בדיחה א': שלושה סטטיסטיקאים יוצאים לציד שועלים. הסטטיסטיקאי הראשון יורה בשועל ומחטיא מטר ימינה. השני יורה ומחטיא מטר שמאלה. השלישי נעמד במקום וצועק בהתרגשות: "בממוצע, פגענו בשועל".
קבלו את הדוח הממשלתי הראשון, החדש והמרטיט בנושא מדדי איכות חיים, קיימות וחוסן לאומי. ולפי הדוח, ליהודים אורה ושמחה, ששון ויקר. כלומר אם לא מביאים בחשבון את כל המצוקות, אבל למה להיות קטנוניים.
אנחנו חברה חצויה, מדינה במאניה דפרסיה, אוכלוסייה פולארית הנעה בין אושר גדול לייאוש כמעט תהומי. יש לנו בעיות דיור, בעיות פרנסה, אי ביטחון תעסוקתי, אי ביטחון אישי, וגם אם אנחנו רוצים לרגע להניח את הראש ולהירגע בעיר הבירה שלנו נניח, היא טובעת באשפה ובאי ביטחון של התושבים. למרות זאת, אנחנו מבסוטים. קצת כמו ההודים, שטובעים בצואה ובניחוחות הגנגס, אבל מחייכים ומנענעים את ראשיהם בניעות קטנות וקצובות, כי מה כבר נשאר לעשות.
בדיחה ב': אחת מצלצלת אל חברתה. "מה נשמע?" היא שואלת, "מצוין", עונה חברתה. "איך הבעל?" היא שואלת, "מצוין", עונה לה החברה. "והילדים?" היא ממשיכה, "נהדרים", עונה חברתה, וזו שמעבר לקו אומרת: "אני מבינה שיש אצלך אורחים. נדבר אחר כך".
מצד אחד, 80% מהאוכלוסייה מעידים על כך שמצב בריאותם טוב מאוד וטוב. מצד שני, בתי החולים הציבוריים קורסים והרפואה הפרטית, זו השחורה כהה, משגשגת. די בביקור קצר בחדר המיון או בניסיון לתאם תור לרופא מומחה, כדי לעמוד על טיבו של העניין. מצד אחד, אנחנו טובעים במינוסים. מצד שני, הדוח החגיגי מורה על עלייה במדד הצריכה לנפש. מצד אחד, תוחלת החיים הממוצעת הולכת ועולה. מצד שני, שיעור המדוכאים עולה ככל שעולים בגיל.
בדיחה ג' (או בעצם, הפוגה קומית ביידיש): "תינוקות ועשירים בוכים וגדלים".
והחברה הערבית, מה עם החברה הערבית, זו שלא מדברת יידיש? מדשדשת מאחור בכל הפרמטרים. הביטו לבד בידיעה. החברה הערבית היא סמן קיצוני לדבר הכי מטריד בכל דוח ההיפ־היפ־הוריי הזה: במדד אי השוויון של המדינות המפותחות, בסעיף ההכנסה הפנויה לנפש, ישראל היא בין חמש המדינות הכי לא שוויוניות, כך שהממוצע של שביעות הרצון מהמצב הכלכלי לא משקף נכונה את הפערים החברתיים העצומים.
ואם כבר להוריד גשם על התהלוכה, בואו נדבר עכשיו על כך ש־64% מהיהודים הנסקרים בדוח מרוצים מהפארקים ומהשטחים הירוקים. אלו בוודאי לא מודעים לכך שבשקט בשקט, מתחת לאפם, הוועדה הארצית לתכנון ולבנייה שינתה סעיפים בתמ"א 35, תוכנית המתאר הארצית שאושרה בשנת 2005, הקובעת בין היתר כי יש לשמר ולשקם אזורים המוגדרים כנחלים. אז מה. עכשיו הסעיף הזה שונה ומעתה אפשר לבנות גם בתוך נחל. וזה, אם תרצו, כל התורה על רגל אחת: גם את הנחלים הזורמים, יש מי שדואג להפוך לנחלי אכזב. מה אכפת לו, הרי אנחנו נמשיך לחייך ולהנהן.