אינני זוכר את הפעם האחרונה שבה אותרג פוליטיקאי קשיש, נרגן, דוגמטי, מלא להתפקע בערך עצמו, מאוהב בצליל קולו, נטול חוש הומור ברמה טרגית וחוזר להשחית על המנטרה האוטופית של חזונו לאמריקה, עד שהתחלתי לחפש חבל שיחזיק את משקלי. בשלב שבו דרכו להיות מועמד מפלגתו לנשיאות חסומה מתמטית וסטטיסטית, הוא עוסק בהטעיה מכוונת (מפטר 200 פעילים אך מתכוון להתמודד עד קליפורניה), רושף משטמה וגועל נפש לעבר יריבתו שעושה את המקסימום לנצור את אשה ונהנה מתקשורת המרקדת סביבו בחרישיות הנהוגה בפגייה, ומפרגנת לו לרוץ עד הסוף כדי שיהיה לו מקום ליד שולחן הגדולים במפלגה הדמוקרטית שבה לא היה חבר כל חייו הפוליטיים.
האיש שהקפיץ לי את כל הפיוזים מהופעתו הראשונה בקמפיין ואחרי שהאזנתי בעניין רב לחזונו הצנום למדיניות סוציאלית וכלכלית שאפילו משטר קומוניסטי היה מתקשה לאמץ, קל וחומר להוציא אל הפועל, ונזכרתי במי שהיו בני גילו לפני 40 שנה בקיבוץ יד חנה ומשנתם הייתה מפוכחת וריאלית משלו, השליך בשבוע שעבר אולטימטום לזירה החמוצה מדם: בחוג בית בחסות MSNBC שבו התארח בפילדלפיה שבה נסתמה דרכו, סינן וחרק ברני סנדרס את האמירה החצופה: הוא יתמוך בהילרי קלינטון אך ורק אם תאמץ את כל מצעו הסוציאליסטי.
כדי לשמור על מעט מהאובייקטיביזם השיפוטי שעלי לאחוז בו, אני מתאמץ - כל פעם מחדש - לגרש ממוחי את הדימוי המיידי לנוכח עמדותיו הפרימיטיביות בפשטותן ומסירתן אלפי פעמים באותו מונוטון חורק ונטול ניואנסים. זה שמנסר בחלל אצטדיונים ואולמות מול קהל נוכחים שבחר ברגע האחרון בין צפייה שישית ב"הכוח מתעורר" לבין סנדרס כצ'ונסי גרדנר מ"להיות שם", הגנן המוגבל ורפה השכל שהנסיבות הזריקו אותו לנתיב סהרורי והזוי שיוביל אותו לנשיאות בשל אמרות השפר שלו בעניין גננות ועונות השנה. לא, אני בועט בעצמי, סנדרס יותר מגרדנר. 30 שנה בפוליטיקה, ראש עיר שתי קדנציות, סנאטור פעלתן (בעל פרופיל נמוך החתום בעיקר על תקנות וסעיפים ולא על חוקים) וכעת תנועה פוליטית בעלת סחף המוני נדיר בפוליטיקה האמריקאית.
כנראה שהוא ואנשיו - חבורה מרירת נפש ומלאת טענות במיוחד - יודעים משהו שאינני יודע. אני מבין שיותר מעל דרך ריאלית לניצחון ויותר מהיריבים האמיתיים שהם הרפובליקנים, בונה סנדרס על האפשרות שמעכשיו ועד לוועידה וגם אחריה, מחכה לקלינטון לא שופט עליון עם ספר תנ"ך ביום חורף קר וצלול בינואר 2017, אלא סוכני FBI עם אזיקים. זה משהו שהייתי מצפה שדונלד טראמפ יבנה עליו ולא ברני סנדרס שיהדותו אמורה הייתה לצייד אותו במעט יידישקייט ואנושיות אלמנטרית.
כנראה שהוא ואנשיו - חבורה מרירת נפש ומלאת טענות במיוחד - יודעים משהו שאינני יודע. אני מבין שיותר מעל דרך ריאלית לניצחון ויותר מהיריבים האמיתיים שהם הרפובליקנים, בונה סנדרס על האפשרות שמעכשיו ועד לוועידה וגם אחריה, מחכה לקלינטון לא שופט עליון עם ספר תנ"ך ביום חורף קר וצלול בינואר 2017, אלא סוכני FBI עם אזיקים. זה משהו שהייתי מצפה שדונלד טראמפ יבנה עליו ולא ברני סנדרס שיהדותו אמורה הייתה לצייד אותו במעט יידישקייט ואנושיות אלמנטרית.
