אם שאלתם את עצמכם למה הערבים רוצחים בנו באכזריות, אם תהיתם למה נדקרה דפנה מאיר בפתח ביתה, למה נורו למוות נעמה ואיתם הנקין מול עיני ילדיהם, למה נדרס הרב ישעיה קרישבסקי כשיצא עטוף בטליתו מתפילת שחרית, ולמה נרצחו האב והבן לבית ליטמן בדרכם ל"שבת חתן", רינו צרור מצא השבוע עבורכם את התשובה. למי שחושב שלערבים יש יד בעניין הזה של הרצח והטרור, נבהיר כבר עכשיו שהוא ממש לא בכיוון.
"נגיד ברור", חרץ צרור בפתח תוכניתו בגלי צה"ל. "אינתיפאדת הבודדים, עם הסכין והמספריים... החלה אחרי רצף עליות של יהודים להר הבית. זה הגפרור. הוא הוצת בספטמבר 2015, היום לפני שבעה חודשים, ועלה עד היום 34 חללים. קדמו לשריפה הזו אינסוף של עליות יהודים להר הבית, כולל שרים, פוליטיקאים זוטרים עם מצלמה, וקמפיין מדויק וממושך ב'מקור ראשון'... איש לא עצר את העלייה המשוגעת הזו, עד שהלהבה אכלה הכל... 34 חללים איבדנו בשל חגיגת הר הבית בשנה שעברה. עדיף לעצור עכשיו".
צרור, מעבר להיותו מגיש וולגרי, ברוטלי ואלים, הפך את עצמו השבוע ליחצן של הטרור ושל הטרוריסטים. מהיום המחבלים הערבים יכולים לזקוף לזכותם את העובדה שמגיש בכיר בתחנת השידור של צבא ההגנה לישראל אימץ את הנרטיב שלהם. שגם הוא, ממש כמו הרוצחים, טוען שאנחנו, היהודים, אשמים בכל. גם בכך שרוצחים אותנו.
אני כבר לא מדבר על חופש הפולחן, שניתן היה לצפות ממי משברבר כל כך הרבה על זכויות ועל דמוקרטיה לתמוך בו, אפילו אם מדובר רק ביהודים. אני לא מדבר על העובדה שיהודה גליק ואנשיו לא פגעו מעולם באיש. אני אפילו לא מדבר על זה שצרור מקבל את ההנחה שכשערבים כועסים הדבר הכי טבעי ומובן שיעשו במצב הצבירה הזה זה לרצוח יהודים. אני מדבר רק על דבר אחד. על העובדה שרינו בחר להאשים את הקורבן ברצח של עצמו.
כי אם רינו צרור איש ישר, הוא צריך ללכת עם התפיסה הזו שלו עד הסוף. הוא צריך להאשים את הנשים שלובשות מיני, כשהן נאנסות. הוא צריך לדרוש מאנשי הקהילה ההומו־לסבית להפסיק את מצעדי הגאווה בירושלים, נוכח העובדה שהמצעדים הללו גורמים לרצח של חפים מפשע. הוא צריך להאשים את יהודי לוב, ואולי אפילו את הוריו שבאו משם בפרעות שעשה המון ערבי בקהילה שלהם כשטבח 132 יהודים.
דמו של יצחק רבין
הוא צריך גם להסביר למה הרגו בנו הערבים בתרפ"ט ולמה נרצח אברהם שלמה זלמן צורף, סבא של יואל משה סלומון, במכות חרב כבר ב־1851 על ידי מי שלא אהבו את פעילותו לחידוש היישוב היהודי בירושלים. ואתם יודעים מה? לפי הנוסחה של צרור, אולי בכלל צריך לדרוש את דמו של יצחק רבין מהנרצח עצמו, שהרי אם רבין לא היה שובר כל כך שמאלה ולא היה הולך לאוסלו, יגאל עמיר לא היה צריך לרצוח אותו.
אברהם שלמה זלמן צורף נרצח על ידי ערבים יותר מ־150 שנה לפני שיהודה גליק עלה להר הבית. בתי הכנסת של הקהילה היהודית בלוב היו קורבן לפוגרום ערבי 70 שנה לפני שב"מקור ראשון" ייסדו את העמוד השבועי על הר הבית. צרור הוא לא היהודי הראשון שבוחר להאשים את היהודים במותם. היו בהיסטוריה שלנו יהודים שהסבירו את מעשיהם של הנאצים. היו כאלה שדבררו את יאסר ערפאת. היו מי שיחצנו את הטרור של חמאס. הבדל אחד גדול יש בינם לבין רינו צרור. להם אף אחד לא חלם לתת תוכנית בתחנת הרדיו של צבא ההגנה לישראל.
ועוד הערה אחת. רינו צרור מאשים בגל הטרור הזה את העיתון "מקור ראשון" ואת מדורו השבועי של ארנון סגל שעוסק מדי שבוע בענייני הר הבית והמקדש. ארנון סגל, לפחות בעיני, ראוי לפרס על היותו האיש היחיד בעיתונות הישראלית והיהודית שנלחם את מלחמתה של הריבונות בירושלים, שמזכיר לנו כל שבוע מה קדוש לנו באמת ומה אנחנו עושים פה. דווקא פה.
ואם צרור חושב שהפלסטינים מושפעים מהעיתונות הישראלית ולטור של סגל יש אחריות למה שהם עושים, אז כדאי לשאול איזו אחריות יש לרינו צרור בגל הטרור הזה. כי ארנון סגל אולי מרגיז את הערבים, כשהוא מזכיר להם של מי הארץ הזו, אבל רינו צרור מעניק להם את ההצדקה. נראה שהוא אפילו מעודד אותם להמשיך. רינו צרור מסביר להם למה ראוי לנו שהם יכו בנו. כי אם משהו גורם משהו גורם לערבים להמשיך לרצוח, זו התקווה שהטרור הזה ישתלם להם. שהוא יגרום לנו לסגת. ללכת לאחור. כך היה בגוש קטיף. כך רוצה רינו שיקרה גם בהר הבית.
ואם הרצחנות הערבית מנסה לאיים עלינו, לשבש את חיינו, ולהבהיר לנו שכל עוד לא ניענה לדרישותיה חיינו יהיו מוטלים בספק בכל רגע ורגע, רינו אומר למרצחים שיש שכר לפעולתם. לכן, אם אני פלסטיני ואני מקשיב לרינו צרור, אני לא מפסיק. להפך.