איילת שקד היא מנבחרות הציבור האינטליגנטיות והרהוטות שיש לנו. מאז כניסתה למשרד המשפטים היא לומדת בחריצות, משכילה להתייעץ עם מומחים ומגיעה מוכנה לכל דיון. בלוליינות מרשימה היא אף מיטיבה ללכת בין הטיפות במערכת היחסים הסבוכה שלה עם ראש הממשלה ורעייתו. מכלול תכונות ראויות אלו אינן מספיקות לה על מנת לשכנע שישראל היא מדינה דמוקרטית לעילא ולעילא.
ביום שישי האחרון פתחה שקד במה שנראה כמתקפת ראיונות מתוכננת ומתואמת בין הבית היהודי לראש הממשלה. הביקורת בכנס הרצליה על הידרדרותה הערכית של הממשלה הצליחה כנראה להשקיט זמנית את הדם הרע בין היריבים המושבעים. שוב ושוב היא חזרה על המסר שלפיו בישראל יש דמוקרטיה מצוינת, או ליתר דיוק, “יש לנו סופר־דמוקרטיה". אך כידוע, שקר, גם אם חוזרים עליו פעמים רבות, אינו הופך אמת.
מכלול התנאים למשטר דמוקרטי הוא רב. פרוצדורות דמוקרטיות כגון זכות הצבעה ושלטון הרוב הם תנאים הכרחיים, אבל לעולם בלתי מספיקים. אחת הבעיות של הדמוקרטיה הישראלית, שראוי לתת עליה את הדעת, קשורה בחדירתה ההולכת וגוברת של הפוליטיקה לשדות לא לה. דמוקרטיה בריאה צריכה להשאיר תחומים חופשיים לחברה האזרחית ולמומחים. תחומים שבהם מתנהלים אזרחים בעלי תפיסות פוליטיות שונות למען האינטרס הציבורי. שם הם אף יכולים ליצור מכנה משותף וסולידריות המתעלה מעל השסעים השונים. כאשר הפוליטיזציה משתלטת על מרחבים אלו, השסעים החברתיים מחריפים והניכור בין האזרחים גובר. מידת האמון בין האזרח ובין מוסדות המדינה, שאמורים לשרתו ולהגן עליו ללא קשר לשיוכו הפוליטי, נשחקת.
השתלטותה של הפוליטיקה נתנה לאחרונה את אותותיה במוסדות הצבא, המשפט, המשטרה, התקשורת והחינוך. הבעת התמיכה של ראש הממשלה בחייל אלאור אזריה טרם תוצאותיו הסופיות של התחקיר הצבאי, גרירת הרגליים של היועץ המשפטי וינשטיין בפרשת ביבי טורס, התנהגותה של פרקליטות המדינה כאחרון משרדי עורכי הדין הפרטיים בהגנתה על שרה נתניהו, תוך התעלמות.
מדריסת זכויות עובדים במעון ראש הממשלה והשחרת פניו של מני נפתלי, המהלך המפלה של המפכ"ל, שהסתיר את ההמלצה להעמדה לדין של רעיית ראש הממשלה, המעורבות הן של ראש הממשלה והן של יו"ר הקואליציה במשבר יו"ר הדירקטוריון של ערוץ 10, ניסיון יו"ר הכנסת לצנזר את ערוץ הכנסת, ספר האזרחות, שהפך לספר תעמולה המקעקע את זכויותיהם הלאומיות של הפלסטינים ומחפה על שסעיה של החברה הישראלית. כל אלו הם מרחבים דמוקרטיים שחירותם המקצועית ויוקרתם הממלכתית הופקעה מהם. רגל גסה דרסה את הקונצנזוס שמהם נהנו עד כה.
תהליכי פוליטיזציה של מרחבים ציבוריים אינם המצאה של הימין. מפא"י הצטיינה בכך. לקח שנים לדמוקרטיה הישראלית להתאושש. אלא שלאחרונה חלה נסיגה מהותית. בשם הלאומנות ובשם שיגעון הגדלות של ראש הממשלה נפלו כל החומות. שקד כשרת משפטים אינה יכולה לחמוק מאחריות לכך. כשרוממות הדמוקרטיה הישראלית נישאת על שפתיה, היא למעשה נותנת גיבוי לא לסופר־דמוקרטיה כי אם לפסבדו־דמוקרטיה