ממשלת ישראל שכנעה את עצמה ובמידה רבה גם את האופוזיציה שאין פרטנר בצד הפלסטיני. האמת היא הפוכה. לפתרון שתי המדינות – ישראל היא לא פרטנר. מחמוד עבאס הוא פרטנר לפתרון שתי מדינות, על פי עמדות פלסטיניות, לא ישראליות. ישראל יכולה לנהל משא ומתן כדי למצוא פשרה עם הנשיא הפלסטיני בין עמדותיו לעמדות היסוד שלנו. לא היה ולא יהיה ככל הנראה מנהיג מתון כמו אבו מאזן.
מרבית הערכות מערכת הביטחון הם בקו אחד עם דעה זו. אך נתניהו לא מעוניין בפתרון שתי המדינות. הוא לא פרטנר. ראש הממשלה אומר זאת בפה מלא, כאשר הוא מתנה כל משא ומתן בהמשך השליטה המלאה של צה"ל בגדה המערבית והכרה פלסטינית בישראל כמדינה יהודית. הוא יודע שאין כל סיכוי שעבאס יכול לקבל תנאים אלה, ולכן הוא מציב אותם. עבאס מוכן להכיר בישראל, בכל דרך שהיא תגדיר את עצמה באו"ם; והוא מוכן להסדרי ביטחון, לא להמשך הכיבוש.
בשנות כהונת נתניהו כראש ממשלה גדל מספר הישראלים החיים מערבית לקו הירוק מ־150 אלף לחצי מיליון.
הממשלה ממשיכה לבנות ללא הרף בהתנחלויות, מפקיעה אדמות פרטיות מפלסטינים ומכשירה מאחזים לא חוקיים. ארץ ישראל השלמה מהים לירדן היא לא רק חזון הימין, אלא נתניהו, עם בן זוגו האידיאולוגי נפתלי בנט, מממש את החזון בשטח. כבר היום ישראל מהים לירדן היא דה־פקטו מדינה דו־לאומית עם 48% ערבים ו־52% יהודים. לא רחוק היום שנהיה מיעוט בארצנו.
ב־6 ביוני 2017 ימלאו 50 שנה לכיבוש הגדה המערבית. שליטה כה ארוכה בעם אחר לא רק מנציחה את הכיבוש, אלא שינתה אותנו; מעם המאמין בשוויון בין בני אנוש לעם כובש שמשלים עם חיי נצח על חרבו.
פתרון סכסוך אלים וממושך יכול לקרות אך ורק בין שווים. אין שלום בין אדונים למשרתים. נכון שבצד הפלסטיני יש הרבה שנאה כלפינו; אך זה הדדי. נכון שיש בקרבם רבים המעוניינים לשנות את המצב הקיים על ידי טרור ופגיעה בישראלים ובישראל, וגם כאלה שחולמים לכך שניעלם מהמפה; אך גם אצל הפלסטינים יש רוב דומם פרגמטי שמעדיף פתרון של שתי מדינות, בתנאים סבירים, אך מתוך שוויון.
הכיבוש הוא בהגדרה מצב של אדנות. כמעט כל פלסטיני עובר מדי שבוע השפלה במחסומים בתוך הגדה ובינה לבין ישראל. תנועותיו מוגבלות, וחירותו נשללת. הרצון הפלסטיני הוא קודם כל חירות, וברור למנהיגות הנוכחית כי היא תושג רק במשא ומתן, עם התערבות בינלאומית.
ההזדמנות לפתור את הסכסוך בדרכי משא ומתן עדיין קיימת, בייחוד לאור האינטרס המשותף עם מדינות ערב הפרגמטיות לביטחון אזורי. אך לשם כך לא רק שיש צורך בשינוי המדיניות, אלא בגישה ערכית יסודית שונה, ובהבנה שלמרות הסכסוך הארוך והקשה, הפלסטינים הם בני אדם כמונו.
הכותב הוא מייסד שותף של מרכז פרס לשלום ומייסד תנועת “יאללה מנהיגים צעירים"