1. לבנקים אזל החמצן. שר האוצר משה כחלון יכול לסמן השבוע וי גדול על אחד המאבקים המתוקשרים שלו מאז שנכנס לתפקיד זה. הוא הצליח לסלול את הדרך להגדלת התחרות בין הבנקים וקידום דה פאקטו של הערכתו, שבתוך עשור ייכחדו הבנקים במבנה פעילותם הנוכחי כמו הדינוזאורים. מדובר במאבק קשה שעליו הניח כחלון את מלוא יוקרתו הפוליטית. הוא מורכב ומסובך ומתגמל הרבה פחות מבחינת הדיבידנד הפוליטי שהניבה הרפורמה בסלולר. נחישותו בקידום המהלך ונכונותו להיאבק בבנקים נחשבות ליוצאות דופן במערכת הפוליטית. כחלון הגיע לאוצר עם אג'נדה: להביא את מהפכת הסלולר גם למערכת הבנקאית. הוא ניצל את עוצמתו הפוליטית הייחודית וכפה על נתניהו את יישום ההמלצות של הוועדה להגברת התחרות. וכרגיל, בנימין נתניהו לקח לעצמו את הקרדיט בישיבת הממשלה השבוע.
המאבק לא היה פשוט, שכן הלוביסט הגדול ביותר של הבנקים הוא בנק ישראל. עד עידן כחלון גרסו בבנק ישראל שהבנקים תחרותיים ויציבים, ושאסור לבצע בהם ניסויים מסוכנים. בעקבות המחאה החברתית הכל השתנה, ובנק ישראל נאלץ להקים את "ועדת זקן" להגברת התחרות.
גם לנוכח הדוח החלבי של דודו זקן התעקשה הנגידה קרנית פלוג שחברות כרטיסי האשראי לא יופרדו מהבנקים, וטענה שאסור למנוע מהם הנפקת כרטיסי אשראי. כל זה היה נכון עד שכחלון הגיע לאוצר, וזמן קצר לאחר מכן הקים את "ועדת שטרום" להגברת התחרות. פלוג הייתה עד כדי כך מסויגת עד שלא טרחה לשגר לוועדה את המפקח על הבנקים.
עם כניסתה של חדוה בר לתפקיד המפקחת, השתנתה הגישה. באחד הכנסים הראשונים בהשתתפותה, מיהרה בר להתנדב להפריד את ישראכרט ולאומי קארד מהבנקים, אף שלא התבקשה. בתמורה ביקשה שחברת כאל תישאר בבעלות בנק דיסקונט. בהמשך, כשקראה את תמונת המצב, התחילה בר בקרב מאסף. בבנק ישראל סירבו להיכנע למספר תכתיבים של האוצר ובראשם הוצאת הפיקוח מאחריותם.
באוצר ובאגף התקציבים סחבו לעמדה קיצונית, והתעקשו שהפיקוח ייצא ותימנע האפשרות להנפקת כרטיסים. הנגידה הבינה שכחלון רציני, ובשלב מסוים חששה שיפעיל את הרפורמה בחקיקה מעל לראשה. גם שר האוצר לא התעלם ממגבלות הכוח ולא התלהב מחקיקה חד־צדדית. החרמת הרפורמה מצד הנגידה הייתה מקשה עליו להעביר את ההחלטות בכנסת וגם אצל נתניהו. הוא גם היה זקוק לפלוג כקבלנית הביצוע של הרפורמה.
בין סבך האינטרסים הללו נאלץ יו"ר הוועדה דרור שטרום לתמרן ולנסות לגשר על הפערים. בפגישותיו התכופות עם כחלון דיווח על המחלוקות שצצו כל פעם מחדש. התיק שנפל עליו היה גדול, והוועדה צעדה לאט אבל בטוח לדרך ללא מוצא.
את הכישלון כחלון לא יכול היה להכיל. לפני חודש החליט לשים קץ לסחבת וגייס את שליחו למשימות מיוחדות, שי באב"ד. מנכ"ל האוצר נכנס בעובי הקורה, ומאחורי גבם של אנשי אגף התקציבים החל במסע ליישור ההדורים. הקרב הסתיים לפני שבוע בהסכמות מול בנק ישראל. הכבש שנשחט באירוע המשמח היה המערכת הבנקאית.
