במשרד המשפטים מקפידים מאוד על שמירת החוק. כלומר, בדרך כלל. כלומר, כשזה מסתדר. כלומר, חוץ ממקרים ממש ממש חריגים. אילו מקרים? נגיד, כשהפלסטינים מבקשים יפה שנעצום עין. זה, פחות או יותר, סיפורו של הבשר שמכניסה ישראל מהרשות הפלסטינית לשטחה. במשך שנים משווק הבשר הזה אצלנו ללא פיקוח, ללא עמידה בסטנדרטים בינלאומיים מינימליים של הקפדה על בריאות, ובלא שאיש במשרדי הבריאות והחקלאות יכול לערוב לכך שהוא בריא למאכל.
אז איך ולמה זה קורה? כי בכמה מרשויות השלטון בישראל מערכת היחסים עם הפלסטינים עומדת לפני ההתעקשות על קיום החוק וגם לפני ההתעקשות על דרישות הבריאות. אין אפשרות אחרת להסביר את מה שקורה בפרשה הזאת, שתפורט כאן בשורות הבאות. דבר אחד ברור. הבשר שמשווקים הפלסטינים בישראל, לו היה מיובא בתנאים זהים מכל מקום אחר על הגלובוס, היה כנראה מושמד עם הגעתו אל שער הכניסה לישראל.
ויש עוד דבר אחד ברור. שהבשר הזה נכנס אלינו ומשווק בשטחנו לא בגלל החלטתם של מומחי הבריאות והשירותים הווטרינריים הממונים על התחום, אלא בלחצם של צה"ל, של מתאם הפעולות בשטחים ושל שרים בממשלה הפלסטינית ובאישורה של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, דינה זילבר.
# # #
רקע קצר. כדי לייבא לישראל מוצרי מזון יש צורך לעמוד בשורה מחמירה של דרישות. יבוא מוצרי חלב, לדוגמה, מאושר על ידי משרד הבריאות רק ממדינות שמפרסמות את בדיקות המעבדה שלהן באתר של ה־OIE (הארגון העולמי של בריאות בעלי החיים). יבוא בשר מעובד מאושר רק ממדינות שאושרו על ידי משרד החקלאות, בהתאם לשמירה על רשימה של תקנות. יבוא בשר גולמי מאושר על ידי משרד החקלאות בהתאם לפקודת מחלות בעלי חיים ובהתאם להיתר של מינהל השירותים הווטרינריים במשרד.
בהתאם למה מחליט מינהל השירותים הווטרינריים למי לתת היתר ולמי לא? בהתאם לשורה של כללים שמחייבים את המדינות שחברות ב־OIE, ביניהם קיום פיקוח ומעקב וטרינרי, דיווח סדיר לארגון הבינלאומי על מחלות רשומות, המצאת אישור לעניין קיומן של מחלות ופיקוח וטרינרי לגביהן, אספקת מידע מקיף בנוגע לתחלואת בעלי החיים, אספקת נתונים לעניין מערכת הפיקוח והחקיקה, לגבי התפרצויות של מחלות מידבקות, לגבי יכולת המדינה המייצאת להפעיל אמצעי אכיפה, פיקוח ובקרה למניעת מחלות, לגבי המבנה והסמכויות של השירותים הווטרינריים הממשלתיים במדינה, לגבי בדיקות ביולוגיות וחיסונים שבהם נעשה שימוש בשטח המדינה ועוד ועוד.
בקיצור, פרוטוקול ארוך של אישורים שנועד להבטיח את בריאות המזון, פרוטוקול שהפלסטינים במצבם הנוכחי לא מסוגלים לעמוד בו. לא מכבר, במסגרת כתב אישום פלילי שהוגש נגד אחד מיצרני הבשר הפלסטינים, שישראל מאשרת לו למכור בירושלים, ושמואשם כעת בהברחת בשר לישראל תוך שימוש בתיעוד מזויף, הסבירה המדינה מה אומרים הכללים. "על פי דין, ובשל סכנות בריאותיות הנובעות מגידול, שחיטה ושיווק של בשר ללא פיקוח תברואתי ובהיעדר פיקוח וטרינרי על משקי בעלי החיים, ובהיעדר גורם המפקח על שמירת התנאים הנדרשים, אסורה הכנסה או יבוא של בשר משטחי האזור והמועצה הפלסטינית למדינת ישראל". חד וברור.
