הנוהל קבוע: תמונה מזעזעת, דרישה לגינוי, ניסיון להסביר, להצדיק ולהתריע מפני מה שעוד עלול להתרחש. להזכיר למה זה הוביל בעבר, ולאן זה עלול להוביל בקרוב. טרנדי היום לדבר על הסתה, לכן נכונה התגובה הציבורית בגנות תמונתו של שר הביטחון, גם אם מדובר בכוונות פוליטיות. אבל יעלון לא לבד. סמוטריץ’ ואשתו, תומכי החייל נגד הרמטכ”ל, שופטי בג”ץ, בצלם, הטייקונים ומי לא.
 
לשמחתנו, במדינה המשוסעת שלנו, חופש הביטוי קדוש, האיזון והמגדר חשובים, והסתה זה פויה. כי הסתה מסוכנת. ומיד מזכירים את הרצח הנתעב שנצרב בתודעה הקולקטיבית ושינה את החיים של כולנו. 
 
אז איך זה שתמיד הבריון השכונתי בתסריט הזה חובש כיפה גדולה, נועל סנדלי שורש, גר במעלה מכמש ושר “עם ישראל חי”? אם הוא מרכיב משקפיים עגולים, גר ליד הבימה, תומך בארגוני זכויות אדם וחושב שצריך להיפרד מהפלסטינים, אז מה שהוא כותב לא נחשב להסתה?! 
 

ואם, לדוגמה, הוא מתנגד לראש ממשלה שנבחר באופן דמוקרטי על ידי מיליון בוחרים, אז ההסתה כבר הופכת ממש מוצדקת. אז זו לא הסתה, זה משהו אחר. כי אם בין כה וכה העם טעה (ואולי הגיע כבר הזמן להחליף את העם), אז כבר לא מדובר בהסתה, כי זו הרי מצווה לבטא התנגדות מוצדקת לשלטון כושל, ולכן חשוב שנעזור לעם לבטא את רחשי לבו.
 
בחודשים האחרונים אנו עדים להקצנת השיח הציבורי. הדיבור בישראל נעשה בוטה, והאלימות המילולית ברשתות החברתיות ובתקשורת הופכת נחלת הכלל. על הרקע הזה, לא ברור למה יש דמויות במרחב הציבורי שזה בסדר להסית נגדן, ויש דמויות שלא. למה, לדוגמה, פוסטים קשים שמועלים לפייסבוק בגנות ראש ממשלת ישראל זוכים להתעלמות תקשורתית קבועה? למה לפתע נאלמים המְגַנים, חושי הצדק העיתונאיים קהים והמצפון המפותח מתבלבל? 
 
רוצים דוגמאות? בבקשה:
 
"האיש שצמח כפטריית רעל משלולית הדם של רבין. קצנו בשקרן העלוב שביציו הקטנות כאפון בידי שרה. שייעלם כבר. די גדשה הסאה". יגאל סרנה, 7.3.
"עכשיו הוא גם שר הכלכלה ואנחנו לא עושים כלום. תגידו, גם כשהיטלר עלה לשלטון הגרמנים קיטרו אבל המשיכו בשגרת יומם?". אורנה בן דור.
 
"האם יהיה חופש ביום השנה לרבין? אולי ברצח נתניהו יהיה". נועה רוטמן (נכדתו של יצחק רבין ז"ל) בתשובה לשאלה. מעל לפוסט מתנוססת תמונתו של נתניהו במדי אס־אס.
 
ואפשר להביא דוגמאות נוספות שבהן מולבש ראש הממשלה במדי קצין נאצי, מצדיע במועל יד כדרכו של היטלר וכדומה. אישית, אני מתעב שימוש בשואה או בסמליה כדי להצדיק עמדות פוליטיות. ובכלל, הצורך בתשומת לב, ברייטינג או איך שתקראו לזה, מעביר אותנו פעמים רבות על בינתנו. והסתה היא אכן דבר רע. מימין, משמאל ומכל צד. אבל חשוב שנבין שלהסתה אין צבע, ריח או צד פוליטי. בדיוק כמו לגזענות. תרבות הדיבור שלנו והיחס לזולת הם סלע קיומנו, אבני היסוד של החוסן הלאומי שלנו. לכן כולנו מחויבים לעצור את המפולת הזו לפני שתקבור אותנו.
 
הכותב הוא יזם חברתי־חינוכי, מנהל השדולה לאחדות העם היהודי בכנסת, ויו"ר משותף של רשת הארגונים "מתחברים לעתיד משותף"