נשיא ארצות הברית ברק אובמה נזכר באירופה, אבל מאוחר מדי. לחודשי כהונתו האחרונים הכין לעצמו אובמה מסע של ביקורים רשמיים בבירות אירופה ופגישות עם מנהיגים אירופים. אם הוא מבקש לנצל את הזמן שנותר לו בבית הלבן כדי ליהנות ממסעות מפנקים, זכותו לעשות זאת. אבל אם הביקורים המתוקשרים בלונדון ובברלין נועדו להנציח את היחסים שהיו לבית הלבן עם מעצמות המערב ולבקש את תודתן והוקרתן, אז הביקורים האלה היו וייזכרו כאירועים נלעגים וכמאמץ פתטי של אובמה לתקן שמונה שנים של מדיניות חוץ כושלת ועקרה.
במה שנוגע למדיניות הפנים של ברק אובמה, יש ויכוחים. תוצאות המהפכה שיזם בביטוח בריאות ("אובמה קר") שנויות במחלוקת. הטיפול במשבר הפיננסי שאובמה מצא בכניסתו לתפקיד הצליח, אבל התוצאות לא חלחלו לשכבות הנמוכות באוכלוסייה האמריקאית. במה שנוגע לתחום מדיניות החוץ כמעט שאין מחלוקת שעידן אובמה לא הניב אף לא הישג איכותי אחד.
הסכם הגרעין עם איראן, שאובמה ושר החוץ ג'ון קרי מנופפים בו כהישג היסטורי, עדיין בחזקת תיק פתוח שעומד למשפט וגם מומחים המזוהים כאוהדי הנשיא אינם אופטימים במיוחד לגביו. פרשן בערוץ ציבורי ציין השבוע באירוניה שהנשיא התחיל את מסע הביקורים שלו בריאד, בירת סעודיה, שהידרדרות היחסים בינה לוושינגטון היא סמל לכישלון של מדיניות החוץ בעידן אובמה.
הוויכוח הוא רק אם החידלון של מדיניות החוץ האמריקאית הוא תוצאה של נאיביות וחוסר ניסיון בנושאי חוץ של הנשיא אובמה או תולדה של ביטחון עצמי מופרז, זלזול בעצות מומחים וחוסר רגישות להתפתחויות בלתי צפויות בזירה העולמית. דיפלומטים במטה הראשי של האו"ם בניו יורק מתווכחים בשאלה אם מעמדה המעורער של ארצות הברית בזירה העולמית הוא תוצאה של מדיניות מכוונת של הנשיא אובמה שביקש לשים קץ למעמד ארצות הברית כשוטר של העולם או תוצאה בלתי נמנעת של תגובות מאוחרות ורשלניות ומהלכים כושלים של הבית הלבן מול סכסוכים אזוריים ומלחמות פנימיות. אין ויכוח שהמצב במזרח התיכון הוא הדוגמה הראשונה המשכנעת שעולה על הדעת לחוסר היעילות ולהיעדר כל סימן של יצירתיות ומנהיגות שאפיינו את מדיניות החוץ בעידן אובמה.
דיפלומטים במטה הראשי של האו"ם בניו יורק מציינים כי גילויי העוינות כלפי הנשיא, שבאו לידי ביטוי בהפגנות בלונדון ובברלין, שיקפו תחושות של ריחוק כלפיו. לדבריהם, מה שמדאיג מנהיגים בבירות אירופיות זה שמהקמפיינים של המתמודדים לנשיאות ארצות הברית עולה כי למדיניות החוץ האמריקאית לא צפוי עתיד טוב יותר מעידן אובמה ולא ממתין מנהיג מבטיח יותר מהנשיא שיפרוש.