יותר מכל אני חושד במי שאינם יכולים לחייך. לא באמת אלא בעיוות פנים משונה ומאולץ. הנה פוליטיקאי שבדיחות הקרש שלו אפילו אינן זקוקות לגפרור כדי להידלק. האיש שבא משומקום לא לטובת עצמו חלילה אלא למען הרעיון ההומני כולו שכבר עתה יש עיתונאים המבקשים לשמר אותו ואת המורשת שלו ולאמץ אותם לפלטפורמה הדמוקרטית שאינה יכולה לשאת עשירית ממשקלה השאפתני. הנה האיש שאינו רוצה דבר לעצמו אבל אם ייגזר עליו לגור בבית הלבן - מה לעשות.
הוא הגיח מוושינגטון אחרי שחי בה 25 שנה כמי שקם בוקר אחד ונורה נדלקה בראשו. בחוש מיוחד הוא הבין כי הזרקת המילה “מהפכה" למערכת הבחירות לנשיאות אחרי שמונה שנים שבהן המונח ליברל הייתה בהן קללה צורבת, תצית את הקמפיין. כאותם וטרנים זקנים המכירים בסוד הקסם המיוחד שמהלכות מדליות מלחמה סובייטיות אדומות ושאר פיצ'פקעס אטרקטיביים ונהגו למכור אותם בתחתית במוסקבה או בכיכר במדריד, הבין סנדרס (או מישהו בשירותו), כי הדרך היחידה להוציא צעירים שבוזים ונטולי עניין פוליטי לרחובות, היא לחבר אותם לדימויים מהפכניים. לא צ'ה גווארה, אמריקה לא תעמוד בכך, אבל אותו ניחוח נפטלין משכר של מדים ששכבו בארון זמן רב. על מילות המפתח יש להרכיב חזון חברתי–כלכלי–מדיני חסר שחר ויכולת מימוש, להבטיח חינוך חינם, ביטוח בריאות לכולם, לשרוף את וול סטריט, לאסור את העשירים הבוזזים את אמריקה ולהמציא מנטרה כה לא צנועה כמו 'Feel the Bern'. ירצו יאכלו, לא ירצו לא יאכלו. וכמובן שזה לא אישי: “אינני מתמודד נגד אישה או גבר אלא כדי להציע מדיניות חדשה ומרחיקת לכת להתמודד באמצעותה עם המשברים של ימינו". וצניעות ספרטנית. לא סופר–פאקס ולא זבובים. המאמינים יתרמו ישירות לקופת הקמפיין. כמה? מסתבר שהממוצע עמד על 27 דולר. ומכיוון שלא היה דמוקרט ולא טרח לשנן את תקנות הפריימריז, מותר לו לצעוק חמס - כמו דמות המראה שלו טראמפ - שהבחירות מוטות וכמה נורא זה שמיליוני בוחרים עצמאיים אינם יכולים להצביע בפריימריז הדמוקרטיים. דבר נורא קרה לו בדרך לבית הלבן. מחאותיו הבכייניות ישובו להביך אותו בעתיד.
ורמונט יפה בעונה זו של השנה. אף שאינני מהממהרים לשלוח את סנדרס הביתה, הוא חייב להסיר את האקדח מרקתה של המפלגה הדמוקרטית שהקשר שלו אליה כה מקרי. הוא חייב לחדול להטיל סביבו את המשפטים המשמעותיים הללו שיוצאי פולין מתמחים בהם, ולטפול על קלינטון טענות שהן לא פחות מתחמושת ליריביה האמיתיים בהמשך הדרך. במקור - ועובדה זו מצערת אותי במיוחד - יחסו של סנדרס לקלינטון האישה השאפתנית, אינו שונה מיחסו של טראמפ. אני חושד שטראמפ הפרטי ואיש העסקים בכל אחד מכובעיו, מעריך נשים יותר מסנדרס. אם סנדרס שואף למצות את הזכות העומדת לו ולרוץ עד הסוף משום שריצה למרחקים ארוכים מיוחסת לו כנער אתלטי, עליו לעשות כן בלי לתקוע מקלות בגלגליה של קלינטון הממשיכה לחייך אליו מבעד לשיניים חשוקות. היא תמיד יכולה להסיר את הנזם מעל לסתות בעלה. בעיקר עליו להפסיק לשקר ולדבר בעיניים לחות על עתידה של אמריקה בנפרד וללא כל קשר נראה לעין לעתידו שלו חלילה.