המפקחת על הבנקים זימנה לפני שבוע את פורום מנהלי הבנקים לדווח על ההמלצות (אגב, בנק הפועלים יוצג בפורום על ידי אריק פינטו שנבחר לתפקיד המנכ"ל, ולא על ידי ציון קינן שעדיין ממשיך בניהול הבנק). בר סיפרה לבנקאים המאוכזבים על ההבנות, שאחת מהן היא המשך הנפקת כרטיסי אשראי, אבל עם כוכבית בצד: ההנפקה תבוצע רק דרך חברות כרטיסי האשראי, נתח השוק של הבנקים יוגבל, תיאסר פנייה ישירה ללקוחות ונתח האשראי יקוצץ במחצית ל־25 מיליארד שקל. הבונוס הגדול של בנק ישראל היה שהפיקוח על המערכת הפיננסית יישאר בידיו וחברת האשראי כאל תישאר בבעלות דיסקונט.
כחלון מדגיש שההישג הגדול ברפורמה הוא הקלות בהקמת בנקים חדשים. הוא טען שכבר 47 שנה לא הוקם בישראל בנק חדש, אך לא דייק: הבנק האחרון שהוקם היה בנק צפון אמריקאי, וזה קרה לפני 38 שנים, בשנת 1978. אולי זה לא מקרי שכחלון לא הזכיר אותו, שכן ב־1985 הוא קרס ומונה לו כונס נכסים.
בראיון לאריה גולן ברשת ב' גילה כחלון כי ערב הבחירות מנעו הבנקים ממפלגת כולנו קבלת מימון. לגבי בנק דיסקונט, המנהל את חשבונו האישי, אין לו טענות. אז אולי מפלגת כולנו תנהל בבחירות הבאות את המימון מאחד הבנקים החדשים שיוקם?
2. תשכחו ממחירי הסלולר
דרור שטרום, יו"ר ועדת התחרותיות בבנקים, התרוצץ השבוע בין האולפנים בניסיון להסביר שהרפורמה לא נועדה להגדיל את צריכת האשראי אלא להוריד את העמלות והריביות.
אבל למי שחושב שהרפורמה תוזיל את העלויות, מומלץ לחשוב פעם נוספת. כשאילצו את הבנקים לפני עשור להיפרד מקופות הגמל, ההשתלמות וקרנות הנאמנות, דמי הניהול הוכפלו בשם "התחרות" ו"הפחתת הריכוזיות". הכנסת התערבה ובמהלך חסר תקדים קיצצה את דמי הניהול.
הקונים של ישראכרט או לאומי קארד יקפיצו את המחירים, לפחות בטווח הקצר. זה יקרה גם אם בתוך שלושה חודשים יקבלו רישיון בנק. בטווח הארוך קשה להעריך מה יקרה. אבל סביר להניח שהתעריפים היו יורדים לו כחלון היה מיישם גם בבנקאות את עקרונות הרפורמה בסלולר: שני מתחרים חדשים נלחמים מול הבנקים ומפחיתים עמלות וריבית. מחלקות שימור הלקוחות בבנקים היו נלחמות על הלקוחות ומוזילות תעריפים. כך היה בסלולר, כש־80% מלקוחות החברות הוותיקות נשארו אצלן ברמת מחירים נמוכה יותר.
אבל כחלון החליט אחרת והגביל את הבנקים בהנפקת כרטיסי אשראי כדי שהשחקנים החדשים יזכו "להגנת ינוקא". בשום מקום אחר בעולם אין הגבלות על הנפקת כרטיסי אשראי, אבל למרות זאת בנק ישראל העניק חסות למהלך הזוי זה. מזל שהבנקים רשאים עדיין להנפיק פנקסי צ'קים.
ההישג של הקמת בנק חדש בהליך מקוצר הוא ראוי. הפיקוח על הבנקים הוציא עד היום את החשק של אנשי עסקים שרצו לקנות או להקים בנק. אזכיר כאן שלושה שמות בלבד: שלמה אליהו שרצה לקנות את בנק לאומי, גד זאבי שרצה לקנות את המזרחי טפחות ומאיר שמיר שרצה שותפות בבנק הפועלים. מזלם הגדול של שלושתם היה שהקנייה לא אושרה, שכן הם היו מסתבכים לחלוטין עם ההשקעה. די לראות כיצד משפחת ברונפמן נמלטה מהאזור מוכה האסון ששמו בנק דיסקונט. ועדיין, הקמת בנק אינה מטרה כשלעצמה אם רוצים להרוויח.
