השדולה למען ילדי תימן אינה פועלת רק למענם, אלא גם למציאת נעדרים וחטופים יהודים ממדינות אחרות - מתימן ועד הבלקן, שכולם עלו לארץ בשנות ה־40 וה־50. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, התייחס לעניין בכובד ראש, והבטיח שהשר צחי הנגבי יטפל בסוגיה. אבל תיבת הפנדורה עדיין לא נפתחה. היו לי דמעות בעיניים כששמעתי בדיון בכנסת עדויות של אנשים – פשוטי עם ואינטלקטואלים כאחד - שדיברו על כך. זה הזכיר לי את כל התחושות והמחשבות שלי בעניין משחר ילדותי ועד היום.
הרגשתי בעוצמה את התחושה שמקננת בתוכי מאז שאחותי נעלמה כשהייתה תינוקת בת שנה. לאמא שלי ולעוד אלפי אמהות ואבות אמרו לאחר היעלמות ילדיהם - “הילד שלכם מת”. אבל אין תעודת פטירה ואין קבר. היו מקרים שילדים שנעדרו קיבלו צו גיוס. מי מקבל צו גיוס אם הוא מת? איך ילדים קיבלו בגיל 18 צו גיוס לצבא? יש כאן בלוף.
אני, יהודי מאמין, ציוני בדעותיי ופטריוט ישראלי, אומר לעצמי: איך זה קורה לי אחרי מה שעם ישראל עבר בשואה? איך זה יכול להיות שבאנו ארצה לבנות ולהיבנות וקורים לי כאן דברים שקשה להאמין שיכולים לקרות. מאז, במשך שנים ארוכות, כשהייתי הולך ברחוב, הסתכלתי סביבי אולי יש בחורה שדומה לי, אולי זו אחותי.
רק חבל היה לי לראות כמה חברי כנסת שקמו באמצע הדיון והלכו. נראה כאילו אין להם סבלנות והם מנותקים. אבל הפעם הבטיחו המובילים ללכת עד הסוף ולהוציא לאור את האמת. חשוב לי לציין ולשבח את פעילותן המבורכת של העיתונאית רינה מצליח וחברת הכנסת נורית קורן. כל הכבוד להן ויישר כוח. הן מובילות את הוצאת האמת לאור.
אני לא בא לנקום, לא בא לכעוס. אני רק רוצה שהאמת תצא לאור למען בני ולמען עם ישראל.
הכותב הוא זמר ויוצר