ב־1994, עם חתימת הסכם הביניים בין ישראל לפלסטינים, אישרה ישראל לשבעה מפעלים פלסטיניים לשווק בשר וחלב במזרח ירושלים, כמה מאות טונות בחודש. ב־2005 תוקנה בפקודת בעלי החיים תקנה הקובעת כי כל מה שנכנס מהרשות לישראל ייחשב כיבוא מחו"ל לכל דבר ועניין. למרות זאת, ואף שהרשות לא עמדה בכללים ובחוקים שנקבעו ליבוא מזון מחו"ל, נתאפשר לה איכשהו להמשיך להכניס אלינו בשר ללא הפרעה.
בשנת 2010 הודיע בפעם הראשונה משרד הבריאות לפלסטינים שהוא מפסיק את אישור השיווק שניתן להם. ביולי באותה שנה כונסה אצל מנכ"ל משרד החקלאות ישיבה רבת משתתפים כדי לדון בסוגיה. חוץ מהמופקדים על תחום הבריאות, נטלו חלק בישיבה גם אנשי משרד החוץ, מתאם הפעולות בשטחים והמינהל האזרחי. כל הגורמים המופקדים על בריאות הציבור הדגישו בישיבה את העובדה שלפיה המזון שמיובא מיהודה ושומרון "אינו עומד בסטנדרטים הנדרשים".
בישיבה ההיא גם נדונה האפשרות למסד סוג של ישראבלוף. מדינת ישראל לא תיתן לפלסטינים היתר לשווק בשר, שהרי הם לא עומדים בדרישות החוק והבריאות כדי לקבל היתר כזה, ובמקום זה היא פשוט תודיע לפלסטינים שאין בכוונתה לאכוף את האיסור על הכנסת מוצרים שלא עומדים בתקן, ובא לפלסטינים גואל.
לפני כשנתיים, במכתב שמסכם את ההיסטוריה של הסוגיה, הסביר מנכ"ל המשרד דאז רמי כהן, שההחלטה החריגה הזאת התקבלה "לאור פנייה של גורמים מטעם המתפ"ש (מתאם הפעולות בשטחים - ק"ל) ומשרד החוץ אל משרדי החקלאות והבריאות... וקבלת עמדתם של שר הביטחון ושר החוץ שיש לאפשר את המשך הייבוא משיקולים מדיניים".
האישור ההוא, שלא לאכוף את החוק, ניתן למשך חמישה חודשים ומאז הוארך מפעם לפעם. בדצמבר 2011 התכנס שוב פורום רחב כדי להחליט מה לעשות כשהבשר ממשיך להיכנס, הפיקוח הווטרינרי ממשיך להיות פגום, והמשרד לשיתוף פעולה אזורי ממשיך ללחוץ. בסופו של דבר הוחלט, בפעם המי יודע כמה, להאריך שוב את תוקף האי אכיפה בשני תנאים. האחד, שרופא ממשלתי מהרשות הפלסטינית יחתום על כל משלוח שיוצא משם לישראל. השני, שייקבע תאריך יעד שבו יעמדו הפלסטינים בכל הסטנדרטים הבינלאומיים. הזמן עבר, הפלסטינים המשיכו לא לעמוד בסטנדרטים הבינלאומיים, ומדינת ישראל המשיכה לעצום עין.
# # #
עיון בכל הפרוטוקולים מלמד ששיקולי בריאות הציבור והסכנה שבהכנסת בשר בלתי מפוקח לישראל לא היו בכל התקופה הזאת במקום הראשון בשיקוליהם של מקבלי ההחלטות. "נראה כי עמדת משרד הביטחון, החוץ והמשרד לשת"פ אזורי נותרה בעינה, להמשיך לאפשר שיווק התוצרת מהנימוקים שפורטו", כתב מנכ"ל משרד החקלאות לפני שהחליט על דחייה נוספת עד ליולי 2014, "...על יסוד זה אני מנחה להמשיך בהסדר הקיים ולהימנע מאכיפת האיסור על יבוא מוצרי מזון מעובד מן החי משטחי הרשות".
