1 "הפיגוע הציבורי" שביצע השבוע ראש הממשלה בנימין נתניהו בסגן הרמטכ"ל יאיר גולן, הוא "פיגוע" של פחדנים. במובנים מסוימים המעשה של נתניהו חמור הרבה יותר מהנוסח השנוי במחלוקת של דברי האלוף גולן, שמניפולטורים מהירים עיוותו את דבריו. ספק גדול אם נתניהו היה אומר את הדברים הללו, אלמלא היה בטוח שהאלוף גולן, כלובש מדים, מנוע מלהשיב לו.
נתניהו איננו הפוליטיקאי הראשון ובוודאי לא האחרון שעושה שימוש ציבורי, ציני ואכזרי בבכירי הצבא תוך ניצול מלא של המגבלות החלות עליהם. גם השרה מירי רגב (שעושה לאחרונה גם דברים טובים במשרדה) יודעת היטב שאם תפגע בסגן הרמטכ"ל ותקרא לפיטוריו, היא לא תיפגע מתשובתו, היות שהוא מנוע מלהשיב לה.
לא קשה לשער את התחושה של סגן הרמטכ"ל השבוע, בשעה שבוצע בו "המטווח הפוליטי". סביר להניח שגם הרמטכ"ל, שרוצה לסייע ולגבות את סגנו חייב לסגור את פיו, ולכל היותר להתלונן אצל ראש הממשלה בדלת סגורה או לשדר משהו בשפת הגוף באירוע פומבי.
אני זוכר היטב את היממה האחרונה של רא"ל גבי אשכנזי כרמטכ"ל. התלוויתי אליו לביקור פרידה מנכי צה"ל בבית הלוחם בתל אביב. הלשכה כבר הייתה ארוזה, ובני גנץ כבר מונה לרמטכ"ל. והנה, אנשי התקשורת שהתלוו לביקור דיווחו לרמטכ"ל היוצא כי שר הביטחון דאז אהוד ברק הופיע במהדורה המרכזית של שלושת ערוצי הטלוויזיה ותקף בחריפות את אשכנזי בטענה ש"הציבור בישראל צריך לדעת שהרמטכ"ל אשכנזי איננו מוסרי, איננו ערכי ואיננו מקצועי".
המבוכה הייתה גדולה. אנשי התקשורת לחצו על אשכנזי להגיב לדברים, אבל לובש מדים הוא לובש מדים. כמו הרמטכ"ל ידעתי שברק סומך על כך שאשכנזי לא ישיב לו. ואם חלילה ישיב, הוא יזמן אותו ללשכתו וינזוף בו על חציית קו אדום.
גם לקחה חלק במתקפה על בכיר צבאי שלא מסוגל להגיב, מירי רגב. צילום: מרק ישראל סלם
מאז ומעולם נתניהו לא אהב את הפופולריות של רמטכ"לים ומפקדים בכירים. הסקרים העונתיים בנושא אמון הציבור בבעלי תפקידים מצביעים בדרך כלל על מידת אמון כפולה הניתנת לרמטכ"ל ביחס לזו הניתנת לראש הממשלה. נתניהו לא מסתדר עם זה. מבחינתו כל רמטכ"ל פופולרי הוא סכנה עתידית, וגם חוק הצינון שחוקק נגד אנשי הצבא לא מרגיע אותו לחלוטין.
איזנקוט וגולן מנהלים בימים הללו מערכה בחזית נוספת וחשובה: הפרצוף שלנו אל מול המראה ודמותנו כחברה. זה לא התחביב שלהם אלא התנהלות הנובעת מתוקף אחריותם על עשרות אלפי חיילות וחיילים בשירות חובה. הם מבינים שבמשמרת שלהם עליהם להכין את צה"ל למלחמה. להילחם אם צריך, לנצח ולהישאר בני אדם. בשבילנו, לא בשביל "בצלם". בשביל היהדות והמוסר שלנו. איזנקוט וגולן, שמתחככים עם החיילים, עורכים שיחות חתך עם מפקדים וקוראים סקרי עמדות שעורכת מחלקת מדעי ההתנהגות, רואים את תמונת המצב טוב מאחרים.
דבריו של גולן ביום חשבון הנפש והזיכרון היו בבחינת הצבת תמרור אזהרה מפני תהליכים ומגמות שמתרחשים בחברה הישראלית. אני סבור שהחברה שלנו בוגרת וחסונה דיה כדי להכיל נאום שכזה, רווי תוכן ולא רק ססמאות נבובות וקבועות ודברי הפחדה, הנשמעים בדרך כלל בימי זיכרון ומועד. הזובור שעבר סגן הרמטכ"ל מראש הממשלה ערב יום הזיכרון ויום העצמאות, הוא סממן נוסף לקץ הממלכתיות ולקידוש השיקולים הפוליטיים הגוברים כאן על כל דבר אחר.