תשאלו את בעלי השליטה בבנק איגוד ובבנק ירושלים, ששנים רוצים לעלות כיתה ולהגדיל את נתח השוק אבל נכשלים כל פעם מחדש. הבנקים מפוקחים כיום מכל הכיוונים. דיבידנדים הם מתקשים לחלק. חוק שכר הבכירים קושר לבעלים את הידיים. גם הכבוד שהיה פעם בלהיות בעלים של בנק חלף עם הרוח. אז למי בכל זאת כדאי להשקיע בבנק?
המהלך רלוונטי בעיקר לבעלי השליטה העתידיים של ישראכרט או לאומי קארד. ההזדמנות שלהם טמונה לא רק בפעילות באשראי. כמוסדות פיננסיים רזים הם יכולים להכות בבטן הרכה של הבנקים המסורתיים - פיקדונות הלקוחות. ברגע שיציעו אשראי, הם יוכלו לגייס פיקדונות ולשנע את הלקוחות אליהם. מכל הרפורמה, זליגת הלקוחות לבנקים החדשים היא שמפחידה במיוחד את הבנקים המסורתיים.
3. שקשוקת הגמ"חים
ועדת הכספים דחקה הצדה חלק מעיסוקיה כדי לטפל בסוגיה בוערת שאין שני לה. זו לא הצמיחה המקרטעת, הירידה בייצוא או התקציב הדו־שנתי. מדובר בדאגה לגורלו של גוף החיוני לכלכלה כמו אוויר לנשימה, ששמו "הגמ"חים" (הקופות לגמילות חסדים).
יו"ר הוועדה משה גפני, שהגמ"חים הם קהל היעד שלו, דורש פתרון דחוף שיאפשר להם לשרוד בעקבות הוראות ה־FATCA האמריקאיות. מדובר בחוק המחייב את הרשויות בישראל לדווח לרשויות המס בארה"ב על נכסים של אזרחים אמריקאים המתגוררים בישראל.
את העבודה השחורה התבקשו לעשות הבנקים, שנדרשו לפנות לאזרחים האמריקאים שבין לקוחותיהם כדי לוודא שהגישו את ההצהרות ופועלים רחמנא ליצלן בהתאם לחוק. בעקבות כך הם פנו למאות גמ"חים בדרישה להסדרת מעמדם, אחרת ייאלצו לסגור את חשבונותיהם.
אפשר לתמוה ממה בדיוק יש לגמ"חים לחשוש. אם הם פועלים כחוק אז הכל בסדר, אלא שזאת בדיוק הבעיה: הגמ"חים פועלים כנראה באזור האפור שבין החוק לצחוק מהחוק. הם מגייסים פיקדונות ונותנים הלוואות בדרך ששום מוסד פיננסי אחר לא היה מרשה לעצמו.
פעילותם נעשית תוך עצימת עיניים מצד הפיקוח על הבנקים. כל זה היה רלוונטי עד שהאמריקאים הגיעו. אז מנהלי הגמ"חים החלו להתרוצץ כמו תרנגולות בלול שלתוכו התגנב זאב, ושוועתם הגיעה למושיעם מוועדת הכספים המעכב את הליך החקיקה.
אבל עם האמריקאים אי אפשר לשחק. מדינה שלא תשתף פעולה עלולה להסתכן בדרישה לניכוי מס במקור בגובה 30% ובניתוק הקשרים הפיננסיים איתה. 113 מדינות הזדרזו לחתום על ההסכם ובהן ישראל, שחתמה עליו בקיץ 2014. ההסכם אמור היה להיכנס לתוקף בספטמבר 2015, אבל עיכובים בחקיקה הביאו לדחיית המועד לספטמבר הקרוב. ארכה נוספה לא תינתן, ואם לא יהיה עד אז חוק, מוסד פיננסי שלא ידווח ייחשב למפר חוק ויוטלו עליו סנקציות, הכוללות החרמה וניתוק ממערכת הסליקה הבינלאומית.
מהלך כזה יסכן בצורה דרמטית את הבנקים, את קרנות הפנסיה ואת חברות הביטוח. אבל לגפני יש זמן. הצעת החוק הונחה בפני ועדת הכספים כבר לפני שלושה חודשים והיא תקועה כל עוד בעיית הגמ"חים של ירושלים, בני ברק, בית שמש וביתר עילית לא תיפתר.
גפני אינו מתרגש מאיומי הדמוקרטיה הגדולה בתבל ודורש מהאוצר, מרשות המסים ומבנק ישראל לקבל ארכה להסדיר את ענייני הגמ"חים. הפתרון שהסתמן השבוע הוא שגמ"חים יוגדרו כמוסדות ציבור לצורך מס, וכך יתחמקו מהדיווח לאמריקאים.