באוגוסט 2015 התכנס עוד דיון. גם הפעם שום בשורה לא נראתה באופק. גם הפעם הפלסטינים המשיכו לא לעמוד בהתחייבויות. גם הפעם החליטו מקבלי ההחלטות להתחכם - לצורך הכסת"ח להזהיר שהבשר אסור ומסוכן, אבל בפועל, להמשיך לא לעשות כלום. "הובהר כי כיום, לאחר שההסכמות בעניין נמשכות כמה שנים, השירות הווטרינרי ומשרד הבריאות לא מרוצים מהמצב הנוכחי. מבחינה מקצועית אין לאפשר את הכנסת המוצרים, וההסכמה ניתנה עקב פניית גורמים מדיניים. על כן סוכם כי לא יינתן היתר אך גם לא תבוצע אכיפה".
וכך הוארך האישור לא לאכוף את החוק מפעם לפעם, עד שהשר אורי אריאל ומנכ"ל משרדו שלמה בן אליהו החליטו לשים קץ לעניין. קודם קיבלו הפלסטינים ארכה עד אוקטובר 2015, אחר כך קיבלו ארכה נוספת עד מרץ 2016, ולפני חודשיים הודיע בן אליהו שההפקרות הסתיימה.
כמה ימים עברו לפני שאחד מהמפעלים הפלסטיניים עתר לבג"ץ ודרש להמשיך לשווק בשר. המדינה, בתגובתה הראשונית, הייתה ברורה למדי. משרד החקלאות, הסבירו נציגי המדינה, אוכף את הדרישות הווטרינריות "בהתאם לכללים המקובלים בעולם", ואילו הרשות אינה עומדת בתנאים הנדרשים, "זאת בהיעדר פיקוח ממוסד וסדור מטעם השירות הווטרינרי ברשות, כמו גם היעדר נהלים ורגולציה בתחום ייצור המזון".
אלא שכפי שאפשר להבין, בישראל לא תמיד שירותי הבריאות הם שמחליטים מה בריא ומה לא. עוד קודם לדיון בבג"ץ, שלח מתאם הפעולות בשטחים, האלוף יואב פולי מרדכי, למנכ"ל משרד החקלאות מכתב דחוף שבאופן לא מפתיע מצא את דרכו לתקשורת. האלוף מרדכי פירט באריכות את המאמצים הרבים שעושים הפלסטינים כדי לעמוד בתנאי התברואה והפיקוח הראויים, בניסיון לשכנע את המנכ"ל לאפשר לפלסטינים להמשיך בהסדר עצימת העין הקיים, אבל נאלץ גם הוא להודות כי "טרם הושלמו כלל הקריטריונים הנדרשים להסמכה על פי הסטנדרטים הבינלאומיים".
מרדכי הזהיר את מנכ"ל משרד החקלאות מפני ההשלכות שעלולות להיות להחלטתו. "המשמעות מביטול ההסדר הקיים תהיה שינוי בסטטוס קוו שהיה נהוג עד כה", כתב. "ביטול ההסדר יפגע בראש ובראשונה ברווחי המפעלים הפלסטיניים, היות שהם משווקים יותר מ־30% מתוצרתם למזרח ירושלים. ...בנוסף, לביטול ההסדר נלווים היבטים מדיניים". "אנו ממליצים", סיים את מכתבו לאחר שהזהיר שגם הפלסטינים עלולים להחרים אותנו, "לתת ארכה של כמה חודשים נוספים".
בן אליהו, בתגובה, ניסה להזכיר לאלוף מרדכי שמדובר כאן קודם כל בסיפור בריאותי. "התייחסותנו נובעת מהיבטים מקצועיים בריאותיים. הנושא נדון במשך שנים רבות ולמרות כל ההבטחות מצד הרשות הפלסטינית, התוצאות הנן שיש חשש לפגיעה בריאותית באזרחי ישראל. פגיעה בריאותית באזרחי ישראל מול הטיעון שהרשות הפלסטינית תחרים אותנו הוא בלתי מתקבל על הדעת...".
# # #
לפני חודש וחצי קיימה המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, דינה זילבר, דיון במשרדה במטרה לגבש את עמדת המדינה המעודכנת ביחס לעתירת הפלסטינים.
