רשומון באבוטבאד

חמש שנים אחרי חיסולו של אוסאמה בן לאדן, לא תמצא שני בעלי עניין המסכימים לגבי מה שקרה במתחם הסודי באבוטבאד, פקיסטן. הנרטיבים סותרים בנקודות המהותיות והקריטיות ביותר: כיצד מת בן לאדן, האם אחז בנשק והתגונן, האם היה שבוי של הפקיסטנים שנתנו לנייבי סילס גישה חופשית אליו, האם היה קרב אש במתחם ונפגעים נוספים, האם לקחו הפושטים “אוצר בלום" של מידע על אל–קאעידה, כיצד נפטרו האמריקאים מגוויית האויב השנוא.

יום השנה החמישי לא צוין כלל, כמנהג מי שאינם גאים בסיפור המעשה ומעדיפים שלא לשוב אליו, כדי לא להסתבך שוב בגרסאות הסותרות ובשקרים הלבנים והשחורים שהם ניפקו, ולשוות לחיסול חזות הומנית במסורת רוח הלחימה האמריקאית. וכן מתוך תקווה שאם הריבון לא יעלה את המבצע לדיון, הוא לא יתקיים וייבלע בהמולת הבחירות שאינה מותירה רגע משעמם אחד.

חוץ מתוכנית בת חצי שעה ב–CNN - שאינה ראויה אפילו להיקרא סרט תיעודי - של פיטר ברגן, העיתונאי הבריטי שראיין את בן לאדן לפני 11 בספטמבר, האוחז בבעלות בכל הקשור במנהיג אל–קאעידה, ושזכה לשיתוף פעולה של הנשיא אובמה שהכניס אותו (בפעם הראשונה! צווחו הקדימונים) לחדר המצב בבית הלבן, שבו חזר על עיקרי גרסת הממשל שבהם דבק מאז הכרזתו הבהולה על ההישג המורלי הגדול בליל הפעולה - דממה התקשורת. גם משום שכל הברה אווילית הנופלת משפתי דונלד טראמפ זוכה למחזור חדשות בן 24 שעות לפחות, וגם משום שהתחמושת כולה נורתה בשנה האחרונה, מאז התפרסמה כתבתו הדפיניטיבית של סימור הרש ב"London Review of Books", ופתחה דיון שנחתם בכתבת תחקיר גדולה במגזין של ה“ניו יורק טיימס".

סימור הרש שהשנה מלאו לו 80, הוא מי שחשף את הטבח האמריקאי המזעזע בכפר הווייטנאמי מיי–לאי, את מקרי ההתעללות הקשים של חיילים אמריקאים בשבויים בכלא אבו גרייב ותחקירים אחרים. ה“טיימס" מכנה אותו: “אחד העיתונאים החוקרים האמריקאים הגדולים", ועורך ה"ניו יורקר" דיוויד רמניק קורא לו “ללא ספק העיתונאי החוקר הגדול של דורו".

ביתן הטבעי של 10,000 המילה על בן לאדן היה צריך להיות ה"ניו יורקר" שגם קיבל את הכתבה לפני אחרים. כשהוא שומר על איפוק וטעם טוב אחרי שנים רבות של שיתוף פעולה עם השבועון גבה המצח, אומר הרש שהתחקיר היה כבד וסבוך מדי לשבועון המתגאה במחלקה לאימות העובדתי שלו, ושרמניק רצה יותר מקורות און דה רקורד שבמקרה המסוים הזה היו חותמים על צו הריגתם. להרש יש בעיקר דברים טובים לומר על רמניק, שאינם מחייבים אותנו. קשריו הטובים של רמניק עם ברק אובמה שהבשילו לראיון גדול שהעניק לו הנשיא לאחרונה, גרמו כנראה ל"ניו יורקר" אי נוחות גדולה להדפיס את התחקיר המצייר את גרסת הבית הלבן לאירועים כקאבר־אפ חובבני. לכן הגיע התחקיר למגזין הבריטי, שהעורכת שלו מקבלת מהרש שבחים שוודאי היו גורמים לה להסמיק.

