הממשלה ה־34 מרבה לקטר ולייבב על בעיות משילות, עמדות של בג"ץ וכבלים רגולטוריים המעכבים הובלת מהלכים. חלק מבעיות הקואליציה הנוכחית היו נפתרות אם היו בה יותר חברי כנסת, אך ראש הממשלה והשרים המובילים מטעם הליכוד עקשנים ואינם מוכנים להתפשר על עמדות ותיקים בתמורה להרחבת הממשלה.
מספיק להתבונן על הוויכוח בנוגע לתקציב הדו־שנתי, כדי להבין שמעבר לוויכוחים הפוליטיים, המהלך שעליו מפנטז נתניהו יהיה מסורבל עד כמעט בלתי אפשרי בהרכב הנוכחי של הקואליציה הצרה. נתניהו מנהל כיום ויכוח עקרוני עם שר האוצר משה כחלון ובכירי משרדו. הוא רוצה לבסס את מעמדו למשך שנתיים לפחות באמצעות שינוי חוק יסוד: משק המדינה, כך שתקציב המדינה ייקבע לשנתיים קדימה ולא לשנה אחת, כפי הקבוע בחוק כיום. המטרה של נתניהו היא לנטרל מראש ויכוחים פנים־קואליציוניים עד לשנת 2018.
כחלון, שמצבו בסקרים בכי רע, הודיע בעבר שהוא מתנגד נחרצות לתקציב דו־שנתי. אבל בשבועות האחרונים הוא מעביר מסר של היחלשות עמדתו אל מול הלחצים של ראש הממשלה. זה כל כך חשוב לנתניהו? בסדר, כחלון יוותר. אולי עד 2018 גם מצבו בסקרים ישתפר.
בפועל אין למהלך הזה כמעט סיכוי חוקתי ומשפטי. איך יודעים זאת? כי היינו בסרט התקציב הדו־שנתי הזה, ולא כל כך מזמן. זוכרים? שר האוצר לשעבר רוני בר־און, בימים שנותר ח"כ פשוט באופוזיציה (קדימה), עתר נגד התקציב הדו־שנתי של הממשלה ה־32. הוא טען שאת השינוי מתקציב שנתי לתקציב דו־שנתי יש לתקן באמצעות חוק יסוד. לפי הכלל הנהוג בכנסות האחרונות - שאליו נצמד, למשל, השר יריב לוין, מומחה משאלי עם ושינויים חוקתיים מסורבלים - את חוקי היסוד ו/או חוקי יסוד חדשים יש להעביר אך ורק ברוב של 61 בשלוש הקריאות, ולא באמצעות תיקוני הוראת שעה.
אבל האם לכנסת הנוכחית, במצבה הצר והמנוכר, יש יכולת לשנות חוק יסוד בשלוש קריאות? אפילו חקיקה פשוטה הם לא מצליחים להעביר. מנגד, האופוזיציה מפילה אותם פעם אחר פעם עם חקיקה טרומית בימים שבהם הקואליציה לא מצליחה לגבש רוב. הנה מסתיים לו השבוע כנס החורף של הכנסת והממשלה לא הצליחה לקדם כמעט אף מהלך. נתניהו עשוי לדרוש מכחלון להסיר את מגבלת התקציב החד־שנתי באמצעות הוראות שעה (חקיקה זמנית, קלה יותר). אבל גם זה לא ילך לו. ב־2010, כאשר בר־און עתר לבג"ץ נגד הממשלה ונגד התקציב הדו־שנתי, השיב לו בית המשפט העליון כי אף שהחליט שלא להתערב, הם רואים בחומרה את תיקון חוק יסוד באמצעות הוראות שעה.
השופטת מרים נאור (כיום הנשיאה) כתבה אז בפסק הדין ששינוי חוק יסוד באמצעות הוראת שעה יש לעשות "רק בסיטואציות חריגות... כמו במקרה של דחיית מועד בחירות בשל מלחמת יום הכיפורים... הוראת שעה זו הייתה מחויבת המציאות". עוד הוסיפה נאור ש"המקרה של תקציב דו־שנתי נועד להשיג יעד פוליטי". בקואליציה ימשיכו לרטון על החוקים, על השופטים, על הכללים ועל הסרבול. אבל הנה הצעה: אולי כדאי למשול בתוך הכללים ולא להשחית זמן על עקיפת המצב הקיים?
הכותבת היא בלוגרית פוליטית, בעלת "הפלוג" - בלוג פוליטי