נפל דבר בישראל. אישה מלאה מופיעה על המסך. אסון, זוועה, קלקלו לנו את הערב עם מישהי שלא נראית כמו דוגמנית. במקום איזו ילדה שדופה, קיבלנו אישה במידה 42. בן אדם מדליק טלוויזיה אחרי שבוע שלם של עבודה ובמקום ליהנות מקבל, ישר לפנים, שופטת בריאליטי עם סנטר כפול. לו היה מדובר באיזה ראיון נידח בלילה בערוץ הראשון עם פרופסורית למגדר וכלכלה אפשר היה אולי לעבור לסדר היום, אבל ככה, בערוץ הכי נצפה במדינה, בשעה שכל המשפחה צופה בטלוויזיה? איזה מסר אנחנו מעבירים לילדים שלנו, לבנות? איך נסביר להם את המחדל, לאן נוליך את הבושה?
הרי אנשים שמנים הם אנשים שנכשלו, זו התפיסה הרווחת. הם אנשים שלא הצליחו להתאפק, שלא מסוגלים להציב לעצמם גבולות. לא לחינם שומעים פעמים רבות את הביטוי “בהמה” בהקשר של אנשים שמנים. יש מי שמאמין ששמנים לא מותרים מהבהמות, שהם לא יכולים לסתום את הפה ולשלוט בעצמם מול אוכל. גם אנשים שסובלים מעודף משקל חווים, פעמים רבות, תחושת כישלון. אני לא בסדר שלא עמדתי בפני שוקולד, אני אפס כי נתתי דרור ליצר ואכלתי שתי פרוסות עוגה. החברה משדרת לנו שמי שמצליח חייב להיות רזה ושהצלחה פירושה רזון. להיות שמן זה להיות לוזר, שמנים לא מגיעים רחוק, הם נותרים מאחור.
אז איך לעזאזל העזו בערוץ 2 לשים אישה שנכשלה בעמדה של מצליחנית? השמנה הזו יכולה להגיד למישהו אם הוא טוב או רע? יש לה בכלל זכות? עדיף לה שבמקום להביע דעה על עוגות ולטעום אותן, פשוט תסתפק בכוס מים. גג בקפה. עם חלב דל שומן וסוכרזית.
ביום שישי האחרון התפרסם ראיון עם איה קרמרמן, מנחת התוכנית שבה משתתפת גורן כשופטת. קרמרמן תיארה בו מערכת יחסים לחלוטין לא בריאה עם אוכל שאינו “מזון בריא” כהגדרתה. קרמרמן משחדת את ילדיה בכסף כדי שיזרקו ממתקים לפח, את משלוחי המנות שקיבלו היא שכנעה אותם לתרום בטענה שמדובר במצווה. המצווה היא, כנראה, לא לאכול מתוק, שבעיניה מצטייר כרעל, אלא לתת לאחרים לאכול אותו. הפחד והרתיעה מוופלים או ביסלי שהפגינה קרמרמן בראיון שידרו משהו כמעט אובססיבי.
אבל איש לא חשב לומר משהו על האישה השדופה שאחרי חמש לידות נראית כמו שמעטות מאיתנו נראו בגיל 16. מאבק הרואי של אישה בקורנפלקס ובעוגיות מצטייר בעינינו כדבר בריא, הרבה יותר נורמלי מאישה מלאה שעוסקת באפייה ובבישול. כי קרמרמן היא דוגמה ומופת, הילדים שלה (כמו הילדים של כולנו) קוראים ערכים תזונתיים מקופסאות אוכל לפני כל פעם שהם מכניסים משהו לפה, והיא מאוד רזה. את קרמרמן אנחנו מעריצים, לגורן אנחנו בזים.
כיבוש היצר הוא בהחלט תכונה ראויה. “איזהו גיבור? הכובש את יצרו” הוא פתגם שלמדנו כבר בכיתה א’. אבל לפני שמבזים את גורן על ממדי גופה, ראוי לזכור שהמשפט הזה תקף לא רק לגבי אוכל. הוא אמור להיות תקף גם לגבי הצורך הכמעט מיידי שלנו להשפיל כל אחד שנראה קצת אחרת. אישה מלאה מופיעה על המסך שלכם. במקום לקפוץ, קחו איזו פרוסת עוגת גבינה ותירגעו.