אבל מדוע מגיעות לגמ"חים הקלות ששום גוף פיננסי אינו זכאי להן? גפני הסביר זאת בפשטות: "להסכם עם האמריקאים עלולות להיות השלכות הרות אסון על אחד המפעלים החשובים ביותר בעם היהודי זה אלפי שנים: ארגוני חסד ועזרה הדדית. ההסכם עלול למוטט את החברה האזרחית. הגמ"חים הם הגורם היחיד שמאפשר לאדם במצוקה לקבל הלוואה ללא ריבית ולעמוד שוב על הרגליים".
ח"כ מנחם אליעזר מוזס ממפלגתו של גפני (יהדות התורה) הרחיק לכת: "הגמ"חים הם יסוד קיומו של עם ישראל. גמילות חסדים היא אחת מאבני היסוד של החברה. הגוי שמייצר את ה־FATCA אינו מבין את המציאות של מתן הלוואות ללא ריבית. ההוראה לסגור את הגמ"חים זו שערורייה. גמ"ח אינו מוסד פיננסי".
בעיני מוזס, האמריקאים הם "גויים" שאינם מחוברים לחוקי התורה והגמ"חים הם מעל החוק. באוצר שומעים את האמירות הללו ומתפוצצים. למרבה ההפתעה ח"כים כמו מיקי רוזנטל (חושף שיטת השקשוקה), שחרד לכל מה שמדיף ריח של קומבינה, זורמים עם גפני. מפתיעה עוד יותר היא עמדתו של פרופ' מנואל טרכטנברג (ההוא מהמחאה החברתית), הנותן את ידו לתרגיל המסריח רק כדי לרצות את גפני.
אלא שכדי לפטור את הגמ"חים מההכרה בהם כמוסד פיננסי הם חייבים להביא אישור שהם מוסד ציבורי. ברשות המסים מסרבים להתנדב להוציא את הערמונים מהאש. גם האמריקאים לא פראיירים. הם הסכימו שעמותה לתועלת הציבור לא תיחשב כמוסד פיננסי בתנאי שרשויות המס בישראל יכירו בכך. הם רוצים לוודא שאם מלכ"ר נכנס לפירוק - שהכסף יגיע לממשלה ולא ימצא את דרכו בדרך מסתורית לכיס אנשי הגמ"ח.
גם הפיקוח על הבנקים, שחטף ממבקר המדינה דוח על התרשלותו בפיקוח על פעילות הבנקים בארה"ב, אינו מוכן לחטוף דוח נוסף שיסכן את מעמדה של המפקחת בר, שבקושי הספיקה לחמם את הכיסא. גפני ממשיך ללחוץ ודורש ממשרד המשפטים, האוצר, רשות המסים ובנק ישראל להציל את הגמ"חים מזרועות השריף האמריקאי דרך התחפשותם למוסדות ציבור.
בדיון בוועדת הכספים השבוע הסתמנה פשרה. בעלי גמ"חים יידרשו להצהיר שהם גופים בעלי מטרות ציבוריות וייחשבו לצורך מס כמוסדות ציבור. עם זאת, אין לגרוע מסמכותו של פקיד השומה לשלול את המעמד של הגמ"ח.
בימים שבהם מדברים על העמקת הגבייה והמלחמה בהון השחור, מי שייתן את ידו לשקשוקת הגמ"חים בונה במו ידיו פרצה להעלמות מס. אם זה מה שיקרה, הפרצה עלולה להיות מנוצלת על ידי אלפי עסקים הפועלים בתחום האפור. קשה להאמין שמנהל רשות המסים משה אשר, שלוחם בכל דרך בהון השחור, ייתן ידו למהלך כזה. כל אפליה לטובה של הגמ"חים או חקיקת "חוק הגמ"חים" תהווה עילה מצוינת לעתירה לבג"ץ.
4. תעשיין מצטיין
משהו זז בשבועות האחרונים מתחת לפני השטח בהתאחדות התעשיינים. נשיא החברה המרכזית למשקאות (יצרנית קוקה קולה), רוני קוברובסקי, מונה בשבוע שעבר לתפקיד יו"ר מועצת התעשיינים. קוברובסקי נענה להצעת הנשיא הנוכחי שרגא ברוש, והחליף את מנכ"ל תנובה הפורש אריק שור לאחר שפרש סופית מהתעשייה.