בחודש שעבר ראה אור “The Killing of Osama Bin Laden" מאת סימור הרש. בעת קריאת הספר התחברו אצלי אלמנטים שונים בדבר הפעולה, שצפו בחלל נטולי כבידה במשך שנים והתקיימו בסתירה זה לזה. זאת הייתה הפעם הראשונה שבה הרשומון הפקיסטני נשמע הגיוני יותר מאשר בגרסאות קודמות ומבולבלות שנופקו בעיקר על ידי פורשי הנייבי סילס, שעזבו את השירות ועברו על החוק ועל שבועת הנאמנות שלהם לשתיקה מתמשכת. נדמה שהמחיר הכבד ששילמה אמריקה על הפשיטה, היה אובדן של קאדר גדול ממיטב הלוחמים שכולם רצו נתח מעוגת הפרסום והכסף.

אם תרצו, במלאת 40 שנה למבצע אנטבה, אבוטבאד הוא אנטבה האמריקאי. כמו זה הישראלי, הוא מתפוצץ מגרסאות מטעם, ומאי דיוקים וניסיונות מגושמים ליטול בכורה על ההישג, כולל הוויכוח בשאלה מי לחץ על ההדק (היו רבים) שהרג את בן לאדן.

ספרים רבים מדי נכתבו בנושא, וכולם מסופרים מזווית המקטע הצרה של הכותב שלא הייתה בפניו התמונה המלאה. אפילו אדמירל וויליאם מקרייוון, מפקד הכוחות המיוחדים ודן שומרון של אבוטבאד, נגרר בעל כורחו לדיון וסיפק גרסה לא מלאה ומחוררת. אדמירל מקרייוון כתב ספר שבו חקר שישה מבצעים נועזים שאנטבה הוא אחד מהם.

***

עיקר גרסתו של סימור הרש הוא כי הבית הלבן ממשיך לטעון כי חיסולו של בן לאדן היה על טהרת כוחות אמריקאים בלבד, וכי בכירים בצבא פקיסטן ובכירי קהילת המודיעין שם (ISI) לא קיבלו התרעה על הפשיטה מראש. זו אינה אמת, כמו אלמנטים נוספים אחרים בגרסת הממשל. הרש כותב שגרסת אובמה יכולה הייתה להיכתב בידי לואיס קרול: השקר הבוטה ביותר בה הוא כי הגנרלים אשפאק פרווז קיאני, מפקד הצבא, ואחמד שואה פאשה, מפקד המודיעין, לא דווחו מראש על המשימה האמריקאית.

קרלוטה גול, ששירתה במשך 12 שנה ככתבת ה"ניו יורק טיימס" באפגניסטן וכתבה את התחקיר הגדול של עיתונה, מאשרת כי נאמר לה על ידי ‘בכיר פקיסטני', כי פאשה ידע שבן לאדן נמצא באבוטבאד. גול אומרת: “מהרגע שבו יצאה ההודעה על חיסול בן לאדן ב–2011, הפך הסיפור לאגדה מתגלגלת ומשנה צורה. אובמה אומר ‘ששיתוף פעולה אנטי–טרוריסטי עם פקיסטן עזר להוביל אותנו לבן לאדן ולמתחם שבו הסתתר'. אחרים, כולל גנרלים פקיסטנים, טוענים שזה לא מה שהיה. בכירים אמריקאים טענו כי בן לאדן נלחם על חייו. הפקיסטנים הדליפו כי לא היה חמוש".

