הפכנו לטורקיה. מדינה תאוקרטית, הכל כלול. במקום מפלגה אסלאמיסטית, בית יהודי שמושך בחוטי המריונטות של הליכוד, דמוקרטיה בסכנה, עיתונות מטעם, תביעות בגין ביקורות בפייסבוק (ע"ע נתניהו נגד סרנה), דרשות שטנה נגד כופרים בבתי כנסת, סגידה למנהיג, שנאת מהגרים וזרים וצבא שמשתדל לשמר את הדמוקרטיה.
כל אלה באו לידי ביטוי בפרשת החייל שהרג מחבל פלסטיני לאחר שנוטרל. לאחר שהרמטכ"ל גדי איזנקוט, בגיבוי שר הביטחון משה (בוגי) יעלון, הודיע כי זהו מעשה חמור שנוגד את ערכי צה"ל וטוהר הנשק, קם הימין והגדיר את רא"ל אייזנקוט ואת השר יעלון כ"בוגדים" ויצא להפגין בזכות גיבור ישראל חדש. בנט, ליברמן, לה פמיליה ושות' דיברו על "סכין בגב האומה". זו משנה את דמותה מאירוע לאירוע: קודם ערביי ישראל, אחר כך השמאל, ועכשיו זה הרמטכ"ל; נתניהו נתן גושפנקה לנטיית הלב הימנית בשיחת טלפון עם אביו של החייל המואשם על ידי צה"ל.
הדמיון לטורקיה של ארדואן הוא נורה אדומה. גם מנהיג טורקיה מקבל סיוע מארצות הברית, תוך ביקורת על הפרת זכויות אדם. גם הוא מנודה בגלל אופי הממשל מהשתייכות גדולה יותר לאיחוד האירופי. לא פלא, אפוא, שבקרוב צפוי להיחתם הסכם לשיקום היחסים בין ירושלים ואנקרה. ארדואן ונתניהו דומים: שלטון יחיד כמעט, נישא על סגידה למנהיג, דמגוגיה, שנאת אופוזיציה ובוז לערכים הדמוקרטיים. ואכן הדמוקרטיה שלנו בסכנה אמיתית. מתקיפות חזיתיות של שרת המשפטים על בג"ץ, דרך מאמצי חקיקה גזענית נגד המיעוט הערבי על ידי ראש הממשלה ושריו, וכלה בסמוטריצ'ים למיניהם מבית היוצר של הבית היהודי, המבקשים להפריד בין יולדות יהודיות וערביות בבתי חולים. שומרי הסף של טוהר הגזע.
ארצות הברית לא אדישה להידרדרות הזו. מכתב 11 חברי קונגרס דמוקרטים, ובראשם הסנאטור הבכיר פטריק לייהי לג'ון קרי, מה־17 בפברואר, משווה בין פגיעה בזכויות אדם של ישראל ומצרים, ומתריע בפני הוצאה להורג של מחבלים פלסטינים לא חמושים. מכתב זה הוא תחילתו של מסלול ניכור אמריקאי מסוכן מישראל, המסכנת את הערכים הדמוקרטיים שלה.
בשורש ההידרדרות שלנו נמצא הכיבוש, המשחית את אמות המידה של עם שסבל, שהפך לעם שגורם לסבל על ידי שליטה בעם אחר. היו מי שהתריעו שזה ייגמר ברע. ואכן זה קורה.
הכותב הוא מייסד־שותף של מרכז פרס לשלום ומייסד תנועת "יאללה – מנהיגים צעירים"