עבורי, כילד תל אביבי, כיכר רבין היא מקום מוכר ואהוב עד מאוד. לא כל כך בזכות המזרקות, המנורות והבריכות, כמו בגלל אותם שלושה אירועים שנתיים שהיו מתקיימים בכיכר, שבהם הייתי משתתף באדיקות. בסוכות הייתי שם כדי לטפס על טנקים אימתניים, לחבוש קסדת תותחן ולספוג מורשת קרב באוהלי החטיבות השונות שהיו מוקמות בכיכר במסגרת תערוכת השריון השנתית. במוצאי שמחת תורה הייתי שם יחד עם אבי שהיה בא לחגיגת ההקפות השניות לחגוג עם ההמונים את שמחת התורה, וכשליחו של הרבי מליובאוויטש כדי לקרוא את מברק ברכתו של הרבי לקהל המשתתפים.
אבל יותר מכל אלו, אהבתי את הכיכר באותו שבוע קסום של שבוע הספר. מרחבים עצומים אינסופיים המכוסים ספרים, שרק מחכים שתיקח אותם לידך, תעלעל בדפיהם החלקים, תשאף אל תוכך את ריח הדפוס המשכר ותשקע אל תוכם.
השבוע חלפה בי אותה המחשבה המתעוררת בי בכל פעם שאני מתבונן בספרייתי הפרטית העמוסה עד לעייפה. האם יש צורך עדיין בכל אותם ארונות ספרים הגודשים את סלון הבית? הרי אפילו את ספרי הלימוד ואת ארון הספרים היהודי החליפו המחשב ומאגרי המידע המקוון הנוחים והזמינים. אז נכון, לפחות ביום השבת אין תחליף לספר המודפס, אבל בשאר ימי השבוע?
אחד המבצעים שיזם הרבי מליובאוויטש הוא מבצע “בית מלא ספרים", שבו קרא הרבי לכל יהודי למלא את ביתו בספרי הקודש של “ארון הספרים היהודי". זאת גם אם סביר להניח שספרים אלו לא יבואו אי פעם לידי שימוש, שכן תכליתו של הספר אינו רק בשימוש הנעשה בו, אלא בעצם הימצאותו.
ספרי הקודש של ארון הספרים היהודי, המכילים בקרבם את מסורת הדורות המקודשת ואת תמצית החוכמה היהודית, אינם חפצים דוממים. אלו ספרים שבעצם קיומם מספרים את סיפורו של עם שהתורה והחוכמה האלוקית הגנוזה בה היא כל חייו. עם שבז לעולם החומר, ובמקום הרדיפה אחר הכוח, העושר הגשמי והשררה, בחר להשקיע את מיטב כוחותיו בלימוד אינסופי, ביצירת אוצרות תרבות ובהשגת ערכי הרוח. עם שעבורו הציווי “והגית בו יומם ולילה" אינו מליצה כי אם דרך חיים. ספרים שכאלו מקרינים אור סביבם ומשרים על הבית ועל יושביו אווירה נשגבת של קדושה וטהרה, של ייקור ערך הזמן ושל שאיפות רוחניות.
עם כל הכבוד למחשב ולאייפד, הם אומנם כלי עזר מעולים ללמידה ולקריאה, אך מעולם לא קרה לי שהסתכלתי בהם והתעורר בי החשק לקרוא וללמוד. אם כבר אולי הם גרמו לי לרצות לשחק עוד קצת “קנדי קראש". לעומת זאת, בכל פעם שאני מסתכל בספרייה שבביתי, אני מבין כמה גדול ים התורה והידע, ועד כמה מעוטות וזעומות ידיעותי עד כה. מתעורר בי מחדש החשק והאתגר לקרוא וללמוד עוד ועוד, עד אינסוף.
גם כיום, לצד תוארנו החדש “אומת הסטארט־אפ", אל לנו לוותר כה בקלות על התואר “עם הספר". אנו עדיין זקוקים לארון הספרים היהודי כמצפן הערכי והמוסרי שלנו, וכשעון מעורר רוחני המאתגר אותנו להשקיע את זמננו במה שחשוב באמת. בסופו של דבר, רק בזכותו אנחנו “עם הספר", ולא רק בשבוע הספר, אלא לנצח נצחים.
הכותב הוא שליח חב"ד בשכונות הצפון החדש ורב בית הכנסת “סי אנד סאן" בתל אביב