אנחנו רואים אותם לעתים קרובות אבל לא תמיד שמים לב. הם נמצאים שם. בבית מרקחת מוותרים על חלק מהתרופות החיוניות, בסופר השכונתי קונים בצמצום או מגיעים לשוק בסוף יום עסקים כדי לאסוף שאריות של ירקות. שאריות של החיים.



אוכלוסיית הזקנים בישראל מונה 10.6% מכלל האוכלוסייה. לפי החוק מדובר בגברים מעל גיל 67 ונשים מעל גיל 62. בגיל הזה, כך הוחלט, צריך להפסיק לעבוד. ממה תחיו? אם התמזל מזלכם - מפנסיה, מחסכונות ומקצבת זקנה.



התמונה בשטח עגומה: על פי נתוני משאב (2014), 22.5% מכלל הזקנים בישראל חיים מקצבת זקנה והשלמת הכנסה בלבד, כך שהכנסתם החודשית עומדת על כ־2,700 שקלים בלבד. כשזו ההכנסה החודשית - מה קונים קודם? מוצרי מזון בסיסיים? תרופות נחוצות לבעיות הבריאות הרבות שאופייניות לגיל זה? חשמל? שכר דירה? מתנה לנכדים?



המדינה החליטה מהו הגיל שבו נפסיק כולנו יום אחד לעבוד. המשמעויות לכך רבות ונרחבות. בהיעדר הכנסה מעבודה ישנם מקרים רבים שבהם מסתמך האדם הזקן על קצבת הזקנה הנמוכה שמשלם לו הביטוח הלאומי. "הזקנה קפצה עליו" נוטים לומר. אין תיאור מדויק מזה.



המדינה משדרת במקרה הזה בשני קולות סותרים. מצד אחד - ישנה אמירה ברורה של מתן קצבאות לאוכלוסייה הנזקקת לכך, מתוך הבנה שעל המדינה לקבל אחריות על אוכלוסיות הזקוקות לרשת ביטחון ותמיכה. עם זאת - גובה הקצבה אינו מותאם לצורכי האדם הזקן. הזקנה מביאה עמה שינויים פיזיולוגיים, פסיכולוגיים, חברתיים וכלכליים. פעמים רבות הוא זקוק למזון מותאם לבעיות הבריאות שמהן הוא סובל. בעיות בריאות אלה דורשות לרוב טיפול תרופתי בעלות של מאות שקלים לחודש. משקפיים, מכשירי שמיעה יקרים וטיפולי שיניים אינם נמצאים בראש סדר העדיפויות ולעתים אוכלוסייה זו נאלצת לוותר עליהם.



מחקרים מגלים שהעוני מביא לפגיעה קריטית באיכות החיים של האדם הזקן. תחושות בושה מהמצב שאליו הגיעו, ייאוש, איבוד התקווה לשינוי המצב ולשיפור איכות החיים, פגיעה בשליטה ובעצמאות.



ישראל אמורה להיות, או פעם ניסתה להיות, מדינת רווחה. אז איך הגענו למצב שההורים שלנו מתלבטים בין חימום הבית או קניית תרופות? בין קניית אוכל מזין לאוכל פשוט וזול? היכן אותה רווחה?



נכון, יש אנשים טובים באמצע הדרך. יש גם לא מעט עמותות שונות שחרטו על דגלן סיוע לאוכלוסיות נזקקות, אבל לא די בכך. המצב הזה חייב להשתנות.


מדינת ישראל חייבת לקבל אחריות על אזרחיה. ברור לנו שאין פתרון שיפעל כבמטה קסם, ניתן לחשוב על מגוון דרכים לפתרון. יש לפעול להעלאת המודעות באוכלוסיות הצעירות להשלכות הזקנה וחשיבות היערכות לקראת גיל זה.



אך החשוב לדעתנו מכל- התאמת גובה קצבת הזקנה ליוקר המחיה, מה שיאפשר לכולנו לחיות בביטחון כלכלי ורווחה נפשית בגיל הזקנה.



האדם הזה שאנחנו רואים ברחוב היה צעיר פעם. היו לו חלומות, שאיפות ותקוות. הוא תרם לחברה ולמדינה, הציב לעצמו מטרות והגיע להישגים. בואו נעזור לו לסיים את חייו בכבוד. 



הכותבות הן עובדות סוציאליות מדריכות וראשי צוותים באגף רווחה