על פניו, תרתי משמע, יצחק הרצוג נכשל בתפקידו כראש אופוזיציה. הסיפור האמיתי הוא לא הרצוג, אלא איך מדינת ישראל מתמודדת עם החרא שאנחנו שוקעים בו. עד לרגע זה לא שמעתי אף מתמודד אפשרי במפלגת העבודה או כל אופוזיציונר אחר מציע רעיון או דרך שימנע את ההידרדרות. מי צריך אופוזיציה אם יאיר לפיד, שמצטייר כאספן המנדטים הכי חרוץ בשכונה והחייל הכי אמיץ ב'במחנה', הגיב לאינתיפאדת הסכינים בהכרזה כי “מי שמוציא סכין או מברג או מה שלא יהיה, ההנחיה צריכה להיות לירות כדי להרוג”. בהתחשב בפרופיל האספסופי של החברה בישראל, להרצוג, בן משפחת רבנים וקצין ב־8200, אין סיכוי במרוץ המנדטים שבו לפיד מפריש חלה וליחה פטריוטית. אז הוא קפץ ראש לבריכה. עם מים, בלי מים, סקר ריסוק כזה או אחר, אני מניח שהחשבון הוא להגיע לבחירות עם רקורד של מאבק בתוך הממשלה על עמדות שפויות.
אם המציאות הדמוגרפית והאלקטורלית אומרת שמה שהיה הוא שיהיה, ההיגיון של הרצוג הוא מאבק על איים שפויים שלא ייסחפו בזרם. התנאים שפרסם בפוסט שלו היו הורדת יוקר המחיה, מעורבות בהחלטות על מתווה הגז, קבלת סמכויות לעצירת החרם הבינלאומי, שמירה על בית המשפט העליון, ביטול חקיקות גזעניות ופתיחת משא ומתן עם מדינות האזור ויישום תוכנית ההפרדה מהפלסטינים. "תוכנית ההפרדה", שהיא קודם כל הפרדת הבית היהודי מן הממשלה, עשויה להציג את המחנה הציוני כאלטרנטיבה בתוך הקואליציה, וזאת מקדמה לא רעה לקראת בחירות. כל השאר מאבקים חשובים אבל שוליים. לכן יש היגיון במהלך של הרצוג, גם אם הוא מצטייר כמו זחילה וגם אם הוא מחסל תדמיתית אותו ואת מפלגתו. בישראל 2016 לא מקבלים בונוס אלקטורלי על עמידה זקופה. ראו מקרה מרצ.
הרצוג רומז שגם הפעם נתניהו משקר, אבל בעיקר לחברי מפלגתו ולשותפיו בבית היהודי ("הזדמנות מדינית נדירה", הוא הסביר את מהלכיו). אם אכן זה המצב, אז מדוע שהרצוג לא יקריב את עצמו ואת מפלגתו על מזבח אותה ההזדמנות? ובכלל, מה יש לכל המצקצקים להציע? היכולת שלהם לפגוע במנדטים הדרושים היא רק באמצעות קללות נוסח אראל מרגלית, והמקור תמיד משכנע יותר.
השאלה היא מה בוער לנתניהו, והתשובה היא הכובע שעל ראשו. אחר שגנב את דעתם של כל מנהיגי העולם, הוא מבין שהאש אוחזת בו עצמו. בסוף מאי מתחילה להתגלגל היוזמה הצרפתית במקביל לפנייה של אבו מאזן לאו"ם וחשכת ענני הסופה של אובמה מתחילה להתקדר עד כדי חשש שהווטו האמריקאי שימנע הקמת מדינה פלסטינית לא מובטח. מאחר שנתניהו אינו מסוגל לקיים את הבטחותיו למנהיגי העולם, הוא מנסה להרחיב את הממשלה כדי לקבל פסק זמן נוסף. אומרים שמדובר במלכודת דבש של נתניהו ובהימור כושל של הרצוג. הוא לפחות מקריב את ראשו שלו.