2 תא"ל (מיל') יוסי ביינהורן הוא ראש אגף הביטחון במשרד מבקר המדינה. את הדוח על צוק איתן ערכו הוא ואנשיו על פי נורמות ביקורת קבועות ומקצועיות. ההתנפלות של אנשי ראש הממשלה על הדוח "הלא רציני של מבקר לא רציני", מיד לאחר הדלפת הטיוטה שלו, פגעה בוודאי באנשי הביקורת לא פחות מאשר במבקר עצמו.
אל התפקיד הגיע ביינהורן לאחר שנים ארוכות כמבקר מערכת הביטחון, וקודם לכן כסגן הצבאי למבקר. הוא גם היה עוזר הרמטכ"ל וראש מחלקת התכנון במטכ"ל. איש נעים הליכות, ממלכתי בגישתו, מקפיד על חוקים, נהלים ומוסר, וחסיד גדול של הביקורת כמכשיר בונה וככלי בידי המנהלים ברמת המדינה והצבא.
לא קראתי את טיוטת הדוח, אבל אם מדובר בביינהורן, אני בטוח שהביקורת לא תפסח על אף תחום ועל אף בעל תפקיד. העובדה שראשי ממשלה לדורותיהם אוהבים לראות תמיד את ראשי הצבא מתחת לגיליוטינה לאחר מלחמות, דוחות ביקורת וועדות חקירה היא כבר עניין אחר.
3 שלוש שנים חלפו מאז שביקרתי בפעם האחרונה באתר "עיר דוד", והמראה הותיר אותי פעור פה. שבתי לשם בפעם המי יודע כמה, ושוב אני מתקשה לתאר את עוצמת המראות והחוויה. לקחתי ל"עיר דוד" את בתי תמר ואת חברתה, להתחבר מעט ל"סלע קיומנו" והבטחתי כ"פיצוי" ארוחת צהריים ב"עזורה" במחנה יהודה.
דוידל'ה בארי, האיש שמאחורי המפעל הענק ברמה הלאומית והבינלאומית, לא מפסיק לחפור לרגע. עוד מרכז ועוד בור מים, בכל יום חופרים ומגלים ממצאים: מטבעות, חותמות מימי בית שני ועוד.
בארי הוא איש חזון ומעש. הוא מבין שלא בטוח שיימצא "משוגע" שיירש אותו, והוא נחוש לגלות את ירושלים הקדומה. כרגע הוא עסוק בחשיפת דרך עולי הרגל להר הבית, והגילויים מרשימים ביותר.
חצי מיליון מבקרים בשנה מגיעים לפרויקט המיוחד הזה, וחיילים רבים ותלמידי י'־י"א מגיעים לחפור ולהשתתף בחוויה ונוגעים בקצות האצבעות בסלע קיומנו. גם תורמים לכך יש, ורשות הטבע והגנים קיבלה אחריות על האתר שהוכרז "גן לאומי". במיוחד מחשיב בארי את ביקור החיילים במדים ב"עיר דוד", האלופים באים הרבה, במדים ובלעדיהם, והוא ממתין לביקור של גדי איזנקוט כרמטכ"ל, ברגע שיהיה לו זמן.
בינתיים הוא חושב איך למשוך עוד תיירים וכיצד להנגיש את המקום ההיסטורי הענק הזה. יש רעיונות על רכבל ועל רכבת, ומהיכרות עם האיש הזה - הכל עוד יקרה. הוא כבר סלל דרך מהכנסייה הרוסית אל "עיר דוד", מסלול הליכה קצר ומקסים, ובימים הקרובים ישתלו שם רבבות זרעי פרחים בצבעים עזים, שבוודאי יביאו תיירים נוצרים רבים לבקר במקום.
כעת, לאחר יום העצמאות, שבו כישראלי חשתי גאווה גדולה על הענקת פרס ישראל לדורון אלמוג ולרב אלי סדן בגין מפעל חיים, אני, אבי בניהו מקיבוץ השומר הצעיר להבות חביבה, מציע לשר החינוך נפתלי בנט להמליץ בשנה הבאה על הענקת הפרס לדויד'לה בארי ול"עיר דוד". הם ראויים לכך בשם כל הדורות שידעו מניין באנו.
