ילדי מעונות היום התעוררו ביום חמישי האחרון לבלבול מוחלט של ההורים. רבע שעה לפני מועד פתיחתם התברר כי השביתה שתוכננה לאותו יום בוטלה. המטפלות וספקי המזון הוזעקו מן הגורן ומן היקב כדי לאפשר פתיחה של יום טיפול שלם במאה אלף ילדים בני חצי שנה עד שלוש. השביתה הוכרזה לאחר שהארגונים שמפעילים את המעונות פתחו לפני חודשיים וחצי במאבק לשיפור תנאיהם ותנאי החינוך במעונות. עד לערב השביתה, פחות או יותר התחננו שמישהו יקשיב להם.
באין שר כלכלה, שהרי הוא ראש הממשלה - שעסוק כעת בהרחבת הקואליציה ובדוח מבקר המדינה – העיצומים ועיכוב ההרשמה לשנה הבאה, וגם התוכניות לשביתה, פגעו בעיקר בחלשים חסרי הקול, שהם הקהל של המעונות. מצד המטפלות, כמו גם הילדים: המעונות האלה פועלים משבע עד ארבע או חמש, ומצויים תחת פיקוח משרד הכלכלה – כדי לעודד את האמהות לצאת לעבודה. מאחר שעלותם נמוכה יחסית לגנים פרטיים, ומאחר שמשרד הכלכלה מסבסד את המעונות עבור משפחות שעומדות בתנאיהם (לאחר שההורים עוברים ויה דולורוזה ביורוקרטית, אבל זה כבר סיפור אחר), המעונות הללו משרתים בעיקר את אנשי המעמד הבינוני־נמוך. הרבה משפחות חלשות נעזרות במפעל החשוב הזה, אלא שהוא קורס והולך, והמדינה – כבר זמן רב - עומדת מנגד.
מאבקם של הארגונים המפעילים את המעונות, ובהם ויצו, נעמת, אמונה, נאות מרגלית ועוד, קורא להגדיל את מספר המעונות, כך שלא רק חמישית מילדי ישראל בגילים האלה יוכלו ליהנות ממעון בפיקוח, ולהעלות את שכר המטפלות המחפיר. כיום המטפלות מרוויחות 25־27 שקל לשעה, וזו עבודה מפרכת. התקן הוא בערך מטפלת על כל שישה פעוטות, שזה לא מעט, והתפקיד כולל הכל: לחתל, לעבור את שלבי הגמילה מחיתולים - שכוללים הרבה מאוד צרכים על הרצפה ועל הבגדים - להאכיל, לנקות, להשגיח, לנחם ולחנך.
בשל הקושי בתפקיד והשכר הזעום, התחלופה גבוהה מאוד, והילדים, קטנים ונקשרים במהירות, נפגעים. שלא לדבר על כך שלא תמיד יש מספיק מטפלות, ומספר הילדים על כל מטפלת עולה. רוב צוות העובדות אינו מקבל הכשרה - הרי מי תסכים לקבל כל כך מעט כסף אחרי הכשרה? -ולכן הילדים נתונים לרצונן הטוב. בדרך כלל הוא טוב מאוד, ובתי, שמתחנכת במעון כזה, חוזרת הביתה שמחה, נקייה, שבעה ואהובה.
בינתיים קיבלו הארגונים כמה עשרות מיליונים - תקציב חירום לפתיחת השנה הבאה. דרישתם המקורית הייתה 200 מיליון שקל, תוך שהם מחשבים שהעלאת שכר מטפלת בשקל אחד כבר תעלה 125 מיליון שקל. הם ניאותו להשהות את המחאות כאשר תכונס ועדה מיוחדת לבדיקת טענותיהם ולמציאת פתרון. אלא שוועדה כזו, כדרכן של ועדות, עלולה למרוח ולמסמס לאורך זמן רב את הפתרונות שנדרשים לא מהיום לענף הזה.
זה לא רק שכר המטפלות. זו העובדה שלרוב ילדי ישראל עד גיל שלוש פשוט אין פתרון חינוכי. זו העובדה שמעונות היום שמופעלים בידי ארגונים חברתיים נתונים בין הפטיש לסדן של הרשויות המקומיות, משרד הכלכלה והארגונים עצמם, וכל צד אחראי על היבט אחר. יחסית למאבק של גופים חלשים כל כך, אי אפשר לזלזל בכך שסוף־סוף הצליחו להעיר את הממשלה מתנומתה, אלא שהכל היה יכול להיות פשוט יותר, מהיר יותר ומניב יותר תוצאות, אילו גורם אחד משמעותי בתחום המאבקים החברתיים היה מתעורר ונותן כתף.
ההסתדרות, שרואה עצמה מגינת העובדים והחלשים, השערורייה שבהתעלמות ההסתדרות מתעצמת לנוכח העובדה שנעמת, אחד הגופים הגדולים שמפעילים את מעונות היום, שייך להסתדרות. בנעמת חוזרים ואומרים, אם שואלים אותם, ש”ההסתדרות מגבה”. כולנו יודעים איך זה נראה כשההסתדרות מגבה, ועוד יותר כשהיא מובילה. כאן זה לא היה.
הכותבת היא עורכת התוכנית “מה בוער" בגלי צה"ל