"הציבור מטומטם ולכן הציבור משלם, מה שבא בקלות באותה הקלות ייעלם", כתב שלום חנוך ב"מחכים למשיח" והפזמון הזה מתנגן לנו לא פעם בראש אל מול תופעות שונות בחברה הישראלית. אבל האמת היא שהציבור לא מטומטם. הוא מבין, הוא רגיש, הוא קולט. לא תמיד הוא יודע לפענח בראש את מה שהוא מרגיש בבטן, והתחושה הזאת היא שבדרך כלל מובילה אנשים לפעול.
על המנגנון הזה עובדת מערכת "המסרים הסמויים". כלומר התנהלות תקשורתית שבה המסר העיקרי הוא לא מה שנאמר באופן מילולי וברור, אלא מה שעובר מתחת לפני השטח באמצעות המהלך. זה סוג של "ספין", הפניית תשומת הלב הציבורית באופן עדין ומתוחכם לעניין אחר שנועד לשרת מטרה מסוימת.
ככתב וכפרשן בטלוויזיה, אני משתוקק שתהיה לנו מערכת "אנטי מסר סמוי", שכמו הכתוביות או התרגום לשפת הסימנים תפענח את המסר הסמוי בזמן אמת ותספר בדיוק למה הדובר מתכוון. זה כמובן לא מעשי, אבל זהו התפקיד של העיתונאים והפרשנים. הנה כמה ניסיונות לפרק את המסר הסמוי. האחריות כולה עלי.
שר האוצר משה כחלון חשף בכנס עורכי הדין באילת שהחשד מעל ראשו של יצחק הרצוג קטע מגעים לאחדות. יפה מצד שר האוצר, ראש מפלגת כולנו, שהחליט להרים מסך מעל המהלך החשאי שנועד להגשים את ההבטחה שלו עצמו, שאותה כמובן הפר בלי למצמץ, שהוא לא יישב בממשלה צרה. הוא הודה בפני המראיינת רינה מצליח שהוא לא יודע באיזה שלב היו המגעים, אבל ברור שבדיקת המשטרה קטעה אותם.
המסר הסמוי במהלך הזה של כחלון הפוך מההצהרות הפוליטיות שלו. באופן עקבי ואמין טוען כחלון שהוא רוצה בהרחבת הממשלה, אבל חשיפת המגעים לא רק שמבטיחה שהם באמת הסתיימו אלא גם מקטינה את הסיכוי שיתחדשו בעתיד. הציבור הרחב, כמו גם בנימין נתניהו ושאר החברים בקואליציה, מבינים מדבריו שהממשלה הצרה תישאר צרה. הצרה שלהם.
המסר הסמוי הוא שנתניהו תלוי בכחלון. ייתכן אפילו שבאמצעותו כחלון מבהיר שהדרך לסוף כהונתה של הממשלה קצרה, אלא אם כן ראש הממשלה ייעתר לדרישותיו בכמה נושאים שחשובים לו. על הדרך המסר הוא שהרצוג הוא רמאי ונכלולי, הרי במשך חודשים טען שהוא לא נכנס לממשלה עם נתניהו ושלא היו מגעים רציניים, והנה נחשף הבלוף. כחלון מאותת לבוחרי המרכז־שמאל שהמנהיג שלהם לא אמין, ואולי כדאי להם להצביע לכולנו ולא למחנה שתכנן לקפל את האוהלים ולעביר אותם למתחם היוקרתי של הקואליציה.
גם הוויכוח עם בג"ץ מתנהל בלפחות שתי רמות של מסרים סמויים. הוויכוח הגלוי והסוער על הזכות למתוח ביקורת על בית המשפט העליון ועל השופטים הישובים בו הוא לכאורה ענייני. מדוע שלא יהיה ניתן למתוח ביקורת על החלטה שיפוטית? האם לא זו נשמת אפה של הדמוקרטיה? ברור שכן. איש לא חסין. אבל בואו נסיר את מסיכת הצביעות של מהלכי איילת שקד את נתניהו: הרי אם באמת חשבו השניים שאין בסמכותו של בג"ץ להתערב במתווה הגז, היו אומרים זאת עוד בהתחלה. ראש הממשלה לא היה טורח להתייצב בצעד חריג בפני השופטים כדי לנסות לשכנע אותם בחשיבות המדינית של המתווה. הוא היה אומר שזה לא עניינם.
