השח של המזרח: המאבק של הציר האיראני במדינות האזור חייב לעניין אותנו

לנוכח התמוטטות המערכת המדינתית של העולם הערבי, רבים מדברים בימים אלו על מותם של הגבולות ששרטטו האנגלים והצרפתים בסוף מלחמת העולם הראשונה. אולם מרבית הפרשנים שוכחים שב־70 השנים האחרונות התקיימו במזרח התיכון מדינות ערביות ריבוניות שידעו לשנות את הגבולות ביניהן, שלא לדבר על ישראל.
 

זאת אומרת שעם כל הכבוד לאנגליה ולצרפת, מי שניהל את העניינים באזור לא היו המעצמות המערביות אלא שליטים מקומיים. המערכת הערבית היא שמתמוטטת, וזאת המערכת שעל חורבותיה מתגלה לנגד עינינו המשחק האסטרטגי הגדול של היום.
 

במשך שנים יכלה ישראל להגביל את החשיבה לתחום הטקטי, כי שום דבר גדול לא איים על הסדר האסטרטגי. אבל עם התמוטטות המערכת הערבית מתפתח לנגד עינינו עולם חדש עם כללים חדשים, שישפיעו על זירת האיומים בדורות הבאים.

 

השחקנית המרכזית במשחק החדש היא איראן. בתחילת השבוע פורסם כי לאחר הפסקה של שנתיים העניקה טהרן לג'יהאד האסלאמי מענק של 70 מיליון דולר. עוד דווח כי באסם ספדי, כתב ערוץ החדשות האיראני "אל־עאלם", נעצר על ידי משטרת ישראל בביתו שבמג'דל שמס בחשד לעבירות ביטחוניות, ובהן הסתה לטרור. 
 

לא חדש לנו שאיראן פועלת במלוא המרץ להקים ולנהל חזיתות נגד ישראל בכל הזירות: היא פיתחה איום אסטרטגי על ישראל מלבנון באמצעות חיזבאללה; בעזה שולטת איראן בשלל זרועות צבאיות, לרבות חמאס; וביהודה ושומרון כמעט מדי שבוע יש דיווחים על פעילות צה"ל והשב"כ נגד התארגנות זו או אחרת שאיראן וחיזבאללה מפעילים.
 

הבעיה היא שכל הפעילות הזו היא רק חלק ממשחק אזורי גדול הרבה יותר, שתכליתו היא שליטה הגמונית של איראן במזרח התיכון באמצעות שליטה בעיראק ובסוריה. לישראל אין מה לעשות בנוגע למשחק הזה, מלבד להבין אותו ואת השלכותיו עלינו.

# # #
 

עד שנת 2003 מנע סדאם חוסיין את ההתפשטות של איראן לכיוון מערב, ועד 2011 האמריקאים חסמו אותה. כעת רק דאע"ש מונע זאת. אך משום חולשתו האסטרטגית, הארגון לא מהווה מכשול להתפשטות האיראנית בטווח הארוך, אלא מאפשר אותה באופן עקיף. דאע"ש הרי כל כך מפלצתי, שעבור מדינות המערב העובדה שהוא מובס על ידי כוחות שנאמנותם נתונה לאיראן, נראית כמו תשלום שראוי לשלם כדי להביא למחיקת הנגע הזה מעל פני האדמה.

כפי שהבהירה השבוע האסטרטגית האמריקאית ג'ניפר דייאר, כאשר תשלים איראן את המתקפה האסטרטגית על עיראק, הדרך שלה לעבר נהר הירדן תהיה נטולת מכשולים בלתי עבירים. כשזה יקרה, טהרן תאיים על ירדן ואף על ישראל באופן ישיר ובאמצעות דאע"ש, שכאמור פועל הלכה למעשה כשליח של האייתוללות. לא מדובר במדע בדיוני אלא בתוכנית שנחשפת בימים אלו בעיראק ובסוריה.
 

איראן כבר שולטת על לא מעט שטחים בצפון־מזרח סוריה הגובלים בנפת אנבר בעיראק באמצעות כוחות סוריים, מיליציות שיעיות וחיזבאללה, וגם באופן ישיר. לפני שבוע וחצי פתחו סוף־סוף כוחות צבא עיראק במתקפה נגד דאע"ש, השולט כבר שנתיים בערים הסוניות פאלוג'ה, רמאדי ומוסול בנפת אנבר. את המתקפה מובילות יחידות עילית שאימנו האמריקאים, אולם עיקר הכוחות בזירה - ובהם הצבא העיראקי והמיליציות השיעיות - אומנו, צוידו ומקבלים את הכוונתם מטהרן.

 

בניגוד לעמדתה של ארה"ב, שרצתה שריכוז הכוחות יהיה במוסול, החליטה ממשלת עיראק - באופן מפתיע ובדקה האחרונה - להסיט את המאמץ לפאלוג'ה. על פי דיווחי התקשורת האמריקאית, הדבר נעשה בהתאם להנחיותיו של קאסם סולימאני, מפקד כוחות אל־קודס של משמרות המהפכה האיראניים. אגב, בימים שקדמו לפתיחת המתקפה הגיע סולימאני לפאתי פאלוג'ה כאות למעמד הבכיר של איראן במערכה נגד דאע"ש.
 

