זה היה צפוי. כבר שבועות אחדים שהתברר יותר ויותר כי מי שיכול לבלום את דהירתו של דונלד טארמפ למינוי מפלגתו כמועמד לנשיאות – הוא רק דונלד טראמפ. טראמפ השלים את היעד הזה של הרס עצמי באותה וולגריות, כיעור, באותם יצרים חסרי מעצורים שאיתם ובעזרתם הגיע למעמד של מועמד רלוונטי יחידי של המפלגה הרפובליקנית, מפלגתו של לינקולן.
 
איך אומרים האמריקנים? זה לא נגמר עד שזה נגמר. דונלד טראמפ לא מתכונן לפרוש מהמירוץ. זה בכלל לא עולה על דעתו. מבחינת חוקי המירוץ, התבוסה שספג בפריימריז אתמול בוויסקונסין מסמנת את התחלת הסוף שלו. מבחינתו, הביזיון מאתמול יהפוך להיות תמריץ ודרבון מיוחד להוכיח את עיקשותו הבלתי מתפשרת ולהפגין את הזלזול ויחס הבוז שלו לתגובות ולהערכות של פרשנים ומומחים. מכת ויסקונסין תהיה עבור טראמפ הזדמנות שהוא לא יחמיץ בעד שום הון שבעולם להגביר ולהלהיט את ההשתלחויות הגסות והעלבונות האישיים ביריביו, טד קרוז וג'ון קייסיק, וכמובן את התקפותיו על ראשי המפלגה הרפובליקנית שנואי נפשו.

מקבץ שנואי נפשו של טראמפ. מתוך הטוויטר של המועמד הרפובליקני. צילום מסך
מקבץ שנואי נפשו של טראמפ. מתוך הטוויטר של המועמד הרפובליקני. צילום מסך

 

מכה מטלטלת

התוצאות של הפריימריז בוויסקונסין אתמול לא היו רק מהלומה לדונלד טראמפ. אולי לא פחות מכך, הן היו מכה מטלטלת וביזיון לאמצעי התקשורת בארצות הברית, לכתבים לענייני מפלגות, לפרשנים ולמומחים – במיוחד בערוצי הטלוויזיה. כל אלה בנו, יצרו, טיפחו והעצימו את דונלד טראמפ באובססיביות שגלשה במקרים רבים לאקסטזה.

התקשורת האמריקנית, במיוחד הטלוויזיונית, הפכה את דונלד טראמפ לדמות המרכזית, החשופה, המדווחת והמדוברת ביותר בזירה הפוליטית הפנימית. מנחים של תוכניות הראיונות המשודרות בימי ראשון הפכו את התוכניות השבועיות הנחשבות יוקרתיות לבמה קבועה, שבחודשים האחרונים בכל יום ראשון, כמעט בלי יוצא מן הכלל, ניתנה לראיונות עם דונלד טראמפ. מנחי "מול פני האומה" ו"פגוש את העיתונות" ישבו מול טראמפ ביראת כבוד ובחרדת קודש ושאלו אותו שאלות בדחילו ורחימו כמו היו מראיינים דמות ברמה צ'רצ'יליאנית.
 

הפריימריז בוויסקונסין ייזכרו כראשיתו של תהליך התפכחות בקרב אמריקנים רבים ביחסם למתמודדים במירוצים לנשיאות. התוצאות יעוררו ויזינו בוודאי יצרי נקמה וזלזול מצדו של דונלד טראמפ. עם זאת, יש לקוות שאמצעי התקשורת ילמדו משהו ויתחילו לגלות מידה של רצינות, איפוק, כובד ראש ואחריות ציבורית שעד כה היו כל כך חסרים בכיסוי הקמפיינים ובפרשנויות.