המסר הסמוי הוא לא במהות הדברים, כלומר בזכות למתוח ביקורת על בית המשפט, אלא בסגנון ובטון שלהם. שקד, נציגת הבית היהודי, מעבירה מסר סמוי לבוחרים שלה, שרובם רוצים בצמצום השפעת בג"ץ וחלקם היה רוצה להחליף את מערכת המשפט בהלכה היהודית. להם היא מבהירה: באתי לכאן כדי להחליף את ההרכב. אני עושה הכל כדי לפקח על חבורת השמאלנים הליברלים האלה מבג"ץ. אני לא אהפוך לחברה של השופטים, כפי שקרה עם שרי משפטים אחרים, אלא אהיה האופוזיציה שלהם.
אל המסר הסמוי הנוסף של שקד, שהפעם כוון לשופטים, הצטרף גם ראש הממשלה. אם אתם תזיקו לנו אנחנו נזיק לכם, היה המסר. אם תמשיכו להגביל את החלטות הממשלה, אנחנו נעמיק את הקרע ביניכם לבין הציבור וניתן רוח גבית לתחושה של הציבור שאתם מנותקים ואליטיסטים ועושים מה שאתם רוצים - גם במחיר הפגיעה באמון הציבור במערכת השופטת.
המסר הסמוי הזה, הרעיל והמסוכן, הוא חיסון עתידי לביקורת שיפוטית על מהלכים ימניים של שינויי חקיקה או קידום ההתנחלויות. אם תהיה ביקורת כזו, נתניהו ושקד סומכים על כך שהמסר הסמוי שהעבירו יעשה את העבודה, והציבור יחשוב שמדובר בקרב כוחות פוליטי ובכך יעמעם את השפעת ההחלטות על דעת הקהל. הדרך הנכונה היא לקבל את הפסיקה בענווה, להביע הסתייגות עניינית ולפעול כדי להעביר את מתווה הגז בדרך אחרת.
בצלאל סמוטריץ', למשל, עשה את ההפך. הוא לקח את המסר הסמוי של כולנו והפך אותו בכוונה לגלוי כדי ליצור שערורייה, להביא לעוינות תקשורתית ובכך להגביר את התמיכה בו בקרב בסיס המצביעים שלו.
כבר מספר שנים שבבתי החולים נעשית סלקציה בין היולדות. לא בגלל גזענות, כי ככה כולם רוצים. לא רק בין יהודיות לערביות, אלא גם בין יהודיות ליהודיות. למשל, יולדות חרדיות לא מתות על זה שמשפחה חילונית של נערות בגופיות וגברים שעירים בכפכפים יקיפו את מיטתן. אם אפשר מפרידים, בלי חצוצרות ובלי הצהרות.
דבריו של סמוטריץ' נועדו להעביר את המסר הסמוי שבעצם כולנו קצת גזענים, כולנו שונאים את הערבים, ורק בצלאל האמיץ אומר את זה בגלוי, לא מפחד ולא מתבייש. אין פה הפתעות גדולות, זו בסך הכל פוליטיקה. אל תיקחו את זה אישית.
גם בפרשת החייל היורה מחברון ניסו פוליטיקאים, בעיקר מהימין, להעביר מסר סמוי על גב תקרית מצערת וקשה. הרי ברור שהסמכות לקבוע מה תקין ומה שגוי, מהי פקודה ומי הפר אותה, היא רק של המערכת הצבאית: הקצינים והרמטכ"ל, ומעליהם שר הביטחון שאינו לפלף מהשמאל. אבל המסר הסמוי של כל אלה שאמרו שאסור לעצור או לשפוט את החייל נועד לכלל חיילי צה"ל: תירו חופשי כדי שהערבים יבינו שמכל ניסיון פיגוע ביהודים ומכל תקרית אלימה הם לא יצאו בחיים. כן, מותר לנהל על המסר הזה דיון ציבורי, אבל אסור להעביר אותו לחיילים, כי הוא פוגם קשות בשרשרת הפיקוד, שהיא הבסיס למדינה מתפקדת.
לצערנו, אין מערכת תרגום סימולטנית של המסרים הסמויים. זה רק אנחנו - המאזינים, האזרחים, הצופים - שצריכים לשאול את עצמנו מה בעצם הפוליטיקאים רוצים להגיד לנו, מה המסר שהם מעבירים, והאם אנחנו באמת מתחברים אליו או שהם הצליחו בכישרון רב לפרוט על מיתר פנימי שגורם לנו להזדהות גם כשאנחנו לא מסכימים.