רעידת האדמה הפוליטית על כל רעשי המשנה שלה החלה שוככת, והחברה הישראלית מתפנה כעת לאמוד את נזקיה. כבר עתה ברור כי לא רק מפלגת העבודה יצאה חבולה ומרוטה. גם מחנה הימין חטף מהלומה לא פשוטה. התפרצותו של הפרשן הלאומי רוני דניאל ב”אולפן שישי” נוכח הדחתו של שר הביטחון מוכיחה כי סדקים מתחילים להיווצר באגף הרוב. כשספקות ותסכול מתפשטים ממחנה פוליטי אחד למשנהו, יש בכך סימן שלפנינו משבר ערכי שבמשך הזמן יקבל גם ביטוי פוליטי.
פעולת הסחר של נתניהו בתיק הביטחון הייתה מעשה של זנות פוליטית. מעשים מבחילים של סחר־מכר אינם זרים לפוליטיקה הישראלית. התרגיל המסריח של שמעון פרס בשנת 1990, שהוליד את הסיסמה הידועה “מושחתים נמאסתם” הוא דוגמה בולטת. ובכל זאת, אירועי השבוע האחרון, ובראשם הדחתו של יעלון ומינויו של ליברמן תחתיו, אינם מציינים “רק” תרבות דמוקרטית קלוקלת כפי שנתקלנו בה בעבר.
המשא ומתן הציני של ראש הממשלה מבטא קצהו של משבר ערכי עמוק. משבר שבו הדמוקרטיה הישראלית חוזרת להתמודד עם שאלות היסוד שליוו את ראשית התפתחותה ונוגעות ליחסי דרג מדיני ודרג צבאי, לגבולות חופש הביטוי ולאיזון הראוי בין הממד היהודי לזה הליברלי. הקונצנזוס בסוגיות אלו ואחרות הופר. מי שמבקש הוכחה לכך יואיל נא לקרוא את 500 העמודים של ספר האזרחות החדש מבית היוצר של שר החינוך נפתלי בנט.
המשא ומתן הציני של ראש הממשלה מבטא קצהו של משבר ערכי עמוק. משבר שבו הדמוקרטיה הישראלית חוזרת להתמודד עם שאלות היסוד שליוו את ראשית התפתחותה ונוגעות ליחסי דרג מדיני ודרג צבאי, לגבולות חופש הביטוי ולאיזון הראוי בין הממד היהודי לזה הליברלי. הקונצנזוס בסוגיות אלו ואחרות הופר. מי שמבקש הוכחה לכך יואיל נא לקרוא את 500 העמודים של ספר האזרחות החדש מבית היוצר של שר החינוך נפתלי בנט.
במחנה הימין הולכים ומתמעטים האנשים התופסים את הדמוקרטיה תפיסה ערכית ולא אינסטרומנטלית. חלקם מכפיפים אותה לצו אלוהי, חלקם - לתפיסה כוחנית נוסח פוטין, וחלקם - ליצר הישרדות פוליטי חזק במיוחד. התקבצותן יחד של הכפפות אלו זוקקה לרגע אחד שבו החייל היורה אלאור אזריה ירה במחבל מנוטרל וזכה לגיבוי מבכירי הימין. את כדור השלג עד להדחתו של יעלון ומינויו השנוי במחלוקת של ליברמן לא ניתן היה כבר לעצור. השאלה כעת היא אם החברה הישראלית תיתן לכדור השלג הזה להמשיך ולהתגלגל.
שר הביטחון החדש, שהדבר הטוב היחיד שראשי הליכוד יכולים לומר להגנתו הוא שאין להאמין להצהרותיו המתלהמות, ימשיך לאתגר את הדמוקרטיה הישראלית. בינתיים הוא לא באמת ויתר על עונש המוות למחבלים ובוודאי שלא חזר בו מהגיבוי לחייל היורה או מהרעיון להפיל את שלטון חמאס בעזה. האם אנחנו צפויים לעימות בינו לבין השב”כ אם יתבקש לעזוב את ביתו שבשטחים, כפי שעשה המפכ”ל? האם צפויות לנו מחלוקות מבצעיות וערכיות בינו לבין ראשי הצבא שהפנימו את מגבלות הכוח? אם ליברמן יבחר לדבוק במשנתו האידיאולוגית, לא מן הנמנע שאנו נצפה בפרישתם של קצינים בכירים מהצבא. פרישה שתגביר את אובדן הלגיטימציה של שלטון הימין בקרב הציבור הרחב.
ראש הממשלה, שאמנם קיבע היטב את שלטונו בכנסת, מודע לכך שהסכנה הצפויה להישרדותו עלולה להגיע מדעת הקהל בחוץ, שעומדת כעת בקצה קרחון של מיאוס ערכי. זו הסיבה שהוא מחבק חזק כעת את אנשי מפלגת כולנו בתקווה שישימו רסנים להקצנה שהוא עצמו איבד עליה שליטה. ספק רב אם כתפיה של מפלגה זו רחבות דיין על מנת להדביק את החריצים הערכיים העמוקים שנפערו בדמוקרטיה הישראלית.