זילבר פירטה את כל ההיסטוריה של יבוא הבשר חסר הפיקוח ושמעה מנציגי משרד הבריאות והחקלאות את מה שהיה אמור להיות מובן מאליו - שחשוב שהמוצרים שמוכנסים לישראל יעמדו בתקנים ובדרישות. לא מספיק שהמפעלים עצמם ישמרו עליהם, הסבירו עוד, צריך גם פיקוח מדינתי. "קיים פער משמעותי בין המצב הקיים ברשות הפלסטינית לסטנדרטים הבינלאומיים", סיכמו, "ונראה כי תהליך שיביא לעמידת הרשות הפלסטינית בסטנדרטים אלו, בהתאם ליתר המדינות המייצאות בשר לישראל, עשוי להימשך זמן רב".
ומי עמד מול הקביעות הללו? פחות או יותר כל מי שאין לו קשר לתחום הבריאות. נציגי מתאם הפעולות בשטחים הפליגו בסיפורים על ההתקדמות של הווטרינריה הפלסטינית, על המעבדה החדשה שהם הקימו באל־ערוב, על ועדות שכינסו ועל חוקים שהם מקדמים. במתפ"ש הוסיפו אפילו שבישיבה האחרונה שלהם עם הפלסטינים "הוסכם כי משרד החקלאות יסייע לרשות הפלסטינית במילוי השאלון הנדרש כשלב ראשוני בבקשה להיתר ייבוא לישראל".
נציגי צה"ל גם הזהירו שלהפסקת ייבוא בשר מהרשות עלולות להיות "השלכות משמעותיות במישור המדיני והביטחוני", שסגירת השערים עלולה להביא לפיטורים של מאות עובדים וש"מצוקה כלכלית ואבטלה עשויות להביא לתסיסה, החמרה והסלמה במצב הביטחוני". ולא רק זה. "להחלטה עשויות להיות השלכות בינלאומיות ולהביא להגברת הדה־לגיטימציה נגד ישראל... להגביר את הביקורת הבינלאומית על ישראל".
בדיון הוצג גם מכתבו של השר לענייני אזרחים ברשות הפלסטינים, חוסיין א־שייח', שנפגש כמה ימים קודם לכן עם האלוף מרדכי והתחייב, בפעם המי יודע כמה, שבתוך חצי שנה תעמוד הרשות בסטנדרטים הבינלאומיים.
דינה זילבר שמעה את הצדדים והכריעה. אם מישהו חשב שבמשרד המשפטים יתהו איך זה שכבר שנים לא אוכפים כאן את החוק ואיך זה שבמשך שנים נכנס לישראל בשר שאף אחד לא יכול לערוב לאיכותו, נכונה לו אכזבה. המשנה ליועץ המשפטי לממשלה הכריעה שאנחנו נמשיך לאפשר את הפארסה הזאת. למה? קודם כל כי לא התייעצו איתה לפני ההחלטה. חוץ מזה, העירה, לא הבנתי מה קרה עכשיו. מה התחדש.
הרי יש התקדמות במצב, יש התחייבות של חוסיין א־שייח', אז למה דווקא עכשיו לקבל החלטות כאלה? מעבר לכך, יש "גורמים רמי דרג המתנגדים ומסתייגים מהמהלך, כדוגמת מתאם הפעולות השטחים". ולא רק זה. "משרד החוץ כלל לא עודכן ועמדתו לא התבקשה. כך גם לא ברור אם הובאה בחשבון בעת קבלת ההחלטה עמדת הרשות הפלסטינית".
הבנתם? איך זה יכול להיות, שואלת המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, שמנכ"ל משרד החקלאות מחליט לאכוף את החוק ולהפסיק לאפשר הכנסה של בשר לא מפוקח לשטחנו, בלי להביא בחשבון את עמדת הרשות הפלסטינית?
מה השורה התחתונה? ניחשתם נכון. זילבר החליטה שעם כל הכבוד לחוק, להחלטות של שר החקלאות ושל מנכ"ל משרדו, ולצורך להקפיד על הפיקוח על הבשר שנכנס לישראל, הפלסטינים יקבלו עוד שנה שבה יונחו גורמי האכיפה לא לאכוף עליהם את החוק. ושיהיה לבריאות.