אחת הירושות האומללות שקיבל שר החינוך נפתלי בנט מקודמו היא המגמה של משרד החינוך להשאיר את תלמידי בתי הספר התיכוניים בכל מחיר במערכת העיונית ולא לגרום להעברתם למסלולי חינוך אחרים. המדיניות הזאת תחילתה בשנת 2014, עם הרחבת חוק חינוך חובה עד סוף כיתה י"ב. כפועל יוצא מכך, התלמידים ה"בעייתיים", שלגביהם ידוע מראש שלא יוכלו לגשת לבחינות הבגרות, מועברים לכיתות קטנות, העיקר שלא יעזבו את מערכת החינוך העיונית.



כשלעצמו, נראה הפתרון מושלם, שכן כך נשארים כל התלמידים בתוך המסגרת. אך אם נחשוב על כך שוב, הרי שמדובר בתלמידים "מוכתמים" מראש. הם מסיימים 12 שנות לימוד בלי שיצאו עם דבר ביד: לא תעודת בגרות ולא מקצוע. הם "שורפים" את שנות התיכון, כשמראש הם יודעים שבשבילם העסק אבוד. לא זו בלבד שהם מבזבזים את זמנם, הם גם יוצאים עם תחושה של תסכול ופגיעה באמונה שלהם ביכולותיהם.



כשהמדדים העיקריים שעל פיהם נמדדים בתי הספר הם אחוזי הזכאים לבגרות, ממוצע ציוני הבגרות ומספר התלמידים שעוזבים את בית הספר לפני שסיימו 12 שנות לימוד, מתחרים ביניהם בתי הספר בהשגת תוצאות מרשימות, והדבר בא על חשבון רווחת התלמידים. השיטה הדורסנית הזאת לא רואה את התלמיד אלא כעוד פרט סטטיסטי. מחד, עושים התיכונים הכל כדי למנוע מתלמידים לעזוב את בית הספר, ומאידך, את אלו שלא יגיעו לתעודת בגרות "מאפסנים" בכיתות המודרות שלא נכנסות לסטטיסטיקת הציונים, כדי שלא יקלקלו את הנתונים.



עד לפני שנתיים, תלמיד שהגיע לכיתה י' בבתי הספר העיוניים ולא הצליח לעמוד בתנאי הסף למסלול לבגרות נשלח לבית ספר אחר לסיים את חוק לימודיו. חלקם השתלבו בבתי הספר המקצועיים וסיימו עם תעודת מקצוע ביד. היום נשארים תלמידים אלה באותן כיתות קטנות במערכת החינוך העיוני. שוו בנפשכם מה ההדרה הזאת עושה לנפשם הצעירה, איזו השפלה יש בכך שניתבו אותם לכיתת הלא יוצלחים, כשבכיתות ממול יושבים אלה שיעשו בגרות מלאה.



אם בעבר היו מופנים התלמידים הללו כמעט באופן אוטומטי לחינוך המקצועי, הרי שהיום האופציה הזאת כלל אינה מוצעת להם. ההפך הוא הנכון – המערכת כובלת אותם לחינוך העיוני. זאת בשעה שבחינוך המקצועי־טכנולוגי זוכים התלמידים לליווי אישי ולתמיכה רב מערכתית של אנשי מקצוע. שלא כבעבר, היום נלמדים בו מקצועות מבוקשים כמו ניו מדיה, רכש ולוגיסטיקה, גרפיקה ממוחשבת ועוד. התלמידים משתלבים בעבודה, משתכרים שכר נאה ורוכשים ניסיון תעסוקתי, שמקנה להם לאחר הצבא יתרון גדול בשוק העבודה על פני חבריהם מסיימי המסלול העיוני.



שנת הלימודים הבאה כבר מעבר לפינה. חבל שהתמונה העגומה הזאת תחזור על עצמה. אני פונה אליכם, קברניטי מערכת החינוך והשר בנט - פעלו לשינוי המצב. חשבו על התלמידים הללו כאילו היו ילדיכם. עזרו להם לסיים עם חוויה של הצלחה וסיפוק. תנו להם להתגאות בכך שהם תוצר של מערכת חינוך שהצמיחה אותם להיות אזרחים בעלי מקצוע התורמים לחברה, ולהרגיש אנשים מועילים וטובים יותר. 



הכותבת היא מנהלת תיכון מקצועי דב הוז בתל אביב, מרשת דרור בתי חינוך