כסף ושליטה: מי באמת מעוניין שמדינת ישראל תוותר על הריבונות שלה באיו"ש

ח"כ מייקל אורן עשה דבר נועז השבוע. ההיסטוריון והשגריר לשעבר יצא נגד ראש הרשימה שלו, שר האוצר משה כחלון, ואמר את האמת על הסכם הסיוע הביטחוני. אורן הסביר כי הבעיה המהותית בהסכם המוצע היא לא גובה הסיוע. למעשה כסף הוא בכלל לא העניין. אלא שאם ייחתם ההסכם, הכסף הזה יבוא על חשבון העצמאות המדינית והצבאית של ישראל, ויגביר באופן חסר תקדים את התלות שלה ברצון הטוב של הממשל האמריקאי
.
כבר למעלה מ־40 שנה כל ממשל אמריקאי שרצה לפגוע בישראל - דרך גינויה באו"ם, הטלת חרם על יצוא ביטחוני, האטת אספקת הסיוע הביטחוני בעתות מלחמה, או התנגדות להסכמי סחר משודרגים ולפיתוח יכולות צבאיות עצמאיות על ידי התעשיות הצבאיות הישראליות - נתקל במכשול בלתי עביר ששמו הקונגרס האמריקאי.

הסיבה העיקרית לכך היא שהציבור האמריקאי תומך בישראל ועל כן יש רוב יציב של תומכי ישראל בקרב חברי הקונגרס. והאמת הפשוטה היא כי גם אם איפא"ק הייתה נעלמת מחר בבוקר, ישראל עדיין הייתה זוכה בתמיכת הקונגרס. אולם לפי ההסכם המוצע, הדברים עלולים להשתנות. בהסכם נכתב כי כספי הסיוע לעשור הקרוב יכללו גם את הסיוע המשני, שניתן עד כה באמצעות הקונגרס, ועל ישראל ייאסר לפעול מול בית הנבחרים כדי להעלות את גובה הסיוע.

משמעות החתימה על ההסכם, כפי שמזהיר אורן, היא שישראל תנותק ממקור התמיכה שלה בארה"ב. ויותר מזה: לעם האמריקאי לא יהיה פתחון פה נגד ממשל עוין.

 

וזה מביא אותנו למחיר הביטחוני של הסכם הסיוע. הדבר העיקרי ששומר על היכולת של ישראל לצאת למלחמה בניגוד לעמדת ממשל אמריקאי זה או אחר הוא התעשיות הצבאיות. זה שנות דור אומרים מתנגדי הסיוע הביטחוני שהתעשיות הן הנפגעות העיקריות מהמשך התמיכה הכלכלית האמריקאית.
כיום מותר לנו להשתמש רק ברבע מכספי הסיוע בתוך ישראל. המגבלה הדרקונית הזו מהווה את אחד מסעיפי המחלוקת העיקריים בין ישראל לארה"ב, שכן היא מהווה מקור פרנסה נכבד לתעשיות הביטחוניות האמריקאיות על חשבונן של הישראליות. דבר זה מצמצם את יכולתה של ישראל לתמרן מבחינה צבאית בניגוד לרצון הממשל.

לאורך השנים לא מעט קצינים בכירים חזרו וטענו כי אם היינו מבטלים לחלוטין את הסיוע, הנפגעות העיקריות היו בואינג, לוקהיד מרטין וריית'און האמריקאיות ולא ישראל.

לו ההסכם היה מבוטל, הייתה ישראל מצליחה לפתח יכולות עצמאיות, תוך עריכת הסכמים לפתח מערכות נשק עם מדינות אחרות, כגון הודו. המשק הישראלי היה נהנה ממקורות פרנסה ומעשרות אלפי משרות חדשות בתעשיות הצבאיות שכיום נמצאות באמריקה. יתרונות אלה היו עולים על הפגיעה במשק הישראלי כתוצאה מביטול הסיוע.

הפגיעה תהיה חמורה אף יותר אם ישראל תחתום על ההסכם המוצע. בתמורה לסיוע גדול יותר, ישראל תיאלץ לוותר על אותם 25% שמוזרמים לתעשיות המקומיות. אורן הזהיר שהדרישה תגרום לפיטוריהם של אלפי ישראלים המועסקים בתעשיות הצבאיות, אבל חמור מכך: היא תהפוך את ישראל לבת חסותה של ארה"ב. בלי יכולת עצמאית לפתח מערכות נשק, ישראל לא תוכל לנהל מלחמה בעתיד ללא הסכמה אמריקאית.

כדי להבין לאן הסכמה כזו תוביל אותנו, מספיק להיזכר בחרם השקט שהטיל אובמה על אספקת טילים לישראל במהלך מבצע צוק איתן, ועל החלטתו לסגור את נמל התעופה בן־גוריון בפני חברות תעופה אמריקאיות באותה תקופה.

מעבר להסכם הקלוקל, הדבר המטריד בנושא הסיוע הוא הגיבוי שמערכת הביטחון הישראלית מעניקה למהלכים הדורסניים של הממשל האמריקאי.

לא מעט ניירות עמדה של אלופי צה"ל בדימוס יצאו בתקופה האחרונה, לכולם שורה תחתונה אחת: על ישראל לאמץ את עמדת הממשל ביחס להקמת מדינה פלסטינית. שתי תוכניות כאלה ראויות להסתכלות מעמיקה: "ביטחון תחילה" של "מפקדים למען ביטחון ישראל" והתוכנית שהוכנה על ידי המרכז לביטחון אמריקאי חדש. שתי התוכניות הללו הוצגו בו זמנית החודש בניו יורק, באירוע של המכון השמאלני "פורום מדיניות ישראל", שקרנו עלתה בתקופה האחרונה בזכות קרבתו למועמדת הדמוקרטית לנשיאות הילרי קלינטון.