במקביל לשליטה האיראנית בלחימה נגד דאע"ש באנבר, הבהירה ג'ניפר דייאר, האיראנים גם מפתחים יכולת שליטה במרחב האווירי של עיראק. בראשית מאי דיווח העיתון "א־שרק אל־אווסט" כי משמרות המהפכה מקימים בסיס טילים בנפת סולימאנייה בכורדיסטן העיראקית. על פי הדיווח, האיראנים גם מחדשים מנהרות באזור הגבול בין איראן לעיראק, לצורך אחסון או העברת טילים בליסטיים שישמשו אותם אם יחליטו לנטרל את היכולות האוויריות של ארה"ב בעיראק.

# # #
 

האם האמריקאים אינם מבינים את המתרחש? כדי להשיב על כך צריך להתעמק בכתבת הפרופיל על בן רודס, סגן היועץ לביטחון לאומי של הנשיא ברק אובמה, שפורסמה בחודש שעבר ב"ניו יורק טיימס".  רודס, האיש החשוב ביותר בהתוויית מדיניות החוץ והביטחון של ארה"ב זולת אובמה, התחיל את הקריירה "הביטחונית" שלו בשנת 2006, עת שימש מזכיר של "קבוצת הלימוד של עיראק", שמונתה על ידי הנשיא ג'ורג' בוש הבן במטרה לדון בדרכים לצאת מהבוץ העיראקי.
 

בסוף אותה שנה המליצה הקבוצה לנשיא לפעול בהקדם להוצאת כוחות ארה"ב מעיראק, תוך העברת השרביט בניהול המלחמה נגד אל־קאעידה לאיראן ולסוריה. כדי לשכנע את האיראנים לשתף פעולה עם האמריקאים, המליצה הקבוצה לבוש להפסיק לטפל בתוכנית הגרעין של טהרן ולהעביר את האחריות בנושא למועצת הביטחון של האו"ם. הקבוצה גם המליצה שהנשיא יפעיל לחץ על ישראל לסגת מרמת הגולן ומיהודה ושומרון במסגרת "תהליך שלום" מזורז שגם ייטיב עם סוריה ואיראן.
 

בוש אומנם פסל את המלצות הקבוצה ויצא למתקפה מרוכזת נגד אל־קאעידה בעיראק, אבל מסתבר שהמלצות הדוח לא נשכחו ואומצו בהתאמות מסוימות כעבור שלוש שנים על ידי הנשיא אובמה.
 

כאשר מבינים את מרכזיותו של רודס בעיצוב מהלכיו של אובמה מול איראן, אנחנו מבינים כי יש היגיון בניהול הקלוקל והחסר כל היגיון מבצעי של הכוחות האמריקאיים המוצבים כיום בסוריה ובעיראק. התנהלות זו אינה אלא חלק ממשחק אסטרטגי אמריקאי גדול יותר. הנדבכים העיקריים שלו הושלמו: אלו היו היציאה האמריקאית מעיראק בשנת 2011 שאפשרה את השתלטות איראן על ממשלת עיראק, והסכם הגרעין עם איראן שדרכו ארה"ב אפשרה את עליית איראן כמעצמה אזורית.

# # #
 

כאשר דאע"ש יובס באנבר ובא־רקה שבסוריה, כוחותיו עלולים לעבור מערבה, לירדן. בסיוע ארה"ב משלימה ירדן בניית גדר לאורך הגבול שלה עם עיראק, אבל לנוכח העובדה שדאע"ש כבר פעיל בתוך המדינה, אפשר להניח שהשקט בשכנתנו ממזרח לא יימשך לנצח.
 

מול המשחק האסטרטגי של איראן - ואגב כך של ארה"ב - חייבת ישראל לשנות את אופן החשיבה ולהבין שמה שקורה בעיראק אינו תלוש מחיינו. אנחנו צריכים להבין את המשמעות האסטרטגית של הברית הפעילה בין ממשל אובמה לאיראן. גם במקרה שהנשיא הבא יפעל אחרת, האסטרטגיה הזו הובילה לכך שהאופציות של האמריקאים יהיו מוגבלות יותר מאי פעם.
 

בכל מקרה, הנשיא האמריקאי הבא לא יוכל לבטל ללא מלחמה את עליית איראן על חורבותיה של המערכת המדינתית של העולם הערבי. והדבר צריך להשפיע על החשיבה הישראלית בכל הקשור לחבילת הסיוע האמריקאי הנדונה בימים אלו.

במצב שמתפתח אסור לישראל לראות את רצועת עזה כנושא שעומד בזכות עצמו. כך גם בנוגע ליהודה ושומרון, לבנון ורמת הגולן. אסור לנו להתפתות ל"יוזמות שלום" כאלה ואחרות שיצמצמו את מרחב התמרון שלנו בשטח. המשחק הוא לראות את כלל האזור כלוח שחמט גדול שבו כל פיון משפיע על מהלכי המלכה. כך פועלים האיראנים וכך עלינו לפעול.