חוק הגבלת שכר הבכירים במגזר הבנקאי - או בשמו המשפטי "חוק תגמול לנושאי משרה בתאגידים פיננסיים - 2016" - שעבר לאחרונה בכנסת בתמיכה נדירה ואולי חד־פעמית של הקואליציה והאופוזיציה, הוא פופוליסטי, מסוכן, מאיים ומערער את הדמוקרטיה.



בראשית המאה ה־20, על רקע התוצאות החברתיות של המהפכה התעשייתית וקידוש הקפיטליזם, קמו בעולם תנועות מחאה שחרטו על דגלן את הרס השיטה הכלכלית הקפיטליסטית, וקידשו משטרים חברתיים־פוליטיים עם הרבה יותר שוויון והרבה פחות פערים. פילוסופים, כלכלנים ומדינאים חשובים הובילו את תנועות המחאה הללו בעולם, ובחלק מהמדינות - בעיקר בברית המועצות שלאחר המהפכה וגם במזרח אירופה - הם זכו להצלחות גדולות והשתיתו משטרים קומוניסטיים או סוציאליסטיים קיצוניים.



אלא שהאירועים ההיסטוריים של סוף המאה ה־20 הוכיחו כי בסופו של דבר המשטרים הללו נגדו כל סדר חברתי ראוי, היו מלאכותיים ומאולצים, ולא התאימו למין האנושי. לכן הם קרסו והתנפצו אל מול חומות ברלין או אל מול ערבות סיביר הקפואות. גם בקובה, הדינוזאור האחרון של השיטה הקומוניסטית שנותר בבדידותו לאחר התפרקות הקומוניזם, הולכת ונמוגה מול עינינו השיטה הכלכלית ובתוך זמן קצר גם שם ייעלם המשטר הקומוניסטי.



הוויכוח הפוליטי במובנו הרחב בעולם שלאחר מלחמת העולם השנייה הוא על מידת ההתערבות של השלטון בחיי האנשים הפרטיים, ובמערבות הממשלתית בשוק החופשי. בקצה הימני של הרצף נמצאת השיטה האמריקאית. היא דוגלת בעיקרון, אך לא תמיד במעשה, בחוסר התערבות מוחלט של הממשל בחיי האזרחים ובכלכלה חופשית. מנגד, בקצה השמאלי של הרצף, נמצאות מדינות צפון אירופה שמעדיפות את המודל הסוציאל־דמוקרטי עם הרבה יותר התערבות והשתתפות של הממשלה בחיי הפרט ובשוק החופשי.



אגב, המושגים הכה נדושים של ימין ושמאל פוליטי באים במקור מהעולם הכלכלי ולא מהעולם המדיני והביטחוני. הימין תמיד היו הקפיטליסטים המזוקקים והשמאל, בקצה השני של הסקאלה, הם תומכי השיטה הסוציאליסטית־קומוניסטית.



***



מדינת ישראל נוסדה על אדנים סוציאליסטיים. מקימיה ומנהיגיה בימי ראשית הדרך היו בעלי השקפות עולם חברתיות סוציאליסטיות, אך בעצם זו הייתה רק מסיכה או תפאורה פלקטית. בימיה הראשונים לישראל לא היו מספיק משאבים לכונן מכוח עצמה כלכלה בריאה ותעשייה פורחת, שתספק מקומות עבודה לאזרחי המדינה החדשה, ולכן היה חיוני לעודד את השוק החופשי, את המשקיעים ואת בעלי ההון.



מדינה פן קפיטליסטית בהנהגת מפלגות פועלים. ראש הממשלה הראשון בן גוריון. צילום: פריץ כהן, לע"מ
מדינה פן קפיטליסטית בהנהגת מפלגות פועלים. ראש הממשלה הראשון בן גוריון. צילום: פריץ כהן, לע"מ



התוצאה הייתה שלכאורה מדובר במדינה סוציאליסטית בהנהגת מפלגות פועלים, אך בפועל כמעט מיומה הראשון ישראל צמחה כמדינה פן־קפיטליסטית, עם התערבות רבה מדי של השלטון והרגולטורים בתהליכים הכלכליים. כך יכלו המנהיגים "ללכת בלי ולהרגיש עם".



ובאותן מדינות שנמצאות על הרצף שבין ימין לשמאל, בין הקפיטליזם לסוציאליסטים, יש נושא אחד שבו מעולם לא נחצה הקו: הגבלת שכר הבכירים במגזר הפרטי. למעשה הגבלה ישירה בחוק על שכר המנהלים קיימת רק בסין, ורק לגבי מגזר החברות הפיננסיות שבבעלות ממשלתית.



