הסערה שקמה בשל המינוי הצפוי של אביגדור ליברמן במסגרת ההסכם להרחבת הקואליציה הוציאה הרבה שדים אידיאולוגיים מן הבקבוק. הטירוף שאחז בכל פטפטני השלום פשוט העביר אותם על דעתם. פאנלים של פרשנים, תגרני מילים אובססיביים, התיישבו על כיסאם הקבוע וניסו בכל כוחם להלך עלינו אימים. הם דיברו בהתנשאות שאופיינית למחנה השמאל הרדיקלי, זה שמפגין ברחבי אירופה עם דגלי אש"ף, על אנרכיה שלטונית ועל התפרקות של מערכות השלטון. זה נשמע פשוט פתטי - ולא אמיתי.
רוני דניאל, אמנון אברמוביץ' ורינה מצליח, אם להזכיר רק שלושה מתוך הערב רב שהשתלט על ערוצי הטלוויזיה, נראו כמי שמבקשים למחוק את ההליך הדמוקרטי שהתקיים פה רק לפני כשנה. אל תוצאות הבחירות הם התייחסו כאל משהו שאסור בכלל להעלותו על דל שפתיים. לשיטתם, כך זה נשמע, את חלוקת המנדטים היה צריך לקבוע על יסוד הסקרים המוטים שפורסמו לבקשתם של עסקני חצר.
אחד מהפרשנים אפילו טען שפשוט "כבר לא נעים לחיות פה" ושהוא לא מתכוון להמליץ בפני ילדיו להישאר כאן; מה שהזכיר לי אמירות דומות בעת שמנחם בגין נבחר. אבל לא בזה העניין. הפרשנים, לדורותיהם, שרובם ככולם מעלים גירה, ללא שאר-רוח יוצא דופן או חוכמת יתר, מעולם לא ביקשו סליחה מקהל המאזינים שלהם על דברים שהם אמרו בעבר או על אי אמירת מה שהם היו צריכים לומר.
למשל, בעת שיצחק רבין, רמטכ"ל מפואר בעברו, הוביל תהליך מדיני הזוי שהביא למותם של מאות רבות מאוד של אזרחים ברחובות, באוטובוסים, בבתי הקפה ובעוד מקומות. לא שמעתי אז את דניאל או את אברמוביץ', או את קודמיהם של פרשני חרטא, קוראים לציבור להתנער ממוסדות השלטון הלגיטימיים.
קואליציית רבין־פרס־ביילין העבירה את הסכם אוסלו בכנסת על חודו של קול לאחר שהיא שיחדה שני חברי כנסת. השניים הללו החליטו לעזוב את מפלגתם – ולעבור ל"מחנה השלום". אלכס גולדפרב קיבל משרה של סגן שר וגונן שגב, מי שלימים נידון לחמש שנות מאסר בגין עבירות סמים, מונה לשר האנרגיה.
הסירחון הפוליטי עלה עד לב השמיים - אולם בקרב המחנה הבולשביקי לא נשמע אז אפילו ציוץ אחד של מחאה; לא אז – וגם לא כשאריאל שרון הוביל מהלכים מדיניים עוקפי דמוקרטיה. כל זאת, בסיועה של מערכת משפט שהתקרנפה.
אז יש לי באמת הרבה כבוד להתקדמותה המטאורית של רינה מצליח, אבל כאשר הפאנל שבו היא יושבת מכנה שר בממשלה בתואר "רספוטין", מתוך רצון לבזותו, היא הייתה צריכה, למצער, למחות; גם למשמע דברי הבלע האחרים שהזכירו תקופות אפלות ביותר בתולדות היישוב היהודי בארץ ישראל.
כך או כך, אני חושב ש"מחנה הפרשנים", שהפך זה מכבר ל"מפלגה" שאין לה צורך להתמודד בקלפי, איבד את העשתונות לחלוטין. אנשיו פשוט חזרו לימים הרעים שבהם כל כינוי שהודבק לזאב ז'בוטינסקי ולתלמידיו היה כשר.
הם רק שכחו שאנחנו נמצאים בעידן אחר. מי שנמצא כיום מחוץ ל"מחנה" הם לא אלה שאותם הסגירו, בזמנו, אבותיו הרוחניים של רוני דניאל לידי הבריטים.