הדבר הכי נכון עבור החיזבאללה זה להאשים את ישראל בחיסולו של רמטכ"ל הארגון מוסטפא באדר א-דין. ישראל היא מטרה קלה, הגיונית וגם יש לה מניע לחיסולו של אחד האנשים שגם ככה מסומנים תחת הכוונת של צה"ל. אבל בארגון השיעי בראשות חסן נסראללה מעדיפים לסיים את האירוע בהעברת האחריות לארגון המורדים. מעדיפים להיתפס כחלשים בגזרה הסורית מאשר להיכנס לחזית עם ישראל. הסיבה העיקרית לכך היא שחזית מול צה"ל תחסל את הארגון לחלוטין.



חיזבאללה נמצא בנקודת השפל הגדולה ביותר מאז הוקם הארגון. אפשר לומר אפילו שתחת סכנה קיומית. ממזרח לבנון בואך סוריה הארגון שקוע במאבקי כוחות ומלחמה קשה שגורמת לו לאבדות קשות ומורל נמוך ביותר. נסראללה יודע היטב שאם הוא יפסיד את המערכה בסוריה יחד עם אסד אז התחנה הבאה היא רובע דאחיה ולכן הוא הטיל את עיקר יהבו לצד המזרחי. 



בגזרה הלבנונית לא חסרות לא צרות מבית, כשבחודשים האחרונים חיזבאללה ספג כמה פיגועי תופת נגד העדה השיעית בכלל ובעיקר נגד אנשיו בביירות, ששכל הנראה בוצעו על ידי גורמים ג'יהאדיסטים אסלאמיסטים שקוראים תיגר על ההגמוניה של חיזבאללה בלבנון בגלל שהם מזהים את החולשה שלו.



מוסטפא בדר א-דין. צילום: רויטרס
מוסטפא בדר א-דין. צילום: רויטרס



נסראללה גם יודע, שחזית עם ישראל היא בגדר התאבדות מוחלטת והדבר האחרון שהוא יעשה זה להפנות את האחריות על החיסול לצה"ל, דבר שעלול לגרור תגובה שתגרום להסלמה. נסראללה מעדיף לצאת חלש בלבנון ולהטיל דופי וקלון על הרמטכ"ל שלו, כולל הטלת אחריות על המורדים, משום שמולם הוא כבר נלחם, מאשר להסתבך עם צה"ל.



בחודש מרס האחרון אמר גורם בכיר בצה"ל ל"מעריב השבוע" על החיזבאללה, ש"הארגון נמצא בנקודה קריטית וברגעיו הקשים ביותר מאז הקמתו ויש עליו איום קיומי אמיתי בזירה הסורית, ואיום קיומי שמתחיל להתהוות בזירה הלבנונית והוא לא צריך עכשיו איום נוסף מישראל. נסראללה יודע שאם נהייה בתוך העימות הזה אנחנו הופכים לאיום הקיומי, המידי והראשון והבלעדי שיהיה לו. הוא יצטרך לשים בצד את כל הזירות ולהתעסק רק אתנו ואם זה יקרה הוא יחטוף גם מסוריה וגם מתוך לבנון. אם הוא יכוון את האש לישראל זה כמו לדפוק לעצמו כדור בראש".



לא ברור מתי האיראנים יוציאו את נסראללה מהבוץ הסורי, אבל כל עוד משמרות המהפכה יורו למנהיג חיזבאללה לסייע לאסד, זו תהייה משימתו העיקרית.



בינתיים בישראל מעדיפים להמשיך במגמת אי ההתערבות בנעשה בסוריה, למעט סיוע הומניטארי שעדיין נמשך, לעקוב אחר מה שקורה בצד השני ולשמור באדיקות אחר הקווים האדומים של מערכת הביטחון - העברת נשק והקמת תשתיות טרור שמסכנות את צה"ל ואת תושבי הצפון.