ב־2005 היו אלה הפיגועים ברכבת התחתית ובאוטובוס במרכז לונדון שהכו בתדהמה את תושבי הממלכה. אחריהם הגיעו הפיגועים בצרפת, בטורקיה ועכשיו בבריסל. כעת כבר ברור לכל שהאסלאם הקיצוני, על זרועותיו הרבות, הוא תופעה גלובלית.
הרעה החולה של האסלאם הקיצוני קיימת באירופה כבר קרוב ל־20 שנה. פעילות של הטפה לטרור במסגדים וברחובות במרכזי ערים, גיוס כספים לביצוע פיגועי טרור ולתמיכה במשפחות של שהידים ואיסוף חומרי חבלה - כל אלה מתקיימים באין מפריע. מוסלמים מאמינים, וגם כאלה שלא, נסחפים בזרם ומצטרפים לשורות הטרוריסטים. חלק גדול מהם נולדו וגדלו באירופה, אבל ההתערות שלהם לא הייתה אמיתית. רבים מהם עזבו את אירופה לסוריה ולמדינות אחרות, הפכו לקיצוניים וחזרו למקום שהיה הבית שלהם, רק כדי להרוס ולפגוע.
אלא שבתוך הכאוס ישנם גם מוסלמים שפועלים נגד האסלאם הקיצוני. גם הם חיים באירופה וכנראה שהפגיעה של האסלאם הקיצוני בחייהם קשה. כאן גם נעוצה הבעיה של ממשלות אירופה. הקהילה המוסלמית היא קהילה גדולה, שמהווה כוח פוליטי חשוב. בנוסף, המדיניות של הממשלות האירופיות היא ליברלית, שמאפשרת חופש ביטוי, ובמקרים מסוימים מדיניות זו גם מאפשרת מתן מקלט לטרוריסטים.
גל ההגירה הגדול לאירופה רק מעצים את הבעיה. שוב עולה השאלה: כיצד, מחד, לספק למהגרים שנאלצו לברוח מביתם מקלט, ומאידך, להגן על אירופה מפני מהגרים שעלולים לפגוע בביטחונה? מכל מקום ברור שבלגיה ומדינות נוספות באירופה מתקשות להתמודד עם גל הטרור.
ואיך אפשר בלי השאלה: מה כל זה אומר לגבינו, כאן בישראל? ובכן, בהחלט צפוי שהפיגועים אתמול יעוררו איזושהי הזדהות בעולם עם מה שמתרחש כאן. אולם כנראה שיהיו גם מי שיאשימו את ישראל בטרגדיה שפוקדת את אירופה.
הכותבת היא מומחית לטרור במכון טרומן באוניברסיטה העברית