הוא אינו רץ לנשיאות אלא ליזמות. אחרי טבח יום שלישי לפני שלושה שבועות, היו שהמליצו לסנדרס להישען על הצלחותיו הלא מעטות אבל להנמיך את קולו כדי להניח את התשתית לחבירה ולשיקום המפלגה אחרי בחירת המועמד. ממי שלא היה דמוקרט כלל, המינימום שניתן היה לצפות ממנו הוא להתנהג כמי שמזהה את טובת המפלגה שהניחה לו להתמודד במסגרתה.
“אני דורש מכם לתמוך בג'ימי קרטר כפי שתמכתם בי", אמר טד קנדי לאנשיו אחרי שקריאת התיגר שלו על קרטר נכשלה. אנשיו המובסים ישבו מולו כבויים וללא תנועה. קנדי שב ואמר: “אומר זאת שוב והפעם אני רוצה שתעמדו ותמחאו כפיים". קלינטון התמודדה ב–2008 נגד ברק אובמה. בתום המרוץ פנתה למשתתפים בוועידת המפלגה והמריצה אותם לבחור באובמה פה אחד, ללא תנאים ובלי אקדח דרישות לרקה. קלינטון הייתה צעירה יותר ולכן אולי מרירה פחות מסנדרס, היא ידעה שתהיה לה הזדמנות נוספת.
גילו המתקדם של סנדרס אינו עילה לרטנוניותו והתנהלותו, והוא הציב סימן שאלה של שיקול דעת וניהול תקין מהיום הראשון. סנדרס יהיה בן 75 ביום שבו היה אמור להיות מושבע לנשיאות. גיל שהיה הופך אותו לאחד הנשיאים הזקנים בתולדות אמריקה. גילו ניכר בו ובהתנהגותו במהלך הקמפיין והשפיע ישירות על צלילותו ועל כושר הריכוז שלו. הטענה נשמעה ונראתה פעמים רבות. מקובל לומר שסגן הנשיא נמצא במרחק “פעימת לב" מהמשרד הסגלגל. פעימת לבו של הנשיא אם חלילה ידום. זה אינו הנשיא שצריך להיות במרחק פעימת לב מסוף נשיאותו בתוך המשרד הסגלגל.
המשפטן אלן דרשוביץ' שאינו מקורב בדעותיו לסנדרס, כתב בשבוע שעבר על הסכנה הנשקפת מסנדרס למפלגה הדמוקרטית. “אף על פי שסנדרס אינו מהווה איום על מועמדותה של קלינטון, עלולים אוהדיו להמיט אסון על המפלגה. אילו נבחר, אין ספק שסנדרס היה מובס בבחירות הכלליות כמו מייקל דוקאקיס וג'ורג' מקגוורן לפניו... על קלינטון לעמוד בפרץ ולא לפנות שמאלה. היא ואובמה התמודדו שנים עם הסטיגמה הכל–אמריקאית ‘ליברל'. היא אינה זקוקה להוסיף 'סוציאליסטית' לרזומה שלה... סנדרס והמוקסמים מצלילי חלילו מקדמים את רעיון המהפכה ומבקשים לפרק מוסדות דמוקרטיים קיימים. מדובר אפילו בפירוק ההישגים של אובמה בתחום מדיניות הפנים לרווחת הציבור. בעימות האידיאולוגי ביניהם טועה סנדרס קשות בנושאים מרכזיים רבים וקלינטון צודקת".
זו הגרסה המנומסת של מבקרי סנדרס. אחרים רואים אותו באור ציני ואכזר יותר. היו מי שהזכירו לו כי אמר במאי 2015 כי אינו רוצה שהקמפיין שלו יעסוק בג'ב בוש, הילרי קלינטון או ברני סנדרס. הוא הבטיח כי אינו רוצה לנקוט התקפות אישיות ורצח אופי. ועדיין הוא וג'יין רעייתו אינם מרפים מהצורך הבוער שלהם לקרוא את תמליל ההרצאות שנשאה קלינטון בפני בכירי וול סטריט תמורת רבע מיליון דולר. משום כך שחרר סנדרס הצהרת מס אחת בלבד שממנה עלה שהזוג הצנוע בן גיל הזהב השתכר ב–2014 210 אלף דולר, סכום שאינו מאפשר להם הבנה עמוקה של עולמם של אלה שאותם הם מתיימרים לייצג.
