התהפכה עליהם: שינוי המדיניות הקיצוני של מפקדת השב"ס
"שיח זכויות האסירים תופס מקום רחב מדי. תקופות המאסר קצרות באופן קיצוני". נציבת שב"ס עפרה קלינגר, שהבטיחה ארגון ביטחוני־חברתי, משנה עמדה
אמיר זוהרגונדר עפרה קלינגר (צילום: דוברות שב"ס)
מינויה של עפרה קלינגר לנציבת שירות בתי הסוהר בנובמבר אצר בתוכו הבטחה לשינוי מהותי בשב"ס. מקורביה סיפרו כי מארגון בעל אופי משטרתי ואג'נדה ביטחונית יהפוך שב"ס לארגון ביטחוני עם דגשים חברתיים וחזון שאינו רואה באסיר רק איום ויעד לפיקוח אלא גם מטרה לטיפול ושיקום. אפילו השר לביטחון הפנים גלעד ארדן בחר בקלינגר כדי שתתמודד עם נקודת התורפה של הארגון - שיקום אסירים. "למעלה מ־40% חזרה של אסירים לכלא סימנו לי את הנקודה שבה עלינו להתחזק", אמר בטקס הכניסה שלה לתפקיד. רב גונדר קלינגר, שהחלה דרכה במחלקה המשפטית ונשאבה לעשייה בתחום הטיפול באסיר, עשתה בטקס החגיגי רושם שהיא מתכוונת להסתער על האג'נדה החברתית ודיברה על "מערכת חכמה שתחזיר אסירים לחברה ולא רק תעניש אותם".
על רקע השיח המתקדם היה מפתיע לשמוע דברים שאמרה הנציבה בכנס הפורום הפלילי של לשכת עורכי הדין בראשות עו"ד אורי קינן, אשר עסק ביישום המלצות ועדת דורנר לבחינת מדיניות הענישה והטיפול בעבריינים.
נגד הזכויות
בתפקידה הקודם כראש אגף האסיר, הממונה בין היתר על תוכניות שיקום, ייצגה קלינגר את שב"ס בוועדה הציבורית בראשות השופטת בדימוס דליה דורנר, שהמליצה על צמצום מאסרים ועל חלופות מאסר ככלי ענישה יעיל יותר למאבק בפשיעה.
לפיכך הדהימה הנציבה את עורכי הדין בכנס כאשר יצאה נגד תיקון 42 לפקודת בתי הסוהר, שנחקק בהשראת הוועדה ונקבע בו כי אסיר זכאי להשתלב בפעילות חינוך ותוכניות שיקום (2012). "התיקון קובע - לדעתי שלא בצדק ושלא בטוב - שחינוך הוא זכותו של אסיר, ושנציב בתי סוהר יחויב לתת דעתו לאפשרויות שיקום אסירים. אני חושבת שכל שיח הזכויות תופס מקום רחב מדי בתוך מערכת הכליאה... עורכי דין מטעם הלשכה הם מבקרים רשמיים בתוך בית סוהר, אבל אחר כך פונים לבית משפט בשם אותה 'זכות האסיר' ומציגים את שב"ס כבעל אינטרס".
מדוע את נגד שיח הזכויות, שאלנו את הנציבה בסיום הפאנל. "שיח הזכויות טוב לקהילה, לא אצלנו בבית הסוהר", השיבה, והסבירה: "ברגע שמדברים על 'זכות' לאסיר הוא לא ייתן מעצמו שום דבר. שיקום הוא לא ססמה. שיקום כרוך במאמץ, בהשתדלות. לא מספיק להצטרף לקבוצת טיפול, צריך לעשות עבודה עצמית. אם מדברים על שיקום, צריך לתת כסף וצריך טולרנטיות. אי אפשר להכניס אסיר למסגרת רק כי השופט ריחם עליו... יש אסירים שמצטרפים לקבוצה והם מפריעים ומקלקלים לאחרים. אסיר כזה צריך לזרוק מהקבוצה, וכאשר מדובר בזכות המוקנית בחוק, זה בלתי אפשרי".
נגד השופטים
קלינגר ידועה כמי שמתבטאת בישירות, "דוגרי". רק שבכנס היא עשתה זאת בעיקר בהקשרים קטגוריאליים, לידיעת הקורא קובי פרץ למשל: "תקופות המאסר בישראל קצרות באופן קיצוני. בממוצע נשפטים האסירים לשנה וחצי, מתוכן, עד תשעה חודשים הם במסגרת מעצר. זה אומר שבסיום המשפט הראש שלהם כבר בשחרור", התריסה קלינגר באולם מלא עורכי דין כמי שמייצגת מדיניות אנכרוניסטית הדוגלת בתיקון אסירים באמצעות הארכת מאסריהם.
