נקדים ונאמר, אין זו הפעם הראשונה שהשר חיים כץ נחשד בעבירות ניירות ערך. הפעם הראשונה הייתה לפני כמה שנים, כשקנה ניירות ערך של חברת הגז ישרארמקו, שבבעלות חברו קובי מימון, על סמך מידע פנים.
כץ נחקר אז ברשות ני"ע ובסופו של דבר החקירה לא העלתה דבר. מאז הוא נזהר שלא להתקרב לנושאי אנרגיה, ואף נמנע מהשתתפות בדיונים על מתווה הגז. לכן פרסום החקירה על כך שניצל לכאורה מידע פנים במניות חברת הנדל"ן נצבא, שאף היא בבעלות קובי מימון, היה מפתיע כל כך.
חיים כץ הוא אדם עשיר מאוד, שהונו נאמד בעשרות מיליוני שקלים ובבעלותו חמש דירות. קשה להבין מדוע לכאורה הוא היה צריך להסתבך בעבירה של שימוש מידע פנים. זו עבירה הנחשבת לחמורה ביותר במדרג העבירות של רשות ני"ע, ועונשה לפחות חמש שנות מאסר.
בדקתי מדוע כשר בממשלה, כץ, שהיה אמור להעביר את כל הנכסים לניהול בנאמנות עיוורת, לא עשה כך ונתן הוראות בתיק ההשקעות. ובכן, מתברר שבניגוד לפרסומים, פרשת נצבא התנהלה לפני כשנה, זמן קצר לאחר הבחירות, טרם מונה לשר בממשלה.
כץ נחקר שלשום שעתיים וחצי וטען שכל פעילותו נעשתה כדין. זאת ועוד: הוא אפילו לא טרח להצטייד בעורך דין וכלל לא נעצר. שאלתי את אנשיו של חיים כץ על תגובתם לפרשה והם הבהירו: "אנחנו בטוחים שהתמונה תתבהר לטובתו כבר בימים הקרובים".
אלא שהעניין אינו פשוט כל כך. מהי עבירה של שימוש במידע פנים בניירות ערך? מדובר בניצול מידע שלא הופץ פומבית (באמצעות דוח מיידי) והוא אך ורק בידי אנשי הפנים בחברה או גורמים שהמידע הגיע לידיהם בדרך לא דרך.
העבירה נחשבת לחמורה במיוחד, מכיוון שהיא פוגעת באמון המשקיעים בבורסה, ועלולה להרחיק אותם משם בעילה שמדובר "במשחק מכור". לכן הוגנות המסחר היא אחת מאבני היסוד שלה.
במקרה שלפנינו מידע הפנים הנוגע למניות נצבא היה מהותי ביותר. מדובר בהצעת חברת איירפורט סיטי לבעלי המניות בנצבא למכור את מניותיהם במחיר הגבוה ב־23% ממחירן הבורסאי. במילים אחרות, מדובר ברישיון להדפסת כסף.
בעל מידע הפנים קונה מניה במחיר מסוים, ובוודאות מוחלטת הוא ימכור אותה בתוך זמן קצר, במחיר גבוה יותר. כץ יכול לטעון להגנתו שאינו נחשב ל"איש פנים", ונהג לקנות ולמכור ניירות ערך של נצבא כי הוא מכיר את החברה. אבל אם יוכח שהוא אכן קנה את מניות נצבא כי ידע מראש מבן אריה על הצעת הרכש המתוכננת, מצבו בכי רע.
כעת כבר ברור שכדי להגדיל את האמון במערכת הציבורית, יש להטיל מגבלות על מסחר בניירות ערך על אישי ציבור המחזיקים בעמדות מפתח.
לפני עשור חשפתי את פרשת מניות הרמטכ"ל דן חלוץ, שביום הראשון של מלחמת לבנון השנייה מיהר להיפטר מתיק ההשקעות שלו. בעקבות כך יזם השר לשעבר סילבן שלום הצעה למנוע מאישי ציבור מובילים מסחר בניירות ערך, בבחינת לא תשים מכשול בפני עיוור.
את המגבלות על בכירים - כמו נגידת בנק ישראל, הרמטכ"ל, מפכ"ל המשטרה, שופט בית המשפט העליון ומבקר המדינה - יש להפעיל עוד היום. אגב, מידע פנים אינו נוגע רק להצעת רכש במניות. מידע פנים הוא גם ידיעה על מבצע צבאי רחב היקף, זעזוע בשוק המט"ח או חקירה סמויה נגד חברה בורסאית. אז האם מישהו ירים סוף סוף את הכפפה?