לא ברור מה יש בנאומיה של קלינטון שהפכו שמאטע אדום המרצד מול עיני סנדרס וגורם לו להתקף אפילפטי. הוא הדוגמה המייצגת את אוזלת ידה ורדידותה של העיתונות המסקרת את הבחירות שאותה אני מכנה "סינדרום בליצר", על שם בכיר שדרי CNN שאינו מסוגל לנסח משפט ביקורתי ושאלה מתוחכמת ומוטרד בעיקר מעמידה בזמנים וביציאה סדורה לפרסומות. הדעת נותנת שקלינטון הרצתה בפני קהל לא קטן. עוד נותנת הדעת שהרצאתה הוקלטה למזכרת כמקובל ושלפחות 50 אנשי הון בכירים הקליטו אותה באייפון שלהם. כמה קשה לדעתכם להשיג סטנוגרמה או את ההרצאה עצמה שלא מקלינטון, כדי לראות מה כה מציק לסנדרס. אבל התקשורת ניצבת לצד הסנאטור עם ידה מושטת ומחכה להרצאה.
ג'ושוע זייץ, היסטוריון שחקר את הפריימריז כתב: “עליך לבלוע את גאוותך ולעבוד כתף אל כתף עם היריב שנותר כעוס על ניצחונך או לדבוק בדרך אחרת ולהתעלם ממנו וממה שהוא מייצג. סנדרס העיר חלק רדום באוכלוסייה שלא היה לו קשר למפלגה הדמוקרטית. אבל כאשר מדובר בבוחרים צעירים וחדשים נטולי נאמנות למפלגה, קשה מאוד לשמור עליהם אחרי התבוסה".
נוער הבחירות הנוח להתלהב של סנדרס מזכיר לי את נוער הנרות הישראלי. הם לא הכירו את סנדרס רגע לפני כניסתו לזירה וישכחו אותו רגע אחרי הסתלקותו, כמו שהיה עם יצחק רבין. על המפלגה הדמוקרטית להיות מודאגת, רבים מתומכיו של סנדרס הם בוחרים פעם ראשונה והם אלה שירגישו את האכזבה המרה אם לא ייבחר, תחושת דחייה ומרמור עלולים להשאיר אותם בבית. סקר של CBS מאפריל הראה ש–24% מתומכי סנדרס אמרו כי לא יצביעו לקלינטון אם תהיה המועמדת. תרומתו למצב דברים זה של סנדרס הייתה גדולה. במהלך הקמפיין הוא הסלים באופן עקבי את יחסו היהיר, העוין, המתנשא והמיזוגיני כלפי קלינטון ומתנהג כמי שלא ימהר לתמוך בה. הוא עבר כל גבול כאשר כינה אותה “לא כשירה" לנשיאות. כאשר נשאל האומנם, גמגם דברים שהיה להם צליל של חרטה אך תוכנם לא שיקף את מנגינתם, כולל אמרת השפר “היא התחילה", שהיא רמת ההנמקה שלה אנחנו מצפים מטראמפ. האיש הרע ומנהל הקמפיין ג'ף וויבר אמר בשבוע שעבר ש"אנחנו הולכים עד לוועידה. זה כמעט בלתי אפשרי שלמי מהמועמדים יהיו מספיק צירים כדי להגיע למספר הקסם 2,383 ולכן יהיו אלה בחירות שיוכרעו על ידי נציגי על". זה לא פחות משקר גס והטעיה חשבונאית מכוונת, וסנדרס לא התכחש לה.
המפורסמים בין תומכיו היו מקור לאמירות היותר קשות ומקוממות שעלו ממחנהו. דבריהם של השחקנים הגרושים סוזן סרנדון וטים רובינס, שתמיד לקו במילוליות יתר, הרימו גבות רבות. סרנדון עם אמירה מטורללת שממנה ניתן היה להבין שבמצב הדברים הנוכחי עדיף להצביע טראמפ מאשר קלינטון, עץ שממנו היא מנסה לרדת עד היום. רובינס צייץ “גונבים לנו את הבחירות" והאשים את ה"ניו יורק טיימס" ו–CNN בקונספירציה להטות את הבחירות לטובת קלינטון. רוזאריו דוסון, שמשקלה הסגולי כשחקנית אינו מצדיק את תשומת הלב שקיבלה, גררה לדיון לא פחות מאשר את מוניקה לווינסקי. אמירה נחותה שהיית מצפה לשמוע מטראמפ ולא מאישה בעלת אג'נדה מתקדמת.
בימים שבהם מנסה ברק אובמה לצייר קווי מתאר למורשתו הראויה ביותר בהתקרבו לקו הסיום, מוצאת המפלגה הדמוקרטית את עצמה עקודה למורשתו של סנדרס, האיש שלא היה. במהלך הקמפיין הצליח סנדרס להתעלם מאובמה ומהישגיו, פריצת דרך שבלעדיה אין לחזונו של סנדרס תקומה, והוא הצטרף כאשר היה לו נוח למחמאות שהרעיפה קלינטון על הנשיא ומי שמינה אותה למזכירת המדינה.