לפני מספר שבועות חתמו למעלה מ־200 אנשי ביטחון בדימוס על התוכנית "ביטחון תחילה", שקוראת לממשלה להכריז כי היא מבטלת את הטענות שלה לריבונות ביהודה ושומרון, תוך ביצוע צעדים בשטח שישכנעו את הרשות הפלסטינית ברצינות כוונותיה.

צעדים אלה כוללים בין היתר הפרדה בפועל של מזרח, צפון ודרום ירושלים משאר העיר, באמצעות הקמת ישות מינהלית נפרדת לערבים בלבד בתוך עיריית ירושלים. התוכנית גם קוראת לממשלה לעודד מתיישבים ישראלים לנטוש את יישוביהם ביהודה ושומרון, תוך הקפאה מוחלטת של הבנייה בהם והשלמת בניית גדר ההפרדה, באופן המשאיר אותם בצד הלא נכון. כל זה בלי שמתקיים משא ומתן עם הרשות הפלסטינית.

התוכנית השנייה הוכנה לבקשת המרכז לביטחון אמריקאי חדש, מכון המקורב לממשל, באמצעות צוות של חוקרים אמריקאים וישראלים, בהם האלוף (מיל') גדי שמני, וראש לשכתו של שמעון פרס לשעבר נמרוד נוביק. התוכנית שהוצגה בתחילת החודש מזכירה מאוד את התוכנית שהכין הגנרל האמריקאי ג'ון אלן, שב־2013 גויס על ידי מזכיר המדינה ג'ון קרי להכין מתווה ביטחוני, שישכנע את הציבור הישראלי לנטוש את בקעת הירדן במסגרת הסכם שלום עם הרשות הפלסטינית.

התוכנית של הגנרל אלן אומנם נדחתה אז בידי ישראל, אבל חזרה כעת בדלת האחורית במסמך שחיברו שמני ונוביק יחד עם מעסיקיהם האמריקאים. התוכנית מתיימרת לתת מענה לעמדת הציבור הרחב - שוויתור ישראלי על השליטה בבקעת הירדן הוא מתכון לאסון. בפועל הם מציעים שלטון ביטחוני לאורך הגבול - גם ביהודה ושומרון - שמבוסס על הכפפת ישראל לארה"ב תוך ביטול העצמאות המדינית והביטחונית של ישראל.

 

התוכנית של שמני וחבריו פותחת בהצהרה כביכול מרגיעה, שלפיה גם בעידן של מדינה פלסטינית, שתשתרע ביהודה ושומרון וירושלים "ישראל תשמור את הזכות להגנה עצמית, כמו גם את היכולת להגן על עצמה בעצמה, אך גם מבטיחה כי היא רק תצטרך לעשות זאת במצבי קיצון". ומהם מצבי הקיצון? האמריקאים יכריעו.

ואולי מצבי הקיצון יגיעו מהר יותר מהצפוי. רק השבוע אירע פיגוע תופת בגבול המשולש שבין עיראק, סוריה וירדן. מדובר באזור שאליו איראן לוטשת עיניים כחלק מהתוכנית שלה לעבור לתוך ירדן ממערב עיראק, האזור שבו היא מנהלת את המערכה של צבא עיראק נגד דאע"ש. בתגובה למתקפה שפרטיה המלאים לא נחשפו, הכריזו הירדנים על אזור הגבולות המזרחיים והצפוניים שלה כעל שטח צבאי סגור. במסמך של שמני נטען כי אומנם יש לישראל סיבות לחשוש ממתקפות ממזרח, מכיוון עיראק וירדן, אולם "התסריט הזה הרבה פחות ריאלי מאז נפילת סדאם חוסיין".

על פי התוכנית, האמריקאים ייהפכו לבעלי הבית הבלעדיים כאן. כוחות אמריקאיים יכשירו את הכוחות הפלסטיניים ויפטרלו בבקעת הירדן לצדם, והם יעמדו בראש ועדת היגוי ביטחונית המורכבת גם מישראלים, פלסטינים וירדנים. בתהליך המדורג של יציאה ישראלית מיהודה ושומרון ומבקעת הירדן, האמריקאים יחליטו מתי הפלסטינים מוכנים לקבל לידיהם עוד שליטה (על פי קנה מידה אובייקטיבי ומקצועי בלבד, כמובן). ואם ישראל תתנגד לעמדת האמריקאים, זאת הבעיה שלה.

התוכנית של שמני, כמו גם הסכם הסיוע של אובמה, מבוססים על הנחת יסוד אחת: ישראל יכולה לסמוך על הממשל. היא כל כך יכולה לסמוך על הממשל - כל ממשל - שכדאי לה לוותר על העצמאות המדינית והביטחונית באופן מוחלט בתמורה להבטחה שהבית הלבן (ולא הקונגרס) ידאג לה. "שכנוע ישראלים למסור חלק מביטחונם לארה"ב יהיה אחד המכשולים המאתגרים ביותר לכל הסכם", כתבו שמני וחבריו. מי ייתן והם לא יצלחו את המכשול, כי אבוי לנו אם כן.