גם בהנהלת חברת נובל אנרג'י האמריקאית, השותפה בקידוח הגז "לווייתן", הופתעו מהחלטת בג"ץ על ביטול המתווה, ושלשום בלילה התקיימו דיונים קדחתניים עם היועצים המשפטיים בנוגע לשאלה כיצד להגיב על החלטת בית המשפט העליון.
אלא שבניגוד להתלהמות השלטונית של בנימין נתניהו ויובל שטייניץ נגד החלטת שופטי בג"ץ, דווקא מנכ"ל נובל אנרג'י דיוויד סטובר, שאמור היה להיות הנפגע העיקרי מההחלטה, הגיב במתינות. "החלטת בג"ץ מאכזבת, וגורמת סיכון לפיתוח 'לווייתן'", אמר. "פיתוח המאגר הוא אינטרס לאומי של ישראל".
התגובה השקולה אינה מקרית. בעלי נובל אנרג'י קיבלו כמתנה משמיים את החלטת החובה לעגן בחקיקה את התחייבות הממשלה ליציבות רגולטורית, כתנאי להמשך פיתוח מאגרי הגז. "יציבות רגולטורית" תמנע שינויי מיסוי, הגבלות ייצוא, דרישות להשקעות חדשות ועוד.
על רקע זה תמוהים קולות מצהלות אנשי האופוזיציה על הביטול לכאורה של מתווה הגז. המתווה לא בוטל, אלא עוכב. הוא יחודש בתנאים משופרים מבחינת חברות הגז. אם מדברים על ניצחון מתוק, מדובר בניצחון פירוס.
ובכלל, ייתכן שהעיכוב משתלם לנובל אנרג'י, שבעקבות מחירי האנרגיה הנמוכים קיבלה חינם אופציה לדחות את פיתוח "לווייתן" לזמנים טובים יותר. פסיקת בג"ץ היא ניצחון כלכלי חד־משמעי לבעלי מאגרי הגז, ובכללם יצחק תשובה, הנמסיס של הארגונים הירוקים.
חשוב להדגיש שבג"ץ לא פסל את השימוש בסעיף 52, שעקף את הממונה על ההגבלים ושעליו יצא עיקר קצפם של מתנגדי המתווה. בית המשפט העליון גם לא התערב בשיקולים הכלכליים בנוגע להסכמים שכבר נחתמו בין צרכני האנרגיה כמו חברת החשמל לבין חברות הגז. בג"ץ הסכים לאשר את המתווה
בכפוף לכך שבתוך שנה סעיף היציבות יאושר בחקיקה או ישונה.
בפועל מדובר באור ירוק להמשך פיתוח מאגרי הגז. אגב, למעט גורמים באופוזיציה הממשיכה בהפרחת ססמאות על "שוד הגז", פיתוח המאגרים הוא אינטרס לא רק של בעלי המאגרים אלא של כולנו. המהלך יגדיל את הביטחון האנרגטי, יגדיל את הכנסות המס וישפר את איכות הסביבה.
לצד המשמעות הכלכלית, לפסיקת בג"ץ קיימת חשיבות מבחינת קיבוע שלטון החוק. שוב מתברר - וטוב שכך - שהממשלה אינה יכולה לקבל כלאחר יד כל החלטה ללא הליך פרלמנטרי תקין, גם אם זו נתפסת כ"מינהלית".
השופטים, למורת רוחו של השלטון, שמו מחדש את המעצור המשפטי עד סף הדלת ומנעו החלטות שרירותיות. הטענה החוזרת על עצמה שמדובר בהתערבות בהחלטות שלטוניות, בלי שתהיה להם אחריות על התוצאות, היא תמוהה.
בית המשפט מעצם טיבו אינו רשות מבצעת אלא שופטת. השופט היחיד שסבר שהממשלה הייתה רשאית להחליט על אישור מתווה הגז ככתבו וכלשונו היה נועם סולברג. סביר להניח שוועדות מינוי השופטים ישאפו בעתיד למנות אישים בדמותו ובצלמו של שופט זה