בפוליטיקה יש מנצחים ומפסידים ולא מפסידים בעלי זכויות יסוד. מותר לנו ליהנות מקרב הגבורה שניהל סנדרס אף שהתכער, אבל אין לו כל זכות רוחנית או קניינית בעיצוב המצע, ואף אחד אינו חייב להתחשב בדעותיו הפרוגרסיביות. לא ברור בשם איזו זכות אלוקית אמור מישהו ליישם את תפיסותיו המהפכניות שאין להן אחיזה אידיאולוגית באמריקה.
לא קל לכתוב את הדברים הבאים למי שיש לו ביקורת על התנהלות ישראל המסלימה בשנים האחרונות, אבל האופן שבו בחר סנדרס להגדיר את יחסו לישראל - “ברני סנדרס שבר את הטאבו האמריקאי בעניין ישראל כאשר דיבר על יחס הוגן ושווה לפלסטינים" - נכתב בשמחה ב–Vox. כאשר הסתייע, אמר סנדרס כי הוא מפולין. לא דבר שקר אבל פרשנות מקילה למוצאו וייחוסו כיהודי. בדבריו על ישראל הייתה מידת החנופה הנדרשת כלפי ציבור נאור שקצה נפשו ביחסה של ישראל לפלסטינים. סנדרס בחר להיות יהודי המגדיר את המרחק בינו לבין ישראל ויהדות אמריקה בכל הזדמנות. כאשר סימון צימרמן, אחת הפעילות במטה שלו, כתבה בפייסבוק פוסט רווי קללות נגד נתניהו, שבו כינתה אותו “חור תחת ומי שהורה על הריגתם של 2,000 פלסטינים", לא הייתה לסנדרס ברירה אלא לפטר אותה. בראיון האומלל שהוא עצמו נתן למערכת ה"דיילי ניוז", הוא טען כי 10,000 אזרחים נפגעו במלחמה בעזה ב–2004. אחרי שהתייעץ עם הליגה נגד השמצה שינה המטה שלו את מניין החללים ל–1,500. היה זה ה"ווילג' וויס" שזיהה כי “כדי להיות שמאלנים טובים חייבים יהודים להשמיץ את ישראל". לא תוכן הדברים או רמת דיוקם הרגיזו גם את מי שיש להם ביקורת קשה על ישראל, אלא ההחלטה שפלת הרוח והנחותה כל כך לגרוף קולות נוספים בניסיון להבהיר שיהדותו לא תהיה מכשול בגישתו לישראל שלא תזכה אצלו ליחס מיוחד. 40 שנה אחרי, הזכירה התנהגותו את הנרי קיסינג'ר, מה שכנראה מסביר את חמת הזעם שבה התנפל על קלינטון שהזכירה את מזכיר המדינה לשעבר.
עד לרגע כתיבת דברים אלה לא ברור לאן מועדות פניו של סנדרס. מהמטה שלו עולה מסר מבולבל, אם לא שקרי. לצד האמירה כי הבין שדרכו למועמדות אינה ריאלית יותר, הוא ממשיך בקמפיין “כדי לתת קול לרעיונותיו החשובים", אך אינו מסיר את עיניו מקליפורניה, אורגון ומדינות מערביות אחרות, שבהן הוא מאמין שיש לו תומכים רבים. הוא כופה על קלינטון שתי חזיתות כגנרל שחתם על כתב כניעה רשמי אך לא טרח לעדכן את גייסותיו.
אף אחד לא עסק ברעיונות הטובים של יוג'ין מקארתי וג'ורג' מקגוורן רגע אחרי תבוסתם. לאפקט הצמרמורת שהיה לאוטופיה המסטולית שצייר סנדרס בפני חסידיו שזו אכזבתם הראשונה, לא הייתה תקומה. אם נגזר על אמריקה להכריע בין טראמפ לקלינטון - מצב דברים אומלל ומביך כשלעצמו הדורש שנים של חיבוטי נפש - חייבים הדמוקרטים להציג מצע שפוי, פרוגרסיבי, ליברלי אך ישים, שמא נקרא לו מתווה אובמה פלוס.
הפעם האחרונה שבה ירש מועמד דמוקרטי נשיא דמוקרטי שכיהן שתי קדנציות הייתה כאשר ירש הארי טרומן את פרנקלין רוזוולט שמת ב–1945 במהלך הקדנציה השלישית שלו. כפי שנכתב השבוע ב"טיימס": “ברני סנדרס עומד בימים אלה בראש רעיון חי וקמפיין זומבי. הוא הפך ממי שמוביל מהפכה לאיש הפוסע בראשו של מסע לוויה".