אחרי גל העזיבות בהתאחדות מדובר בבשורה מרעננת מבחינת ברוש. קוברובסקי נחשב לאחד מאנשי התעשייה הוותיקים, בעל ניסיון ומתוחכם כמו שחקן שח. לא רק שלא אחת הוא חושב מחוץ לקופסה, הוא בדרך כלל נמצא מחוצה לה.
בקרב אנשי "השולחן העגול" שנערך השבוע עם כחלון היה קוברובסקי אחד הדוברים הבולטים בקידום האינטרסים של התעשייה. תפקידו החדש נחשב לאחד משלושת החשובים בהתאחדות. בבוא העת, כשתפקיד הנשיא יתפנה, הוא יהיה מועמד מוביל. הוא מעדיף להיבחר בהסכמה מאשר ללכלך את ידיו בביצה הפוליטית הפנימית.
התפתחות נוספת מהשבוע, סמלית משהו, קשורה להחלטה לבטל את כנס התעשיינים השנתי באילת. השנה אמור היה להתקיים הכנס הרביעי, אך ברוש ביטל אותו - לדבריו מטעמי חיסכון. "חיסכון של כמה מאות אלפי שקלים עבור התעשיינים הוא משמעותי בימים אלה. לא היה טעם בכינוס באילת. אני מתכנן לקיים כנס שנתי חלופי בתל אביב", הסביר ברוש.
חבל. דווקא הכנס באילת היווה הזדמנות לשמיעת תובנות אנשי התעשייה ואת תגובת מקבלי ההחלטות הרלוונטיים. בכנס האחרון התחייב נתניהו להחזיר עטרה ליושנה והוסיף למשרד הכלכלה את השם "תעשייה". בפועל שום דבר לא קרה מאז. האם ביטול הכנס הוא סימן שברוש עושה סימנים ראשונים של עייפות החומר? לפני מספר שבועות הופיע במועצת התעשיינים ואמר במפתיע "נכשלתי". "נכשלתי ביכולת שלי להעביר את המסרים של התעשיינים בפני מקבלי ההחלטות ולהביא לתוצאות בשטח", אמר ברוש בגילוי לב.
כמובן שגורל התעשייה אינו באחריותו הבלעדית, עם כל הכבוד למעמדו כנשיא. ובכל מקרה הוא אינו מרים ידיים ומתייצב בכל "השולחנות העגולים", אם צריך גם בנגרייה השכונתית, כדי להעביר את המסרים של התעשייה. השבוע הוא עשה את זה פעמיים: ב"שולחן העגול" של שר האוצר וב"שולחן העגול" של המגזר העסקי בבורסה שיזם ח"כ אלי כהן. ברוש הכחיש בפני בצורה נמרצת את ההערכות על "עייפות החומר", ועל כוונתו להקדים את פרישתו ולהתמקד בעסקיו הפרטיים.
"אני מתכוון להשלים את מלוא הקדנציה (שתסתיים לקראת סוף 2017 - י"ש). רק עם סיומה אמליץ על שלושה מועמדים לתפקיד, קוברובסקי יהיה אחד מהם. נכון שתפקיד הנשיא הוא שוחק ומאתגר, אבל אין לי שום טענות", הדגיש ברוש.
5. סעד לסיעודיים
בתחילת החודש הבא ייכנסו לתוקף תקנות המשנות את שיטת הביטוח הסיעודי בקופות החולים. לכאורה מדובר בנושא משעמם, אבל לא כדאי להתנסות במה שעובר מי שנקלע למצב סיעודי. פוליסות הביטוח ייהפכו מ־1 ביולי לאחידות, וחברות הביטוח, המעניקות את הגיבוי הביטוחי עבור הקופות, יתחרו על המחיר והשירות. ההנחה היא שסל ביטוחים אחיד יאפשר למבוטח להשוות מחירים, ואז התחרות תהיה אפקטיבית יותר. נשמע טוב? כאן נמצא הקץ'.
חברות הביטוח ניצלו את ההזדמנות ובגיבוי דורית סלינגר, המפקחת על הביטוח (שבפורום "השולחן העגול" בבורסה כל כך נהנו לחבוט בה), החמירו חלק מתנאי הזכאות לתשלום קצבת הסיעוד. גם כך התנאים עד היום היו מורכבים. כדי לקבל את הקצבה היה צורך להוכיח אי תפקוד באחד מבין שלושה קריטריונים שנקבעו מראש (כמו קושי בניידות, באכילה ובשתייה או בהתלבשות).
