בחג השבועות, כשהיה רבי נחמן בקהילת זאסלב, דיברו לפניו החסידים על אחד מחבריהם, שיצא לנסות את מזלו בעסקים בפטרבורג ונתקע שם זמן רב. כל פעם חשב שהנה הפעם יצליח בעסקיו, אך שוב ושוב נכשל. "כך קורה כשבאים למקומות כאלה", אמר ר' נחמן, "בכל פעם חושב אדם שהנה דווקא הפעם יצליח, אך לא כך".
המשיך ר' נחמן וסיפר לחסידיו מעשה: "איש אחד לא האמין שיש בעולם שדים שבאים לפעמים להטעות את האדם ולבלבלו. פעם אחת בא אליו לץ, שהוא ממין השדים, ורצה למכור לו סוס נאה מאוד. 'כמה אתה רוצה בעבורו?', שאל האיש. 'ארבעה זהובים', השיב הלץ. התפלא מאוד, שהרי נראה לו שערכו שמונה זהובים לפחות. קנה האיש מהלץ את הסוס בארבעה זהובים ושמח מאוד על העסקה. למחרת יצא אל השוק למכור אותו.
"כשהציעו לו סכום מסוים, חשב האיש לעצמו 'אם סכום כזה מציעים לי, בוודאי הסוס שווה כפליים לפחות', ולא רצה למוכרו. המשיך להלך בשוק. כשהציעו לו כפליים מהסכום הקודם, חשב 'בוודאי גם מסכום זה שווה הסוס כפליים', ולא מכרו. כך הוליך את הסוס בשוק מאדם לאדם ומסוחר לסוחר, ועלה מחירו והאמיר לאלפים, עד שאיש לא יכול לקנותו מלבד המלך. הלך לארמון המלך. ראה המלך את הסוס והציע לו סכום עצום, כי נראה בעיניו הסוס נהדר ונפלא מאוד. חשב לעצמו האיש 'אם סכום כזה מציע לי המלך, בוודאי שווה סוסי כפליים גם מכך', ולא נתרצה למוכרו אפילו למלך.
"הלך עם סוסו מארמון המלך להשקותו מים. ניגש אל הפּלוֹמפּ, משאבת מתכת בעלת ידית שאיבה. קפץ הסוס לפתח הפלומפ, נעלם ואיננו. זעק האיש צעקות גדולות: 'סוסי היקר! סוסי הנהדר!'. מיד הגיעו רבים לראות על מה הצעקות. אמר להם 'סוסי היקר קפץ לתוך הפלומפ'. תמהו האנשים עליו מאוד והחלו להכותו. 'טיפש!', אמרו, 'כיצד יכול סוס גדול לקפוץ לתוך משאבה קטנה?'. רצה האיש לברוח משם, אך לפתע שם לב כי ראשו של הסוס מציץ מפתח המשאבה. 'הנה הוא, הנה הסוס שלי!', צעק. 'אין כאן שום סוס!', צעקו עליו והכו אותו, כי חשבוהו למשוגע. שוב הוציא הסוס את ראשו מהפלומפ, ושוב צעק, ושוב הכוהו". כך סיפר ר' נחמן והוסיף "וקצת מובן הנמשל".
# # #
אני לא יודעת אם שר האוצר משה כחלון מכיר את המשל של ר' נחמן, אבל יש לקוות שהוא יצליח בתוכניתו להפסיק את השימוש במכונות המזל של מפעל הפיס, שמוכרות סוסים מדומיינים לעניי הארץ.
בעבר חקרתי את השימוש במכונות המזל וגיליתי שבעצם מדובר בקזינו חוקי שניצב בכל פינת רחוב. המכונות מוסתרות בדרך כלל מאחורי פרגוד עץ, שם מצאתי גברים משועממים בגיל העמידה וגם נשים קשישות ונערים צעירים, שפשוט התמכרו. אחת הנשים סיפרה לי שלא חסר לה כלום בבית ושילדיה דואגים לכל מחסורה, אבל היא לא מצליחה להפסיק ותמיד מרגישה שעוד רגע היא תשמח אותם בזכייה שתשנה את חייהם.