הרש כותב כי יצר קשר עם בכיר פקיסטני בשם דוראני, ראש ה–ISI לשעבר, ואמר לו מה למד על הפשיטה על בן לאדן מפי מקורות אמריקאיים: בן לאדן היה שבוי של ISI במאחז באבוטבאד משנת 2006. קיאני ופאשה ידעו על הפשיטה מראש, ודאגו ששני המסוקים של הסילס יוכלו לחצות את התחום האווירי של פקיסטן בלי למשוך תשומת לב. ה–CIA לא גילה את מקום מחבואו של בן לאדן על ידי התחקות אחרי השליחים, כפי שטען הבית הלבן, אלא בעזרת בכיר לשעבר במודיעין הפקיסטני שבגד בשירות תמורת 25 מיליון דולר, וכי נתונים רבים בדוח הממשל שקריים.

כראש ISI לשעבר אמר דוראני כי נאמר לו זמן קצר לפני המבצע על ידי "גורמים" ב"קהילה האסטרטגית", שהיה לאמריקה מודיע שדיווח לה על דבר נוכחותו של בן לאדן באבוטבאד וכי החיסול הותיר את קיאני ופאשה חשופים לגורלם.

***

באוגוסט 2010 פנה קצין מודיעין פקיסטני בכיר לשעבר לג'ונתן בנק, שהיה באותה עת ראש תחנת ה–CIA בשגרירות האמריקאית באיסלמבאד. walk–in הוא כינויו של מישהו המתדפק על הדלת ומציע מידע תמורת כסף או מקלט מדיני. ה–walk–in הציע להסגיר לסוכנות את מקום המסתור של בן לאדן, תמורת הפרס הכספי שאמריקה שמה על ראשו ב–2001. רק אחרי בדיקות רבות דווח לאובמה באוקטובר על המידע החדש. תגובת הנשיא הייתה זהירה. “לא נראה לי סביר כי בן לאדן באבוטבאד", אמר אובמה. “אל תדברו על זה יותר, אלא אם כן תהיה לכם הוכחה מוצקה כי זה אכן בן לאדן".

בנק שמע מה–walk–in כי בן לאדן חולה מאוד. במהלך בידודו באבוטבאד הורה ה–ISI לאמיר עזיז, רופא וקצין בצבא פקיסטן, לעבור לגור סמוך לבן לאדן כדי להגיש לו סיוע רפואי. “האמת היא כי בן לאדן היה חולה ונכה אבל איננו יכולים לומר זאת", אמר הבכיר. “יגידו שהרגנו נכה? שהוא ניסה לתפוס את הקלצ'ניקוב שלו למרות נכותו?

“הסעודים לא רצו שנוכחותו של בן לאדן תתגלה לנו מכיוון שהיה סעודי, לכן הם אמרו לפקיסטנים לשמור אותנו מחוץ לתמונה. הסעודים חששו שאם נדע על נוכחותו בפקיסטן, נפעיל לחץ על הפקיסטנים לספר לנו מה היה טיב הקשר הסעודי לאל–קאעידה" (בדוח המלא על אירועי 11 בספטמבר שפורסם לפני שבועיים נחשף הקשר הסעודי במלואו, והפרטים על התמיכה הסעודית בבן לאדן יוצרת משבר ביחסי סעודיה–אמריקה - ר"מ).

“אחרי הכל", אמר הבכיר, “אם המבצע ייכשל, יהיה אובמה כמו ג'ימי קרטר והוא לא ייבחר שוב. כיצד נוכל להבטיח שלא תהיה התערבות של גורמים אחרים? מהם הביצורים במתחם ומידותיו המדויקות? היכן חדריו של בן לאדן ומה גודלם? כמה מדרגות יש לקומות העליונות? היכן הדלתות לחדריו, מה עוביין והאם הן מחוזקות בפלדה?".

