כנס לשכת עורכי הדין באילת היה מאז ומתמיד זירה נוחה לחיסול חשבונות. אין בכך חידוש. אבל נראה שהכנס הנוכחי סוער במיוחד בשל ריבוי האירועים שבהם מתנגשים השלטון והמשפט זה בזה.



בעקבות החלטת בג"ץ לבטל את סעיף היציבות במתווה הגז, התנפלו עליו פוליטיקאים בעיקר מימין ואפילו ראש הממשלה בנימין נתניהו, ושרת המשפטים איילת שקד לא נצרו את לשונם. אתמול הושגו בכנס שיאים חדשים בהתנגשות שבין המערכת הפוליטית למערכת המשפטית. ההתנגשות קיימת כבר שנים רבות, מאז "המהפכה החוקתית" שהייתה או לא הייתה בראשית שנות ה־ 90 ולכן ההתנגשות אינה חדשה מסעירה.
 
מאידך, העוצמה משתנה עם חלוף הזמן. בית המשפט העליון, שמצטייר כמבוגר האחראי בין רשויות השלטון, אינו מושלם וגם הוא טועה ונוטה לעתים אחרי קול ההמון. אבל אין לנו בית משפט אחר וצריך לשמור עליו כעל בבת עינינו. בעניין מתווה הגז, גם אני סבור שהוא טעה, אך עם זאת, גם אם אנחנו חושבים שהוא טעה, חובה עלינו לכבד את פסיקותיו ולנהוג בו בכבוד, כי אחרת נאבד את הדרך ואת הסדר החברתי.
 

בית המשפט העליון אינו חסין מביקורת. אפשר וצריך לבקר אותו, אך בכבוד ובנימוס. הדברים שאמרו נתניהו ושקד הם לגיטימיים וגם סגנונם לא היה מתלהם ונעדר כבוד. פוליטיקאים אחרים, לעומת זאת, חצו קווים אדומים בביקורתם המתלהמת, המתבהמת והלא מכבדת וחבל. בעניין זה, דברי התוכחה שנאמרו בנועם על ידי הנשיאה הנוכחית, מרים נאור, והנשיאה לשעבר, דורית בייניש, היו במקומם.
 
גם הביקורת המרומזת של מבקר המדינה מתייחסת לאותו עניין ועוסקת בנטייתם של פוליטיקאים להצהיר רק על חלקי אמת ורק על חלקי עובדות, כאשר החוק דורש גילוי מלא. הגיע הזמן שפוליטיקאים יבינו שהשקיפות המלאה נדרשת בחיים הציבוריים והפקרתה תגרום להם רק נזק.

ואי אפשר בלי להתייחס לגילוי הנורא של אל"מ עמנואל גרוס לכרמלה מנשה, שסיפר כי כששימש כאב בית הדין הצבאי ופסק לחומרה נגד חיילים שהפעילו את נשקם באינתיפאדה הראשונה שלא כדין, הוא נקרא להסביר את פסיקתו ואולי גם להתנצל עליה בפני הרמטכ"ל דאז ואחר כך אף הורחק מהצבא. זהו ליקוי מאורות חמור וטוב שהרמטכ"ל הנוכחי, כמו גם שר הביטחון הנוכחי, אינם שייכים לזן ההוא, שמוקיע את שופטי הצבא ומסלק אותם כשפסיקותיהם אינם לרוחו.