כפי שגיליתי בביקורי בכפר גמילה למכורים, ההימורים החוקיים, שמפעל הפיס משתמש בטכניקות שונות כדי להפוך אותם לממכרים (עיינו בזמינותה של הגרלת "קינו" שמתקיימת במרווחים קבועים של חצי שעה), הם שער הכניסה לעולם שכולו רע. שוחחתי שם בין היתר עם אישה צעירה שנשואה לבחור שהיה חייב מאות אלפי שקלים לכמה דוכני פיס, שמכרו לו כרטיסי הגרלה בהקפה. אגב, בניגוד מוחלט לחוק.
ישראלים רבים מתמכרים להימורים החוקיים כחול־לבן שנערכים בחסות המדינה והפיס, ואז משקיעים את כל ההון שאין להם במסעות לבתי קזינו בחו"ל או לאחיהם הפליליים הפועלים בדירות מסתור בארץ.
הימורים
מפעל הפיס מודע לתופעה ולכן מממן קבוצת תמיכה למכורים. הדבר דומה, להבדיל, למימון טיפולי הסרטן של צוללני השייטת בקישון, במקום לטפל בזיהום עצמו. להגנתו טוען מפעל הפיס שהימורים והתמכרות להם הם תופעות שהיו קיימות תמיד, ובאמצעותו הן מפוקחות ומתועלות לתרומה לחברה ולקהילה. על פי ההיגיון הזה צריכה המדינה להזדרז ולהסדיר גם את הזנות ואת הסחר בסמים, ולהקים באמצעותם אולמות ספורט ותיאטראות.
הגישה שמעניקה למפעל הפיס לגיטימיות רואה בו סוג של מס עקיף. מס עקיף הוא כלי לגיטימי. מותר למדינה שמחזיקה מערכת בריאות ציבורית לדרוש יותר כסף עבור סיגריות שצרכניהן עתידים ליפול למעמסה על מערכת הבריאות. מותר גם למדינה שסובלת ממחסור בדירות להטיל מס שבח על רכישת דירה שנייה. בכל המקרים האלה המס מושת על מי שהפרוטה, לפחות לרכישת סיגריות או דירה שנייה, נמצאת בכיסו. אלא שבמקרה של הפיס את המס משלמים על בורות.
# # #
כמו באגדה החסידית, לא האדמו"ר או התלמיד החכם הם אלה שנפלו קורבן לאשליית הסוס שהופיע משום מקום. אלה תמיד יהיו העניים שייפלו בפח הנוצץ הזה. לכן במתכונתו הנוכחית הפיס אינו מס עקיף לגיטימי, אלא מפעל מפוקפק לייצור ראשי סוס מדומים המבצבצים להם מהפלומפ הקרוב לביתך.
למזלה הרב, אראלה ממפעל הפיס, שמבצבצת לנו מהרדיו ומבטיחה שעוד רגע נבכה מאושר, לא צריכה להתקשר למיליוני האנשים שהסוס שלהם לא זכה.
אין צורך לסגור את מפעל הפיס, להפך. בראשו עומד כיום אדם ערכי שרחוק מאוד מלהיות "לץ". בראשות עוזי דיין זכה לפני שבוע מפעל הפיס בפרס ההימורים האחראיים מטעם איגוד מפעלי הלוטו האירופי. אם ייקח על עצמו את המשימה, להחזיר את הפיס למתכונת שבה הוא נוצר, קרי מפעלי הגרלה שבהם הסיכון להתמכרות לא גבוה, אין כמו האלוף (במיל') דיין כדי לעשות זאת. כתפיו מספיק רחבות כדי להצדיק את הירידה ברווחים שתגרום העלייה בערכיות.
ועוד סיפור קטן לסיום: גם לחיים נחמן ביאליק, סמל התרבות העברית המתחדשת, הייתה התמכרות: הוא אהב לעשן. אלא שבשבת הוא היה מעשן רק בד' אמותיו. כששאלו אותו מדוע, הסביר ביאליק החילוני, שעזב את ישיבת וולוז'ין, שאיננו מעשן בפומבי כי המרחב הציבורי בארץ ישראל צריך להיות מרחב יהודי המכבד את ערכי היהדות ואת השבת. היחס של היהדות למהמר ברור. המשנה קובעת במסכת ראש השנה "המשחק בקובייה פסול לעדות". בואו ננקה את המרחב הציבורי ממשחקי הקובייה ומסוסים מדומיינים.