מזה כשבועיים אנחנו אחוזים בדרמה המרתקת ששמה – הרצוג כן או לא: האם המחנה הציוני תיכנס לממשלת הליכוד, האם ייכנס רק "הציוני" בעוד ש"המחנה" תישאר בחוץ, או שהכל דיבורים. מרוב ספינים לא ברור מה יכולים הרצוג ונתניהו להשיג, אבל אין ספק שהם מאוד רוצים. אנחנו מדווחים על ההצעות שהציע ראש הממשלה ועל הדרישות הנגדיות של בן הזוג המיועד, שומעים אינסוף פרשנויות ורק שאלה אחת לא עולה - איפה "הבית היהודי".
מהדיווחים עולה שראש הליכוד מציע לראש העבודה להיות שר החוץ ו"להתניע" "תהליך מדיני" רחב היקף. ברור שכמו ציפי לבני בשעתה, הוא מפקיד אותו על המו"מ עם הפלסטינים. ובכל מקרה אין ספק שהוא מסכים להקנות לו השפעה דרמטית על ציפור הנפש של הימין האידיאולוגי – ההתיישבות ביו"ש. ההדלפות מדברות על הקפאת בנייה בפועל, אם כי לא פורמלית, וברור שמשמעות הכניסה של הרצוג היא דין מוות לניצני השינוי שמתחילה לחולל הקואליציה
הנוכחית: החתירה להשוואת זכויות האזרח של יהודי יו"ש, המהפכה המשפטית בפרקליטות ובעליון, המאבק בנורמת הבגידה של ארגוני השמאל הקיצוני ועוד ועוד.
דווקא עכשיו, בגלל ההרכב ההומוגני של הממשלה, ניכרים סימנים ראשונים של אחיזת הליכוד והימין בהגה השלטון, לראשונה מאז 1977. סוף־סוף יש בממשלה מי שמנסים למלא את מצוות הבוחרים ולקיים את הבטחות הבחירות. אלא שהמהלך של נתניהו מאיים לדרדר הכל לאבדון. להשאיר את הימין בשלטון, אבל כרגיל - לשמור שהשמאל ימשיך לשלוט.
אין לדעת מה באמת מתרחש בשיחות המשא ומתן, אבל אם הוא יימשך, סביר שנתניהו ימשיך להתכופף לעבר מנהיג העבודה, כדי שזה ירצה את עדת הזאבים העוינים שלו. אבל למעשה, די במה שנתניהו כבר הציע להרצוג כדי לשמוט את הקרקע מתחת להגיון הישיבה של הבית היהודי בממשלה. והאמת, לא ברור מה יעשו בקואליציה גם רבים מחברי הליכוד האחרים.
נכון שיש לנתניהו בעיית משילות בגלל כמה חברי כנסת מהליכוד, אבל זו קיימת בכל קואליציה. ודווקא כשנתניהו מנסה להרחיב את הקואליציה ללא היגיון, הוא מרסק את המשילות ללא תקנה. ראה מקרה הממשלה הקודמת - כאשר נתניהו הפקיד בידי ציפי לבני שלושה רבעי מלכות ופתח את בית הגנזים עבור יאיר לפיד. לא רק שהוא לא חיזק בכך את המשילות, דווקא חוסר הקוהרנטיות הפנימית של הממשלה זרעה את זרעי הפיצוץ בטרם עת.
יש רק כיוון הגיוני אחד להרחבת הממשלה הזאת, והוא "ישראל ביתנו". גם כאן רב הנסתר על הנגלה ואף פעם לא ניתן לקלוט בחושיו של בן אנוש מה איווט ליברמן באמת רוצה. אבל בשביל ישראל ביתנו כדאי לנתניהו להתאמץ, כי קיימים היגיון פנימי והרמוניה בקליטה שלה בקואליציה.
לכן, אסור לבית היהודי לשבת עכשיו בשקט. אם בכוונתה להישאר בממשלה אפילו בתנאים שנתניהו הציע להרצוג, ראוי שתאבד את קהל הבוחרים שלה. ואם היא לא מתכוונת – מדוע היא שותקת? זה הזמן להבהיר לנתניהו, ולעשות את זה באופן שגם נתניהו יאמין בכך, שאם הרצוג נכנס בנט יוצא. זה הזמן להמחיש שהבית היהודי לא מחפשת לשכות וכיבודים אלא שינוי אמיתי. והסקרים שמתפרסמים בימים האחרונים רק מחזקים את המסקנה שמקסימום נלך שוב לבחירות.