הטרור הפלסטיני הנוכחי מאופיין בכך שמבצעיו הם יחידים, צעירים שפועלים בספונטניות וכלי הנשק העיקרי שלהם הוא הסכין. כל יחיד ונימוקיו שלו, החל מנקמה, בעיות אישיות, ייאוש מהחיים הקשים, הצלת מסגד אל־אקצא, רגשות לאומיים חזקים ועוד כהנה וכהנה. יעדי הפיגוע: כל מי שנראה יהודי. יהיה זה זקן, זקנה, ילדה, שוטר או אישה בהריון. העיקר להרוג ולהיהפך ל"שהיד", למי שנהרג למען אללה הגדול. אבל נראה שזאת ראייה מאוד צרה ומצומצמת.
לפנינו מדיניות פלסטינית עטופה בתפיסת עולם. ראשיתה בסוף 2010 כאשר ארגון פת"ח, שיושב הראש שלו הוא אבו מאזן, הכריז על תחילתה של "התנגדות עממית בדרכי שלום" נגד ישראל, וזאת כחלק מהאסטרטגיה הפלסטינית של לחימה בישראל: מדינית, משפטית וחרם.
אבו מאזן חזר על מדיניות ההתנגדות העממית בדרכי שלום מעל כל במה בינלאומית. "דרכי שלום" היו כל כלי הפיגוע הקרים, להבדיל מנשק חם. ולכן, מ־2011 ועד ספטמבר 2015 בוצעו פיגועי דקירות סכינים ביהודה ושומרון ולפעמים גם בירושלים. נפלו קורבנות, אך הממשלה שלנו התעלמה, וכך גם התקשורת.
אירועי הר הבית בקיץ 2015 העבירו את ההתנגדות העממית לתוך ישראל תוך שהיא עולה מדרגה בהיקפה ובאינטנסיביות שלה. הבודדים מבצעים, אך הרשות מכינה עבורם את התנאים, את האווירה ואת ההסתה. וכאן הרשת החברתית היא מכפיל הסתה עבורם.
לא רבים יודעים, אבל בתחילת מרץ נערך ברמאללה הכינוס ה־16 של המועצה המהפכנית של פת"ח, ובהודעת הסיכום שלה נאמר בין השאר כך: "האח, הנשיא (אבו מאזן - ע.ג) הדגיש בפתח דבריו כי ההתעוררות העממית (בערבית המילה היא "הבה", שמשמעה המקורי הוא משב רוח - ע.ג) היא חלק מההתנגדות העממית בדרכי שלום, שאותה אימצו הפלסטינים במסגרת החוק והלגיטימיות הבינלאומית ודחיית הכיבוש, והיא העמדה הטבעית של עם הנתון תחת כיבוש... אבו מאזן אמר שהסיבה העיקרית להתעוררות היא ההתנהלות והפגיעה במקומות הקדושים לאסלאם ולנצרות ובראשם מסגד אל־אקצא".
ולכן הכי מובן בעולם מדוע אבו מאזן לא מגנה שום מעשה דקירה ורצח - כי הוא זה המתיר את הרצח במסגרת "ההתנגדות העממית בדרכי שלום".
המדיניות הפלסטינית זוכה לעידוד ולתמיכה מקואליציה בלתי קדושה של כמה גורמים. הראשון שבהם הוא חמאס, הקורא יום ולילה להסלמה בשטחי יהודה ושומרון וירושלים, והמקיים תשדירי הדרכה כיצד להרוג יהודים בצורה הטובה ביותר. הגורם השני הוא איראן, שפתחה במבצע שבו היא מעניקה כסף טוב לכל משפחה פלסטינית שבנה או בתה נפלו כשהידים. הגורם השלישי הוא הקהילה הבינלאומית, שבקושי משמיעה גינויים רפים, כמעט בלתי נשמעים למעשי הרצח, ובכך למעשה נותנת להם לגיטימיות.
ואחרון חביב - ממשלת ישראל. היא אינה משכילה, כנראה, להבין שמדובר במדיניות פלסטינית ולא רק בהסתה, ובשל כמה מחדלים אופרטיביים התחילה רק עכשיו בהשלמת הגדר ובשיפוצה, ולא לפני חצי שנה.