לקראת כניסתו של אביגדור ליברמן למשרד הביטחון (אם זה אכן יקרה אי פעם), היה מי שהוריד ציפיות בקרב משפחות החללים הישראלים שגופותיהם בידי חמאס: לא, אין סיכוי שישראל תודיע לאיסמעיל הנייה שאם הגופות לא חוזרות ארצה הוא מת בתוך 24 שעות, כפי שהבטיח שר הביטחון הנכנס. זה לא יקרה, אמר מי שאמר לשומעיו, בדקנו את זה, אל תצפו לשינוי מדיניות.
ליברמן עצמו, כמו נתניהו, עושה כל מאמץ להרגיע את כל החזיתות: במערכת הביטחון קיבלו מסר בהתאם. שר הביטחון לא מתכנן מהפכות, לא מתכונן להביא אנשים, להדיח או למנות בסיטונות. הוא בא בטוב, בא ללמוד, להכיר את המערכת, לוקח את הזמן שלו. לליברמן פורום התייעצות פרטי מעניין: האלוף במילואים דוד עברי והפרופסורים דניאל פרידמן ואוריאל רייכמן הם שלושה מאלה שליברמן מחשיב מאוד את דעתם, ועל פי מקורביו מתייעץ איתם לא מעט.
עם הרמטכ"ל, רב אלוף גדי איזנקוט, ליברמן לא דיבר השבוע, בכוונה תחילה. הוא רוצה לשמור על סטריליות. יהיה לו הרבה זמן איזנקוט כשייכנס לתפקיד. יש לו סבלנות. ליברמן מכיר את הרמטכ"ל שנים ארוכות, עוד מהתקופה שהיה מזכיר צבאי אצל אריאל שרון. הוא ממוקיריו וממעריכיו של הרמטכ"ל. מערכת היחסים שתתפתח על הציר ליברמן־איזנקוט היא המפתח. הרמטכ"ל מצויד בכמה תכונות שליברמן אוהב: מדבר פחות, עושה יותר, צנוע וענייני. בליברמן, עתיד איזנקוט לגלות שר אינטילגנטי שמבין מהר (לפעמים מהר מדי) ומיומן מאוד בניהול ובהפעלת כוח. יש לזה פוטנציאל.
עד שזה יקרה צריך נתניהו לפרק את מוקש הנעל של נפתלי בנט. לאורך כל השבוע התייחס ראש הממשלה לדרישה המוצדקת של בנט בזלזול. לאחר ש"שתה" חלק ממצביעי הציונות הדתית, התרגל נתניהו לקבל את בנט והמנדטים שלו כמובנים מאליהם. מאמצע השבוע התנהל מו"מ אינטנסיבי בין נתניהו לבנט. ביבי הפעיל אישיות ממלכתית בכירה, בנט את אחד ממקורביו הוותיקים. הנוסחה הייתה בהישג יד. לפיה, נתניהו אמור לקבל באופן עקרוני את דרישת בנט, והפרטים היו נסגרים בהמשך. ברגע האחרון העסק התפוצץ.
בסביבת בנט מאשימים את יועציו הימניים של נתניהו (יריב לוין) כמי שעודדו אותו להפסיק את המגעים ולפרסם את ההודעה הסתומה שלפיה "יוקם צוות" לבחינת דרישת בנט. זה היה מספיק כדי לשרוף לבנט את הפיוז בערב שבת. מי ששמע אותו באותן שעות ידע שהוא ילך עד הסוף. קשה להבין את נתניהו. לפעמים נדמה שהתוצאה שהשיג בבחירות האחרונות העלתה אותו לשיאים בלתי נתפסים של זחיחות. בנט לא דרש סמכויות, תפקידים או תקציבים. הוא ביקש להפסיק את החלטורה המכונה "הקבינט המדיני־ביטחוני". הוא מנסה להפיק לחברי הקבינט כלי עבודה, השכלה, דיון וניתוח חיוניים לצורך מילוי תפקידם.
מה הבעיה למנות קצין בדרגת אלוף משנה כמזכיר הצבאי של הקבינט ולהורות לצה"ל ולמערכת הביטחון להכין תוכניות והשתלמויות שוטפות לשרי הקבינט? בקבינט הנוכחי הדבר נדרש במיוחד, לאור הנסיון הביטחוני המצטבר הדל מאוד של חבריו. למה זה עולה לנתניהו בבריאות? מאיפה חוסר היכולת לפרגן בעניין אלמנטרי כל כך? האפשרות היחידה היא שנתניהו מנסה למנף את המשבר שברא בנט כדי להיפטר ממנו.
האם יכול להיות שיש לביבי הבנה חשאית עם הרצוג (כן, שוב הרצוג), שלפיה אם בנט ייפלט מהקואליציה, המחנה הציוני יזנק פנימה? הספין הזה כבר הוצף אתמול על ידי אנשי נתניהו. לא נשמעו הכחשות תקיפות משום כיוון. יכול להיות שהאנשים כבר התעייפו מהספינים היומיים של ראש הממשלה. יכול להיות שיש דברים בגו. למדנו לא לפסול אף אפשרות, אף פעם. כך או אחרת, נכון לרגע זה אין לנתניהו רוב להעביר את צירוף ישראל ביתנו בקואליציה.