בהבל פיהם הביאו בכירי העיתונאים לחצים פוליטיים על אגף החקירות של משטרת ישראל. מה שהתחיל בבוקר עם קצינים בכירים בלהב 433 שפועלים לכאורה למען מקורביהם, הפך בערב להתבטאות לכאורה של המפכ”ל על גורמים אחרים ופוליטיקאים שמנסים להחליש את אגף החקירות.
כפי שידוע כבר, מאחורי הספין הכפול עמדו מקדמי האינטרסים של שני קצינים עוינים, ובתווך קצינה שסובבה את הראש לשניהם. אבל מי אתה, תנ”צ גיא ניר, שבמקביל לידע המופלג שלך בסוחרי סמים ישראלים בינלאומיים, תעז לנהל את חטיבת המודיעין כאחרון ארגוני הפשיעה לכאורה. ומי אתה, רוני ריטמן, שהכינוי העממי “מנאייק” כאילו הומצא על שוטרים שכמותך: קשוח, נוקשה, שומר טינה?
שבוע הבלהות התקשורתי התורן הקדיח באימרה על יאח”ה ש“יכולה להפיל ולהקים ממשלות”. חכם השבט, רביב דרוקר, מיהר לשלוף את “הרשימה”, פריט מידע שנשמר לעת צרה ועורר את הוויכוח הממוחזר: האם מותר לשמור תיקים מודיעיניים על פוליטיקאים. נו באמת, ליברמן, דרעי, אולמרט, פואד, היו ונשארו בדוקאים לכל דבר ועניין, וטוב שכך. האם למערכת “המקור” אין רשימת יעדי תחקירים דומה? ומה אומרים על כך ב”עובדה”?
את הפאנץ’ ליין הביא גיא פלג, ש”חשף” מידע מודיעיני מוכר וידוע בעניינו של גלעד ארדן מימיו במשרד לאיכות הסביבה. ארדן יכול רק להגיד תודה שהמידע לא הבשיל לחקירה על רקע הייעוץ המשפטי שנתן אביו לחברת אבטחה “מקושרת” שהקימה מלון רב־קומות על אחד המצוקים האחרונים באשקלון. מילא הדיווח המגמתי, לפחות היו חושפים את השמות ברשימה.