שאלות של שפיות עלו בימים האחרונים באינטנסיביות רבה. בערוץ 10, למשל, ביקשו לשכנע את הצופים שגם בקרב המתנחלים יש, פה ושם, “אנשים שפויים”. לא הייתי מזכיר זאת, אלמלא חשבתי שאושרת קוטלר באמת חושבת, כמו רבים מחבריה במחנה הלא שפוי, שאין דרך אחרת להתייחס למי שהתיישב ביהודה ושומרון, על רמת הגולן או במזרח ירושלים. לא במפתיע, גם דוברה של מפלגת העבודה, או בשמה המכובס, “המחנה הציוני”, עופר נוימן, שהוא גם שופרו של יצחק הרצוג, חושב אותם דברים. לדידו, “המתנחלים” בכלל התיישבו במקומות שבהם הם יושבים רק כדי ליהנות מבריכות השחייה “שנבנו על הדם של ילדים שנרצחו” - וזה ציטוט מדויק מדבריו. וחבל שזה נאמר, שכן עלילות דם מן הסוג הזה הן חלק מן השיח של האנטישמים. האידיאולוגיה הנאצית נבנתה על אמירות מהסוג הזה. חאג' אמין אל־חוסייני, המופתי של ירושלים, אימץ אותה אל חיקו ערב מלחמת העולם השנייה.
בד בבד, שמעתי גם התנצלויות רפות, אבל אלה לא נשמעו אמיתיות. בעיקר לאחר שפורסם שבוז’י כבר “הבטיח” לאבו מאזן את מה שהוא הבטיח; ואם זה נכון, אז מה הפלא שדוברו מדבר כמו הפרחחים שמשליכים אבנים ובקבוקי תבערה על מכוניות בכביש 443. אז זהו, איים של טיפשות השתלטו על חלקים בחברה הישראלית. זה פשוט בלתי ייאמן. את ההנחה שאפשר לקחת כ־700 אלף יהודים ולגרש אותם מבתיהם כדי להקים עוד מדינה נקייה מיהודים בשביל “העם הפלסטיני” אפילו אי אפשר להגדיר כמרושעת. היא סתם אווילית.
איני יודע היכן מתגוררים שני האנשים שאת שמם הזכרתי לעיל, אבל אני בטוח שביתם נמצא אי שם על אדמות שנכבשו בשנת 1948. ואם ביתם לא נמצא שם, אז לבטח הם, או חבריהם לדעה, למדו במוסד שכל כולו נמצא על אדמותיו של הכפר הערבי שייח’ מוניס שתושביו סולקו מבתיהם, כך או אחרת, כדי לפנות מקום לאוניברסיטת תל אביב.
"קוטלר, את מי את רוצה לגרש?"
ומה אחר כך, קוטלר וניומן, את מי תרצו לגרש בשלב הבא של טרנספר הענק? את תושבי רמת אביב? את היושבים במרכז שוסטר שבו מתקבצים בכל בוקר שמאלנינו הטיפשים והלא שפויים כדי לקונן על מר גורלם של הפלסטינים? את תושבי פתח תקווה, שכל שכונותיה החדשות בנויות על אדמות הכפר הערבי פג’ה? את תושבי חיפה? את תושבי באר שבע, העיר הנפלאה הזאת, שנכבשה ב־1948 בהוראת בן־גוריון? ואולי את תושבי אילת, שנבנתה על הריסות הכפר הערבי אום רשרש?
הרי המוסר הכפול שלכם, אנרכיסטים להכעיס, אינו יודע גבולות. שכן אם אין לנו זכות לשבת בגוש עציון, בחברון, בבית אל או ברובע היהודי בעיר העתיקה, אז אין לנו בוודאי שום זכות להקים את בניין עיריית תל אביב על אדמותיו של ערבי שנטש אותן לפני כ־70 שנה. כשם שאין שתי ירושלים, יש רק אמת אחת. המשורר אורי צבי גרינברג אמר את זה כבר לפני הרבה שנים. אפילו אנשים מוגבלים בשכלם, ואני איני יכול להגדיר אחרת את כל אלה שדוגלים בגירוש יהודים מבתיהם כדי לפנות מקום ל”מדינה הפלסטינית”, צריכים להבין שמהלך כזה לא יצלח לעולם. הוא גם לא יביא לפיוס או לרגיעה, או למשהו שאפילו במחנה המבולבל של נוימן כבר לא מדברים עליו.
אם לא נשנן כמה אמיתות יסוד, עלול “הבית השלישי” לקרוס עוד הרבה יותר מהר ממה שבמחנה האנטי־ציוני מייחלים לו.