בקריטריונים החדשים יש לדוגמה החמרה בתנאים לחיילים שהשתחררו, או קביעה שנכה שמצליח להתנייד בעזרת ידיו אינו סובל ממצוקת ניידות. עד היום הכירה מכבי גם במי שמסוגל להתנייד בכיסא גלגלים כקריטריון לנכות. בעקבות השינויים היא ביטלה את ההכרה ו"התיישרה" עם הקופות האחרות, כמו כללית.
באוצר מסבירים שמהטבה זו נהנו מעט והשינוי אושר. לו הקריטריון המקל היה מיושם לגבי כל קופות החולים, הפרמיה הייתה מתייקרת. עוד מדגישים באוצר שכל השיקולים הובאו בחשבון והרפורמה תיכנס לתוקף ב־1 ביולי ללא שינוי.
ח"כ איציק שמולי (המחנה הציוני), אחד ממובילי המאבק בנושא, דוחה על הסף את עמדת האוצר. במאבקו הוא הוכיח כיצד חבר כנסת צעיר מרים סוגיה שאינה מתגמלת אותו בעוצמה אלקטורלית, אך למרות זאת הוא דוחף אותה בכל הכוח.
מדוע נכנסת דווקא לנושא שמתכתב פחות עם הצעירים ונוגע בעיקר לאוכלוסייה הבוגרת? כח"כ צעיר חסרים לך נושאים כמו שכר דירה?
"זה התחיל בגלל סבתא שלי. ראיתי כיצד חברות הביטוח מתעללות בה, מטרטרות אותה ומונעות ממנה לקבל את המגיע לה. בשנים האחרונות קיימת התעללות שיטתית במבוטחים הסיעודיים, אבל הרפורמה החדשה היא שיא חדש של טירוף. הרגולטור יושב במשרד ועושה מה שהוא רוצה, וכחלון נותן למפקחת להשתולל ולשנות את התנאים לרעת המבוטחים".
המפקחת על הביטוח מעוניינת בתחרות לטובת המבוטחים. מה אתה רוצה ממנה?
"הבעיה היא ששינוי הקריטריונים מיטיב עם חברות הביטוח ופוגע במבוטחים, ואת זה אני רוצה למנוע. ייתכן שהכוונות של המפקחת הן כוונות טובות, אבל בפועל היא משרתת את חברות הביטוח ופוגעת בציבור. אם רוצים להתחרות, בבקשה, אבל לא על חשבון החמרת הקריטריונים. הנושא הסיעודי אינו עניין לתחרות. היא לא הייתה קיימת לפני הרפורמה ולא תהיה קיימת אחריה. בביטוחים הסיעודיים לא רק שלא צריך להחמיר את הקריטריונים, אלא שיש להקל אותם. מגיעות אלי עשרות פניות עם סיפורים מסמרי שיער. חברות הביטוח, בחסות האוצר, ממש מתעללות במבוטחים".
איך כחבר אופוזיציה אתה מתכוון לפעול?
"בעיקר במישור הפרלמנטרי דרך ועדת הכספים, העבודה והרווחה ובמליאת הכנסת. קיימתי עם המפקחת אין ספור שיחות, אבל כל שיחות השכנוע לא הועילו. מחדל דומה בחסותה היה גם בביטוחי הבריאות. הבעיה היא שהמפקחת יכולה לחתום על הוראות בלי לעבור דרך הכנסת. ככה לא עובדים וצריך לשנות את השיטה".
ומה אומר על כך שר האוצר, שסלינגר כפופה אליו? הרי הוא קשוב לנושאי חברה ורווחה.
"אז זהו, שבעניין זה משום מה הוא מעניק לה גיבוי מוחלט ולגיטימציה לעמדתה הפוגענית. כחלון אינו בקי בנושא. הוא מסביר לי שמי שקובע את המדיניות זה הרופא ולא המפקחת, וזה מביך. הרופא הוא רק החוליה האחרונה בשרשרת. כחלון מדבר על מבחן הסיעוד בביטוח הלאומי ואנחנו מדברים על מבחן הסיעוד של חברות הביטוח. לפני ימים אחדים העליתי את הנושא במליאת הכנסת ותקפתי אותו על כך. שאלתי: 'איך אתה מתיימר להיות שר אוצר חברתי? לאן נעלם כחלון של הרפורמה בסלולר? איך אתה נותן יד לפגיעה הזאת?'".
וכיצד הוא הגיב לדברים?
"קצת לפני שהתחלתי לדבר בכנסת, העוזרים שלו הבינו שאני הולך לתקוף ומשכו אותו החוצה. כחלון כועס עלי".