השופטת דליה דורנר. צילום: אלוני מור
"כאשר אסיר מנהל משפט הוא לא פנוי לטיפול ושיקום, וכשהמשפט נגמר הוא מתחיל לחשוב כמה זמן נשאר לו עד שיגיע לוועדת השחרורים, ובינינו, נשאר לו כלום זמן. באחת הפעמים שבהן העליתי את הבעיה בוועדה שאלה אותי השופטת דורנר, 'כמה את רוצה שיגזרו עליהם?'. זאת לא שאלה שאני יכולה לענות עליה, אבל כשמדברים על אפקטיביות המאסר צריך לקחת בחשבון גם תקופה לתיקון. בפועל יש אסירים שמשתחררים כשאני 'חייבת' להם (תקופת מאסר הקצרה מתקופת המעצר - א"ז)".
נגד הממשלה
מי שעוד פוגעת ביכולות השיקום, לפי קלינגר, היא הממשלה שאינה מספקת תקציבים ותנאים. "בתקציב שב"ס אין יכולת תמרון לכיוונים של פיתוח. רוב התקציב מיועד להזנה או לרפואה. אנחנו עושים את המיטב, ומי שאנו מביאים אותם לסיים 8 או 12 שנות לימוד, או לקבל הכשרה מקצועית - שיעור החזרה שלהם למאסר יורד.
"מאסר הוא טוב למי שצריך אותו, אבל תנאי המאסר אינם טובים, כי אנו לא מצליחים להביא את המדינה לבנות בתי סוהר, ומחזיקים אנשים בתת־תנאים, במתקנים שנבנו בתקופת המנדט. אצלנו אומרים שמה שמחזיק את בתי הסוהר על תלם זה הצבע, כי אנחנו כל הזמן צובעים", אמרה הנציבה בציניות והתעלמה מעשרות מתקני ענק חדישים שנבנו ב־20 השנים האחרונות, ולא הניבו את התיקון החברתי המיוחל עקב סדרי העדיפויות של שב"ס - יותר ביטחון ומודיעין, פחות יחסי אנוש ושיקום.
"בסוף, אם רוצים להביא בן אדם לתחושת מסוגלות, צריך לתת לו תנאי כליאה הולמים ולהביא לשיקום האמון שלו בעצמו. למכור לסמים צריך להגיד שאם יעבור את התופת, יש סיכוי שיהיו לו חיים טובים. אבל הוא לא יהיה מסוגל לעשות את התהליך אם לא יוכל לדמיין אותו, וקשה נורא לדמיין כשמסתובבים לך ג'וקים ליד הרגליים והטיח נופל מהתקרה". עוד אמירה לא עדכנית של הנציבה בעידן שבו יש פחות ופחות מכורים לסמים קשים, לצד השקעות של מאות מיליונים במתקנים.
נגד קלינגר
דוח דורנר, שהוגש לממשלה בנובמבר 2015 קבע, על פי מחקרים מהארץ ומהעולם, כי החמרת הענישה אינה תורמת להורדת רמת הפשיעה, וכי הרתעה תלויה בסיכוי להיתפס ולא באורך המאסר. הוועדה, שבה היו נציגים למשרדי הממשלה ולאקדמיה, קבעה כי ענישה בדמות עבודות שירות וצווי מבחן צפויה להפיק תוצאות טובות יותר ממאסרים, כל עוד לא מדובר בעבריינים מסוכנים.
כדי לקדם את נושא השיקום, הוועדה הציעה העברת אסירים לבתי מעבר (הוסטלים) שנה לפני תום שני השלישים, בתנאי שריצו יותר ממחצית מתקופת המאסר. קלינגר ונציגי הפרקליטות, עו"ד רז נזרי ועו"ד ד"ר חיים ויסמונסקי, תמכו בהרחבת מערך ההוסטלים (שבינתיים נסגרו כולם) אך בדעת מיעוט התנגדו לקיצור תקופת הכליאה. המלצות הוועדה עדיין לא אושרו בממשלה, והדיון על הרחבת חלופות המאסר ופיתוח מסלולי השיקום מתקיים בעצלתיים מול משרד האוצר.
"אם מערכת המשפט לא עומדת במטרה של הפחתת הפשיעה, זה כישלון", הצהירה דורנר בכנס כאנטי־תזה לקלינגר. דורנר שיתפה מניסיונה כשופטת מחוזית בבאר שבע, שם למדה כי בשכונות מסוימות היו שהצטרפו לכנופיות רחוב כחלק מתהליך החברות הטבעי, "כמו שבקיבוץ היו הולכים לסיירת, שם היו הולכים לכנופיות". לדבריה, "מאז ועד היום הכלא רק מחזק דפוסי עבריינות, נכנסים פושעים קטנים ויוצאים גדולים. לא ביטלנו את חשיבות הגמול שבענישה", הרגיעה דורנר, והדגישה כי ביחס לעבריינים מסוכנים ועברייני צווארון לבן קיימת מגמה של החמרה בענישה: "הרצון הלגיטימי של החברה בנקמה הוא עדיין הביטוי לסלידתה מהפשע".
