לדבר אל הקיר: על חופש דת והיעדר משילות בישראל

הנה, לפני כמה שבועות קיבלה הממשלה החלטה חשובה, יש שגרסו היסטורית, על פשרה ברחבת הכותל המערבי. מכיוון שהיהודים מתקוטטים ומתקשים להתפלל יחדיו איש כמנהגו, יכבדו ויתפללו בנפרד. משמאל האורתודוקסים, מימין, מעבר לשער המוגרבים, הלא אורתודוקסים (קרי: ערב רב של קונסרבטיבים, רפורמים, נשים אורתודוקסיות וסתם יהודים שנקעה נפשם מהרבנות ושלוחיה). בכירים בהנהגה החרדית הכירו את ההסכם המתגבש לפרטיו והנידו בראשם לאות הסכמה. בכירי העולם היהודי הלא אורתודוקסי הסכימו לוותר על דריסת רגל ברחבה שהיא כיום הרחבה המרכזית, בתמורה לקמצוץ של הכרה רשמית. להסכם היו כמה חסרונות. אבל הוא הציע גם סיכוי לפתרונה של בעיה, אולי לא דחופה אך בהחלט כואבת, שגם העיבה על יחסי ישראל ויהדות התפוצות. לא חלפו חודשיים והסתבר שממשלת יללני התנו־לנו־משילות לא מסוגלת למשול. הממשלה היא שניהלה משא ומתן, היא שהתכנסה ודנה, היא שהחליטה. ולא סתם החליטה: בגלל הסתייגות החרדים מ”אימוץ” ההמלצה, שיש בה מעין הכרה בקיומם של זרמים יהודיים שאינם אורתודוקסיים, הצביעה הממשלה רק על “יישום”. פעולה מעשית, עניינית, ביצוע בשטח.
 

נו – אז החליטה. אחרי שהחליטה הגיעו ראשי המפלגות החרדיות למסקנה שבעצם אינם מחויבים להחלטה. וראש הממשלה החליט שעל עניין כזה לא מפרקים קואליציה. וראשי היהדות הלא אורתודוקסית עסוקים במלחמות נגד דונלד טראמפ. היישום הפך לכלום.
 

בשבוע שעבר מינה ראש הממשלה את ראש לשכתו, דוד שרן, כדי שיגבש “המלצה לצעדים הנדרשים”. הנה קוד שכל ישראלי מכיר את משמעותו: הקמת צוות להגשת המלצות הוא בדרך כלל הודעה על דחייה בלתי מוגבלת בזמן. אומנם רק “לפני כחודשיים קיבלה הממשלה החלטה ליישום המלצות הצוות המייעץ, לעניין הסדרי התפילה בכותל המערבי”, אך “לאחר קבלת ההחלטה התעוררו מספר קשיים. אנחנו פועלים על מנת למצוא להם פתרון”.
 

התעוררו? שום דבר לא התעורר. הממשלה שהחליטה היא הממשלה שמקשה. קשיים? אין קשיים, יש סירוב של הממשלה שהחליטה לקיים את מה שהחליטה. הנה, לשם כך כדאי לחזור למראה, ולתמונת הכותל שיש לקוות שתלויה על איזה קיר. שהרי, הזמן נוקף, ובעוד רגע קט כבר יחלפו חודשיים מיום מינויו של שרן, ובהחלט ייתכן שאו אז יסתבר שהממשלה עדיין מתקשה לקיים את החלטתה (אלא אם יתברר שיש משהו שהחרדים מוכנים לקבל בתמורה להסדר בכותל). ובעוד רגע קט יידרש בית המשפט, ולא בפעם הראשונה, לעסוק בסוגיית הכותל – עתירה כבר מונחת בפניו, ובה דורשות התובעות לממש זכות שלטעמן כבר הוכרה בפסיקה קודמת, ולקרוא בספר התורה ברחבת הכותל.
 

המדינה לא תבוא לדיון הזה בידיים נקיות. היא לא תבוא לאף דיון עתידי על הכותל בידיים נקיות אם לא תממש את הפשרה שהיא עצמה קבעה שתיישם. העותרים לעומתה יבואו כשבפיהם קובלנה סבירה. הם גם יוכלו להזכיר לבית המשפט שהם סמכו את ידיהם על הצעת פשרה, ושגם הממשלה הסכימה להצעת פשרה, אך לפתע נסוגה ממנה, מסיבות פוליטיות.
 

בית המשפט יידרש להכריע. הוא ראוי למנה של רחמים על כך, שהרי מדובר בתפוח אדמה לוהט המתגלגל במסדרונות כבר שנים. מה שלא יעשו השופטים, יהיה מי שיגער בהם. ובעיקר, אם יקבעו הסדר ראוי תגער בהם הממשלה, ויגערו בהם שריה, על שהם מתערבים בעניינים לא להם. זה מה שאמר ראש הממשלה לאחר שהשופטים החליטו בסוגיית הגז: “ישראל נתפסת כמדינה עם התערבות משפטית מוגזמת שקשה לעשות בה עסקים”. והוא צודק. הוא רק שכח לציין שבמקרים רבים נדרשת התערבות משפטית מוגזמת, משום שאין בישראל גוף ממלכתי אחר שאפשר לסמוך עליו כשעושים איתו עסקים.