אין לי דבר בעד השכר החזירי שהסדירו לעצמם מנהלי המגזר הפיננסי, כאילו אלוהים בחר בהם לכהונתם וכאילו הם מלאכי עליון. הם לא. על כל אחד מהם שילך לדרכו יצוצו עשרה טובים ממנו, שיסתפקו בשכר נמוך בהרבה מזה שגזל וניכס לעצמו ההולך במרוצת השנים. התביעה הציבורית והפוליטית לשים קץ לחזירות היא נכונה ובמקומה, אך לדעתי הדרך לתקוף את השכר המקומם הזה אינה בחקיקה ראשית מגבילה.



"שר אוצר בעל השקפת עולם קומונסטית"


חקיקה כזו היא ראשיתו של מדרון חלקלק. אם תצליח, אז בעתיד, כשיעלה לשלטון או יתמנה לכהונת שר האוצר מנהיג שיגדיר את עצמו כבעל נטיות סוציאל־דמוקרטיות, אך בעצם יהיה בעל השקפת עולם קומוניסטית, בקלי קלות הוא ירחיב את החוק ויקבע גם מהם פערי השכר הרצויים בין עורך דין למזכירתו או בין בעל מכולת לזבן שלו. במסווה של צמצום הפערים יונהג חיש קל משטר קומוניסטי שוויוני ולא אנושי, שייכשל בסופו של דבר, כפי שההיסטוריה כבר הוכיחה. אך עד אז יסבלו תושבי ואזרחי המדינה סבל בל יתואר, פחד ורעב, כפי שסבלו אזרחי ברית המועצות תחת המשטר הקומוניסטי.



מדהים ובלתי מתקבל על הדעת שדווקא ממשלת ימין, בשם הפופוליזם, מרחיקה לכת עד לקצה הדרך ויוזמת חוקים הזויים כאלה, שעלולים לגרום להרס המגזר הכלכלי הפרטי, ולבריחה של המוכשרים מבינינו אל מעבר לים.



ובכל זאת פטור בלא כלום לא אצא. יש כלים דמוקרטיים והוגנים יותר ופחות פופוליסטיים, רעשניים ומושכי רייטינג, שבכוחם למגר את מופע החזירות הנוטפת הזו. כך למשל תיקון 20 לחוק החברות, שהעביר את ההכרעה והסמכות בעניין שכר הבכירים מהדירקטוריונים לאסיפה הכללית של בעלי המניות, והשפעתו כבר ברוכה וניכרת. מדובר בתיקון הנמצא בדרך הנכונה, וחבל שלא הותירו לו להתמודד עם התופעה, משום שהוא יביא לתוצאות נכונות וטובות.


מעבר לזה ניתן לתקן את חוק החברות כך שייקבעו כללים ברורים, חדים ומוצקים בשאלת הבונוסים. צריך לזכור שהמרכיב החשוב והגדול ביותר בשכרם של נושאי המשרה הוא הבונוס. ומי שעוקב אחר טבלאות השכר של הבכירים המתפרסמות בעיתונות הכלכלית והפכו למרבה הצער למדד להצלחה, ער לכך שהבונוס הוא המרכיב החזירי ביותר בשכר, ולאו דווקא המשכורת.



"לקוות שבג"ץ יתערב"


לפיכך יש להעביר תיקון בחוק החברות שיקבע מתי ובאילו תנאים נושאי משרה בחברות יהיו רשאים לקבל בונוס. כמובן שזה יקרה רק כשיש להם תרומה אישית ומיוחדת להצלחתה של החברה. קביעת כללים כאלה היא מורכבת, אך אפשרית, והיא הרבה יותר הוגנת, מאוזנת וצודקת. גם בעניין האופציות ניתן לערוך הגבלות, אף על פי שהן תלויות הצלחה.



כללו של דבר, החוק הפופוליסטי, שעבר בהליך היסטרי ונתמך מימין ומשמאל, הוא הרסני ומזיק. הוא נחקק בחיפזון ומחורר כמו רשת דייגים, והכל על מנת להשיג הישג תקשורתי מהיר. חבל שראש הממשלה לא סיכל אותו, למרות נטיית לבו על פי הפרסומים.



כעת לא נותר אלא להביא לביטולו, על ידי בג"ץ שיקבע את אי חוקיותו או על ידי הכנסת שתחזור בה מהחוק הזה. מוטב להתחרט מאשר לשלם את המחיר המסוכן והגבוה הכרוך בקיומו רק כי לא נעים.