הפקיסטנים הסכימו שצוות אמריקאי - שני נייבי סילס, איש CIA ושני מומחי תקשורת - יקים משרד קישור בטרבלה גאזי לפני הפשיטה. במקביל הקימו הסילס מתחם שהיה רפליקה מדויקת של אבוטבאד באתר ניסויים גרעיניים לשעבר בנבאדה, ויחידה עילית של הסילס החלה להתאמן בו. פשה וקיאני הבטיחו שצבא פקיסטן וההגנה האווירית לא יעקבו או ינסו למנוע את כניסת המסוקים האמריקאיים לשטחם. הם אפשרו לוויליאם מקרייוון להתמקם בחשאיות בסמיכות לאבוטבאד ולפקד על המבצע מהקרקע כשהוא מדווח במקביל לחדר המצב בבית הלבן. סמוך למתחם היו מחנה צבאי פקיסטני ותחנת משטרה שאנשיהם היו יכולים להגיע ולהתערב תוך דקות ספורות. כשהוא צופה כל תקלה אפשרית, הציב מקרייוון מסוקי חילוץ סמוך למתחם. “כמובן שהלוחמים ידעו שהיעד הוא בן לאדן וכי הוא נמצא תחת שליטה והגנה פקיסטנית", אמר הבכיר לשעבר. “אחרת לא היה יוצא לדרך המבצע ללא חיפוי אווירי".

החשש מפקיסטן, כותב הרש, היה שאף שמדובר לכאורה במדינה ידידותית, היא נחשבת לא יציבה ובלתי צפויה. עיקר הסכנה בהתנהלות מול פקיסטן, אומר לי הרש, “הוא שעל פי אומדן אמריקאי יש לפקיסטנים מאה ראשי נפץ גרעיניים שקיים חשש כי יגיעו לידיים הלא נכונות. כאשר אובמה מכריז קבל אומה ועולם על הפעולה בפקיסטן, הוא לוקח סיכון גדול".

***

“זה היה לא פחות מרצח מתוכנן בכוונה תחילה", אמר להרש מפקד בסילס שהשתתף בעשרות מבצעים דומים בעבר, “לא הייתה לנו כל כוונה להשאיר אותו חי. על פי חוק ידענו שמה שמטילים עלינו לבצע במתחם באבוטבאד זה רצח. היינו צריכים ללמוד לחיות עם זה. במבצעים כגון זה, כל אחד מאיתנו אומר לעצמו: ‘אין ברירה, אנחנו במשימת חיסול".

מה שגרם לנפילה המורלית הראשונית של הסילס היה המהירות הלא צפויה - שעליה לא ידעו מראש - שבה הכריז ברק אובמה כבר באותו לילה על יום נקם ושילם על 11 בספטמבר במילים "We’ve got him". למנהיגים - אפילו למלך הקוּל ו"אין דרמה אובמה" - יש דחף בלתי נשלט לצאת אל מול פני האומה, לגזור קופונים ולשתף את האזרחים בחשבון שנסגר אחרי עשור. הדחף הזה אינו מסתורי או נשגב מהבנה, בעיקר משום שבתסריט אחר ולא דמיוני כלל, יכולים היו המסוקים להיות מרוחים על פסגות הרים בפקיסטן בלי שהגיעו ליעד. היו דברים מעולם. למי שלא היה מצוי בפרטים, היה ההישג גדול בהרבה משהיה באמת, אף שהעובדה שהפקיסטנים הסיטו עיניהם מהמתרחש לא הפכה את הצלחת המשימה לדבר מובן מאליו.

מהירות החשיפה על ידי הנשיא עם סיפור כיסוי מחורר שהרים גבות אצל בקיאים בפעולות חסויות כמו זו, תפס את הסילס לא מוכנים ועימת אותם מהר מדי עם תחושת הברוטליות של הרג כמשימה מרכזית ללא קרב והתנגדות של ממש. הסילס היו זקוקים לזמן עיכול שאובמה לא נתן להם. גרסת הבית הלבן למה שקרה באבוטבאד הוסיפה לאי־נוחות. בעדכונים הראשונים נטען כי בן לאדן אחז בנשקו האישי בניסיון להילחם על חייו, ושאחת מנשותיו צרחה בהיסטריה כאשר קליע תועה פגע בברכה. למרות טענת הבית הלבן, ידעו הלוחמים שחוץ מהקליעים שהרגו את בן לאדן שום קליע לא נורה.

