כל רע בעולם, כך ניסו לשכנע אותנו אבות הקומוניזם והסוציאליזם, נובע מרצון בעלי ההון לשלוט בעמלים. כדי לדכא את הפרולטריון המציאו המעמדות השליטים את הדת, הלאום, מוסד הנישואים והמשפחה הגרעינית. המהפכה תמחק את כל העוולות הללו. פועלי כל הארצות - התאחדו! ברוח זו האמינו המהפכנים כי האינטרס המשותף לפועלים אנגלים וגרמנים גדול וחזק מההבדלים הלאומיים המלאכותיים שנוצרו ביניהם. ברוח זו האמינו אלה מבני עמנו שנתנו את חייהם למהפכה הקומוניסטית כי כשישלטו בעולם הצדק הסוציאליסטי והשוויון, ייעלמו הדתות והלאומים וגם האנטישמיות.
אולי לכן נעלבים כל כך דווקא השמאלנים שבתוכנו בכל פעם שסוציאליסטים בעולם, ובייחוד הרדיקלים שבהם, אינם מתביישים בפרצופם האנטישמי. ולא כמניפולציה בנוסח הצאר ברוסיה: “הכה ביהודים והצל את רוסיה”, אלא כביטוי אותנטי של שנאה עמוקה ליהודים בנוסח קן ליווינגסטון, ראש עיריית לונדון בעבר, מן הלייבור האנגלי. ביום חג הפועלים, 1במאי, התפרסמו דברי הבלע שלו על כך שהיטלר היה בעצם ציוני.
מי שחושב שנגע שנאת ישראל שפשה דווקא בשמאל “הנאור” המערבי אינו אלא תגובה למדיניות ישראל, הכיבוש וכו’ - מוזמן ללמוד היסטוריה. לאחר מלחמת העולם השנייה נותרו באירופה כמה מאות אלפי פליטים יהודים, והם ביקשו לעלות לארץ ישראל. ארנסט בווין, שר החוץ מהלייבור האנגלי, שבהיותו באופוזיציה התנגד לספר הלבן שמנע עלייה, נעל בפניהם את שערי הארץ בהיותו שר בממשלה. הנימוקים הצבועים שלו היו מדהימים: אם נאמר שהיהודים אינם יכולים להיקלט מחדש באירופה והם חייבים להגר לארץ ישראל, נגרום בכך תגובות אנטישמיות.
האנטישמיות הבריטית אינה שמורה כמובן לסוציאליסטים בלבד. לפני 72 שנה בדיוק יצא מבודפשט יואל ברנד, מראשי ועד ההצלה היהודי, בשליחותו של אייכמן להציע את עסקת “סחורה תמורת דם”. מיליון יהודים תמורת 10,000 משאיות (שיופנו לחזית הרוסית). הבריטים עצרו את ברנד וחקרו אותו בקהיר. שם גם נפגש עם הלורד מוין, השר הבריטי למזרח התיכון, ידידו האישי של צ’רצ’יל. לא עלה בדעתו כמובן לספק משאיות לאויב הגרמני בשעת מלחמה, ודאי לא כדי להציל יהודים. הרי בריטניה (כמו ארצות הברית) נמנעה מהפצצת מחנות הריכוז ומסילות הברזל. הרי בריטניה נעלה את שערי הארץ בפני הפליטים שהצליחו להימלט והניחה להם לטבוע או להיות מוחזרים למלתעות הגרמנים. אבל גם אם הנימוק שאין מסייעים לאויב במלחמה תקף - לא זה מה שאמר הלורד מוין ליהודי יואל ברנד, שליחם של הנידונים למוות בהונגריה. מיליון יהודים? הוא שאל, מה אעשה בהם? איפה אשים אותם?
איננו יודעים כמובן אם אייכמן היה משחרר מיליון יהודים לו היה מקבל תמורה. סביר להניח שרק התכוון לסכסך בין בעלות הברית. בכל יום שלח אייכמן 12,000 יהודים לאושוויץ והבריטים החזיקו את ברנד בקהיר. רק לקראת סוף 1944 שחררו אותו לארץ ישראל ואסרו עליו לחזור להונגריה. הוא הצטרף ללח”י. בנובמבר התנקשו אליהו חכים ואליהו בית צורי, אנשי לח”י, בחייו של מוין בקהיר והועלו לגרדום בשירת “התקווה”.
יש לבריטים הגדרה נפלאה לאנטישמיות: לשנוא יהודים יותר ממה שממש הכרחי. השבוע הם עשו זאת שוב.