אני ואיילון חברים טובים. זה שנים שאנו חולקים מערכת יחסים מתמשכת, קבועה ויומיומית. אני שומר לו אמונים ומבקר אצלו לפחות פעמיים ביום, והוא, מצדו, משתדל להנעים את שהותי במחיצתו, ובעיקר לעזור לי להתקדם ולהגיע ליעדים שהצבתי לעצמי מהר ככל שניתן. החיבה הגדולה שאני רוחש כלפיו לא משכיחה ממני ולו לרגע את הסכנות הגדולות הטמונות בתוכו. מניסיוני אני יודע שברגע אחד הוא מסוגל להתהפך ולהיות ג'ונגל סבוך ואכזרי.
ככה זה בנתיבי איילון. זהו אמנם כביש מתקדם ומשוכלל, אבל הפקקים התכופים ועצבנות הנהגים הופכים אותו למקום סכנה של ממש. תוסיפו לזה את שלטי החוצות הענקיים המרוחים לכל צדדיו, אלו המכילים פרסומות המנסות להיות יצירתיות ומקוריות ככל שניתן במטרה להצליח ולהפנות את תשומת לב הנהגים מהכביש אל השלט, ותבינו עד כמה.
אם לא די בכך, הרי שלאחרונה נאלצים נהגי האיילון להתמודד עם גורם הסחת דעת נוסף, משוכלל ומקורי במיוחד. כוונתי כמובן לאותו כדור פורח ענק
שהשתלב בטבעיות ביער בקו הרקיע התל אביבי המוכר. משהו במראה הלבן והעגול שלו משווה לו חזות של מין ירח ענק וממקד בו את מבטי הנהגים, כמו גם את מבטי הנוסעים הצעירים ברכבי, שסקרנותם הבריאה הניבה מיידית סדרה של שאלות אינסופיות, סטייל מה זה ואיך זה עולה למעלה ולא נופל למטה וכולי.
כך מצאתי את עצמי בעיצומו של פקק תנועה בבוקר תל אביבי מצוי, מרביץ תורה בדרדקים, ומנסה להקנות להם את עקרונות הפיזיקה הקובעים כי דווקא משום שהאוויר הכלוא בכדור הפורח קל יותר מן האוויר שמחוצה לו, הוא מסוגל להתרומם מעליו ולנסוק לגובה. ופתאום הבנתי שהעיקרון הזה נכון לא רק בפיזיקה אלא בכל תחומי החיים - "ככל שאתה קל יותר, כך תוכל להגיע גבוה יותר".
כשנשב ביום רביעי בערב סביב מדורות ל"ג בעומר, כדאי שנדע שמדורות אלו נערכות לכבוד התנא רבי שמעון בר יוחאי, שיום זה הוא יום פטירתו.
הסיבה לכך שמבין כל חכמי התלמוד המפורסמים, זכה דווקא רבי שמעון שכל עם ישראל יחגוג ויציין את יום פטירתו, נעוצה בכך שדמותו כמחבר ספר הזוהר הקדוש מזוהה יותר מכל עם תורת הנסתר והסוד, פנימיות התורה - תורת הקבלה.
אחד מהעקרונות החשובים החוזרים ונשנים בתורת הקבלה הוא עקרון ה"ביטול" – ההתבטלות האישית. בשפה המקובלת זה נשמע מושג בעל קונוטציה שלילית. אבל כמו עוד הרבה סודות מפתיעים הטמונים בתורת הקבלה והחסידות, מסתבר שההפך הוא הנכון.
שורש המידות הרעות ותכונות האופי השליליות הגורמים לנו לדשדש כל חיינו במקומות רדודים ונמוכים, הוא תחושת ה"אגו" והעיסוק המתמיד ב"אני". דווקא "ביטול" האגו וההבנה שלא ה"אני" הוא התכלית, מאפשרים לאדם להתחבר לאמת האלוקית הנעלה והאינסופית.
לא לחינם מזוהה ל"ג בעומר בתורת הקבלה עם ספירת ה"הוד שבהוד", שעניינה 'הוד' = הודאה והתבטלות. זהו סודו הגדול של רבי שמעון בר יוחאי, שבכוח התבטלותו המוחלטת כלפי הקב"ה זכה להגיע לדרגות הקדושה הנעלות והנשגבות ביותר.
הכותב הוא שליח חב"ד לשכונות הצפון החדש ורב בית הכנסת "סי אנד סאן" בתל אביב