הרש: “היו נשים וילדים במתחם. האם נגענו בהם? שבינו אותם? לא עשינו להם כלום. הסילס לא היו גאים במבצע, והם רתחו על העובדה שהנשיא חשף אותו כפי שחשף. כעסם יצא על העובדה שכל תשומת הלב התרכזה בחיסול. הם עשו פעולות דומות בעבר, אמריקה הוציאה חיסולים ממוקדים. הסילס הבינו שאם ייתפסו בידי הפקיסטנים ניתן יהיה להעמיד אותם לדין באשמת רצח. אבל הפיקוד הפקיסטני הגבוה אמר גם הוא ‘חסלו אותו', בשם אלוהים, אל תשאירו לנו גווייה ואל תאסרו אותו. תספרו ששבוע אחרי שחטפתם אותו, הוצאתם אותו להורג בהינדו–קוש".

“הסילס ידעו שהיעד נמצא בקומה שלישית, דלת שנייה מימין והלכו ישר לשם", אמר הבכיר להרש. “בן לאדן נסוג לחדר השינה. שני חיילים עקבו אחריו ופתחו באש. מאוד פשוט, מאוד ענייני, חיסול מקצועי. כמה מהסילס נרתעו וראו עצמם נפגעים מהכרזת הבית הלבן כי הרגו את בן לאדן כהגנה עצמית. שישה מהסילס הבכירים והמנוסים ביותר נתקלו באזרח קשיש ולא חמוש והיה עליהם להרוג אותו. החוק נתן להם רשות מלאה להרוג את בן לאדן. טענת הבית הלבן כי רק שני קליעים פגעו בראשו הייתה בולשיט", אמר הבכיר. “הצוות נכנס דרך הדלת והשמיד אותו. כמו שהסילס אומרים 'We kicked his ass and took his gas'".

הסילס לא הגיעו לאבוטבאד על סמך מודיעין טרי שלפיו ניתן היה להבין שבן לאדן מתכנן ומפעיל מבצעים של אל–קאעידה, כפי שניסה הבית הלבן למכור לציבור. הם לא היו חוליית מודיעין שבאה לאסוף מידע חיוני על הפעלת ארגון הטרור מבית המסתור.

הרש: “בקשר לאוצרות המודיעין שנלקחו. האם לקחו הסילס ערימות של מחשבים מהמתחם? על פי הבית הלבן נטלו הסילס ‘אוצר בלום' של מידע. אבל המשימה של הסילס הייתה לחסל את בן לאדן והם אספו מעט ניירות שהיו גלויים לעין בדרכם החוצה. אחרי 40 דקות תמימות במתחם ורעש יריות, קשה היה לסמוך על האיפוק הפקיסטני. היה צריך להתרומם משם. רוב הניירת נמסרה ל–CIA על ידי ה–ISI. הם גם אלה שדחקו בבן לאדן שיעלה על הכתב חומרים שונים".

אובמה הילל “קומץ אמריקאים" על הזהירות שנקטו בהימנעות מפגיעה באזרחים ואמר: “אחרי קרב אש הם הרגו את אוסאמה בן לאדן ולקחו את גופתו". הקאבר–אפ לא יכול היה להביא בחשבון דברים שלא סוכם עליהם מראש, כמו אלה שאובמה אלתר כיד הדמיון הטובה עליו, שגרמו למיגרנה קשה בקהילת המודיעין.

***

שני פרטים היו דרושים עתה כדי לצקת תוכן בסיפור הכיסוי: תיאור הקרב שלא היה והסיפור על מה קרה לגופה של בן לאדן. אפילו מקרייוון, לוחם מיתי שאמירת אמת היא סימנו הרשום, נרתם למשימה. כך נולד הסיפור שאותו סיפר מקרייוון גם לפיטר ברגן מ–CNN. מקרייוון ידע שבן לאדן היה גבוה במיוחד (1.93 מ'). מהתבוננות בגווייה שהייתה בשק הגופה לא היה אפשר לזהות את הטרוריסט משייריו המעטים (כאמור, הוא נהרג ביותר משני כדורים מדויקים לראשו), והסילס המתינו לתוצאות הדנ"א מדגימת הדם שלקחו. מקרייוון הורה לחייל בגובה 1.89 מ' לשכב ליד בן לאדן לשם אומדן. ההפרש בגבהים התאים.

