בסוף השבוע, תחת הכותרת "עבריין בינלאומי בבית המשפט", כתב עיתונאי "הארץ" אורי משגב מאמר יוצא דופן בחריפותו על שופט העליון נעם סולברג ובמרומז גם על השופט אליקים רובינשטיין, שניהם חובשי כיפות, אנשי הציונות הדתית. קצפו יצא על כך שבבג"ץ, שעסק ברישיונות הכשרות, פסקו השניים שרק כשרות הרבנות הראשית היא המחייבת. אם הבנתי היטב את כותב המאמר, הוא חושד שאין זה מקרי שדווקא שני שופטים בני הציונות הדתית אורתודוקסית נתמנו לשפוט בעניין. אך בכך לא די. עיקר תלונתו היא שהשופט סולברג הוא תושב ההתנחלות אלון שבות, שלדבריו נבנתה על שטח כבוש. כך, לפי כותב המאמר, השופט סולברג "נוטל חלק פעיל בנושא עברייני־לאומי".
אינני מכיר את משגב ואיני מייחס לו זדון, אולם לדעתי הוא לא מכיר מספיק את החוק וגם לא את סדרי הדין בבית המשפט העליון. הרכבים של שלושה שופטים נקבעים בדרך כלל באקראי ולעתים אף על ידי מחשב, ואין סיבה טובה לחשוב שהייתה יד אפלה מכוונת בהנהלת בית המשפט העליון, שכיוונה את הבג"ץ הזה דווקא לשני חובשי כיפות.
אבל זה לא העיקר. קראתי חלקים מפסק הדין ולמדתי שהשופטים הנכבדים, גם הם לא ממש מרוצים מהתנהלות מערך הכשרות ברבנות הראשית. אך זו לא סמכותם להכשיר אותה או להטריף אותה. לכך יש מחוקקים. הם פירשו את הדין על פי הבנתם המשפטית וסירבו, בצדק, ליצור דין חדש. דין חדש רשאית ליצור רק הכנסת.
ואם יש מי שסבור שהחוק אינו חוקתי, הוא מוזמן לעתור לבג"ץ בעילה זו. אך לא זו הייתה עילת הבג"ץ הנוכחי. אינני סבור ואינני מאמין ששני השופטים הנכבדים, החשובים וההגונים האלה יטו דין וייתנו הלכה שגויה רק משום שהם חובשי כיפות. שניהם הוכיחו פעמים רבות בפסקי דין שזאת לא דרכם, ורובינשטיין אף הפגין זאת בהחלטות רבות במסגרת תפקידו כיועץ משפטי לממשלה.
ובאשר לטענה המרגיזה והמקוממת יותר, שמשום שסולברג הוא תושב התנחלות הוא עבריין – הרי שהוא ובית המשפט העליון אינם הכתובת לטענות מסוג זה. ממשלות ישראל לדורותיהן, מאז 1967, שלחו אזרחים טובים ונאמנים לגור בהתנחלויות ואף ראו בכך סוג של שליחות. אם רוצים לשהממשלה שלחה אזרחים לנות זאת – צריך לעשות את זה רק דרך הקלפי.