לרובנו אין מושג מי הם האנשים שמופיעים ברשימות הקרדיטים המופיעות בסוף תוכנית או סרט וכיצד הם נראים. סביר גם להניח שאלמלא החובה הקדושה להעניק קרדיט ולהודות לכל העוסקים במלאכה, לא היינו יודעים כלל על קיומם.
אין לי דבר נגד זה. להפך, אני מבין את הצורך להעניק את ההכרה לעוסקים במלאכה. התוכנית הרי לא מתחילה ולא נגמרת בפניו היפות ובקולו הנעים של המגיש. יש כאן צוות רחב שעמל ויגע, וחובה עלינו להעניק לו את הקרדיט על כך, גם אם זה כרוך ב"רולר" של עשר דקות, ומגילה בלתי נגמרת של שמות ותפקידים. לכל אחד מגיע קרדיט.
לאור כל זאת, מפתיע לגלות שדווקא באחת ההפקות המרשימות והפופולריות ביותר במסורת ישראל, הלוא היא ההגדה של פסח, נעשה עוול נורא, כאשר לא ניתן הקרדיט הראוי דווקא למגיש ולשחקן הראשי, הלוא הוא משה רבנו, ששמו ודמותו כמעט לא זוכים לכל אזכור בהגדה כולה. הייתכן? מדובר הרי במנהיג היהודי האולטימטיבי שסיכן עצמו ומסר את חייו למען גאולת העם, והנה דווקא בלילה המוקדש לסיפור יציאת מצרים הוא זוכה להתעלמות. איפה הקרדיט? מתברר שלא מדובר בטעות רשלנית או בשכחה מצערת, אלא בשיעור היסטורי חשוב לדמותו של מנהיג יהודי אמיתי.
כל מנהיג המבקש לחולל שינוי זקוק לקהל חסידים, לפרסום ולקרדיט. בלי כל אלו לא יוכל להשיג את עמדת הכוח שתאפשר לו להגשים את חזונו. אלא שקל מאוד להתבלבל ולהפוך את היוצרות, ובמקום לראות בכל אלו אמצעים להשגת החזון והגשמת המטרה, להפוך את השגת הפרסום ורכישת המעמד והפופולריות בקרב קהל המעריצים ליעד ומטרה בפני בעצמה. דווקא היעדרותו של משה רבנו מסיפור ההגדה מלמדת אותנו יותר מכל דבר אחר על גדולתו כמנהיג אמיתי, כזה שאינו זקוק לקרדיט, לפופולריות, לכוח ולמעמד, אלא רק חזונו לנגד עיניו. זהו המנהיג שבהופעתו היחידה בהגדה של פסח זוכה להבעת האמון הנעלית ביותר "ויאמינו בה' ובמשה עבדו".
ובעניין אחר: היום הוא יום י"א בניסן, יום הולדתו של הרבי מליובאוויטש, זכר צדיק לברכה. הרבי ייזכר לעד כמנהיג שחולל את המהפכה הגדולה בעולמה של היהדות, בכל הקשור להפצתה ולהנגשתה כשפה עכשווית מדוברת, ניצול אמצעי המדיה המודרניים ככלים להפצת רוחניות ואור התורה והמצוות, כמו גם הפלת המחיצות בין חלקי העם. דווקא העובדה כי גישה זו נראית לנו היום מובנת מאליה מלמדת על גדולתו של הרבי כמנהיג אמיתי. איש ציבור מפורסם שביקר לראשונה בבית מדרשו של הרבי ועמד נפעם לנוכח אלפי החסידים המסתופפים בצלו, הפטיר בהתפעלות: "רבי! יש לך כל כך הרבה חסידים!". "אלו לא חסידים" ענה לו הרבי, "אלו מנהיגים".
יום הולדתו של הרבי הוא גם יום הולדתה של היהדות בעידן החדש – עידן הגאולה. הלוואי שנדע לאמץ את דרכו של הרבי שכמנהיג אמיתי ראה בכל אחד את הטוב שבו ואת היכולת שלו להשפיע ולהנהיג. כמו ביציאת מצרים, גם היום אנו זקוקים למנהיג שיוליך אותנו לקראת הגאולה, אלא שבימינו כנראה לא די במנהיג אחד. רק אם נגלה את כוח המנהיגות בכל אחד איתנו, נזכה לגאולה שלמה.
הכותב הוא שליח חב"ד בשכונות הצפון החדש ורב בית הכנסת "סי אנד סאן" בתל אביב