בחדר המצב הקטן הצטופפה צמרת הממשל והמודיעין כמו בצילום המפורסם שבו נראה אובמה מכווץ בפינת החדר והילרי קלינטון מכסה את פיה בידה. (בחדר הקטן יש מסך טלוויזיה שאין בגדול, ובו ראו הנוכחים את הפשיטה בזמן אמת ממצלמות הקסדה של הלוחמים כאשר מקרייוון מתאר ברמקול את המתרחש), אז עדיין לא היו משוכנעים שבן לאדן אכן נהרג. אובמה דחק במקרייוון לאמת את מצב “ג'רונימו" (כינויו ברשת של בן לאדן). בדיקת הדנ"א הוכיחה חד־משמעית שהסילס הרגו אותו.

שקר גרר בדיה. כאשר נשאל על ידי עיתונאים אם בן לאדן השיב אש, ענה היועץ לביטחון ג'ו ברנן (היום ראש ה–CIA), שבן לאדן “היה בקשר ירי עם מי שחדרו לחדרו אך לא ידוע אם ירה ממש או לא". גם האמירה הזאת אימללה את הסילס. הם ידעו שהאיש שנתן הוראה להפיל את התאומים התחבא מאחורי נשים וילדים כעדות לאופיו, וכעת פיברקו עבורם תיאור הרואי של אומץ לבם מול פני הסכנה.

***

המהירות שבה נעתרו הפנטגון, הבית הלבן וה–CIA לפנייתה של הבמאית קתרין ביגלו לשיתוף פעולה נדיר ולגישה לחומרים חסויים מהפעולה, נראתה תמוהה. כאשר קוראים את ספרו של הרש, מתברר מה דגדג בעורף כל הזמן. בהיעדר חומר ויזואלי מהרגעים הגורליים שהבית הלבן היה מוכן לשחרר משום שסתרו את הגרסה הבדיונית, נצרב הסרט "Zero Dark Thirty" בתודעה כסיפור האמיתי.

שאלתי את הרש אם ראה בעיניו או אם הוא מכיר מישהו שהיה נוכח בקבורה בלב ים. הרש הדגים את קוצר רוחו המפורסם והעצבים שהוא מקבל מול מי שאינם מבינים מה שהם קוראים או מה שאומרים להם.

“לא הייתה קבורה בלב ים", נזף בי הרש, “אנא קרא שוב מה שכתבתי בספר במקום להטריח אותי".

גם לגבי השאלה מה עלה בגורל שייריו של בן לאדן המחורר, אין תהיות רבות אף על פי שאמריקה הרשמית מסרבת לעמוד מאחורי הסיפור האמיתי. כפי שהורו להם, השליכו הסילס את בן לאדן מהמסוק מעל הינדו–קוש, כנראה באורח מפוזר למדי. ביקשתי מהרש שיתאר לי את הדברים.

“מה שכתבתי - שכמה מהסילס השליכו חלקים מבן לאדן לחזירים בהרי הינדו–קוש - הגיע מחקירתם הראשונית של הלוחמים עם שובם לבסיס. אנחנו יודעים שלוחמים נוהגים להגזים לגבי דברים שונים. הניחוש שלי הוא שמשהו דמוי זה אכן קרה, אלא שאיננו יודעים את הפרטים המדויקים".

קשה לעכל שמישהו בעל מוניטין כשל מקרייוון ישתתף במעשייה הזאת.

“מהרגע שבו יצא הנשיא והכריז פומבית על המבצע ושינה את פרטיו במקום להמתין שבוע או עשרה ימים להכריז על החיסול כפי שתוכנן, לא הייתה לאף אחד ברירה אלא להיצמד לגרסה החדשה ולאשר אותה".