קראתי את הפרק על נסיעות ראש הממשלה בדוח מבקר המדינה ולא נפלתי מהכיסא. אני מתרשם שעוד רבים מאזרחי המדינה לא נפלו מהכיסא. ובתרגום לשפת הפוליטיקה: מי שנפלו הם בעיקר מי שמלכתחילה סבורים שראש הממשלה אינו ראוי לתפקידו, ומי שלא נפלו הם תומכיו, וגם כמה מאלה שאינם בהכרח תומכיו, ובכל זאת מסרבים לראות בו התגלמות מודרנית של השטן.
נתניהו אינו נבדל בזה מראשי ממשלה קודמים שנחשדו בפעילות לא כשרה. אהוד ברק נחקר. אריאל שרון בילה את כהונתו תחת עננה של חשדות. אהוד אולמרט הואשם וגם הורשע. אבל אף אחד מראשי הממשלה הללו לא סיים את כהונתו בגלל החקירות. כולם ירדו מהבמה רק לאחר שאיבדו את תמיכת הציבור (או במקרה של שרון, הוכרעו על ידי כוח עליון). כולם איבדו את תמיכת הציבור לא בגלל שחיתות קטנה אלא בעטיים של כישלונות גדולים. נתניהו של שנות ה־90 התרסק בעקבות קשייו בניהול מערכת היחסים עם האמריקאים והפלסטינים. ברק התרסק בעקבות קשייו בניהול קואליציה ומהלכיו המדיניים השאפתניים. אולמרט התרסק בעקבות מלחמת לבנון השנייה. החקירות היו ברקע, אך השפעתן על הנעשה בקלפי הייתה מעטה.
האם זה חשוב? אפשר להציע שתי תשובות לשאלה הזאת: האחת – זה לא חשוב. חקירות הן מעשה עובדתי של מערכת החוק, והשאלות האם הציבור תומך בהן או מתנגד להן, האם הוא מבין אותן או מתקשה להבין, האם הן משפיעות על הצבעתו או לא, אינן שאלות חשובות. מה שחשוב הוא המסד העובדתי: האם בניו של ראש הממשלה נסעו או לא נסעו על חשבון נקודות שצבר נתניהו במסגרת תפקידו; האם אנשי עסקים מימנו או לא מימנו בתי מלון מפוארים ולימוזינות ארוכות לשרה נתניהו; האם כל זה חוקי או לא חוקי.
השנייה – זה חשוב, וגם מעיד על בעיה. חשוב, משום שמערכת חוק אינה יכולה לתפקד לאורך זמן ללא תמיכה ציבורית. מעיד על בעיה, משום שייתכן שהציבור, בתבונתו הקולקטיבית, מזהה משהו, שמי שעסוקים ראשם ורובם בנבירה בפרטי ההתנהלות של נבחרי ציבור מתקשים לזהות: זה לא כל כך חשוב אם בניו של נתניהו נסעו על חשבון נקודות. לא יפה – אבל לא חשוב. זה לא כל כך מפתיע שמנהיג כמו נתניהו, על חולשותיו המוכרות, זוכה לפינוקים שמוטב היה שיימנע מהם. לא מפתיע – אבל לא מהותי.
ועוד: הציבור מזהה שאי אפשר לדון בשנת 2016 בנסיעות של שר האוצר שאירעו לפני למעלה מעשור. הוא מזהה שמערכת ביורוקרטית של חקירה ואכיפה, שאינה מסוגלת להשלים את מהלכיה בזמן סביר, היא מערכת מקולקלת שמזמינה מעקפים. נכון – נתניהו לא קיבל אישור לכל מהלך שלו. אולי לא טרח לבקש, משום שכל אישור שנדרש במדינת ישראל הוא פתח לסחבת. נכון – נתניהו לא הקפיד מספיק על דקדוקי דיווח. אולי לא עשה זאת, משום שכל דיווח הוא פתח להדלפה ולמתקפה פוליטית. נכון – נתניהו ניצל פרצה כזאת ואחרת כדי להרוויח עוד שדרוג, עוד הטבה. וזה מגוחך. וזה קטנוני. וזה גם ישראלי מאוד.
אם נדמה שחלק ניכר מהציבור אדיש
לחקירות נגד נתניהו, כפי שהוכיח בקלפי לפני זמן לא רב כל כך, הרי זה משום שהציבור דומה מאוד לנתניהו. גם הוא עומד מול מערכת ביורוקרטית מעיקה ואטית. גם הוא לא תמיד מבין מה מותר ומה אסור ומדוע. גם הוא מחפש קומבינה ושדרוג. גם הוא סבור שיש דברים חשובים יותר – כמו איך לפעול מול איראן, מה לעשות במתווה הגז, כיצד להתמודד עם ממשל אובמה – וחשובים פחות – כמו כמה עלה לילה במלון בלונדון, מי החזיר את רעיית ראש הממשלה מרומניה, באיזה כרטיס אשראי נעשתה הזמנה של טיסה כזאת או אחרת.
וכמובן – אותו חלק מהציבור גם שם לב לכך שרוב מי שנפלו מהכיסא לנוכח התנהלותו של נתניהו בפרשת הטיסות הם גם מי שנפלו ממנו לפני שנה, כאשר נתניהו נבחר לראש ממשלה.