מלכוד הדיור: שר האוצר הבטיח שינוי, אבל הולך ומסתבך

ההודנה בין האוצר לבנק ישראל נמשכה בקושי שבוע. יו"ר מטה הדיור של משה כחלון, אביגדור יצחקי, תקף בגל"צ בחריפות את המשנה לנגידה, נדין בודו־טרכטנברג, על דבריה בעניין עלות הדיור. כחלון שתק.

בודו־טרכטנברג לא הכינה נאום כתוב אבל הציגה נתונים מדויקים על העלויות הריאליות, שכללו לא רק את מחירי הדירות אלא גם את כל מה שמסביב, כמו המשכנתאות היקרות. במילים פשוטות, היא אמרה לקונים: שימו לב, אתם פראיירים. לא רק שהדירות התייקרו, אלא גם דופקים אתכם במשכנתה.

לו אני כחלון, הייתי שולח לה זר פרחים. האמירה כמוה כאזהרת מסע לשוק הדיור, והיא עשויה להאיץ את אפקט הפחד אצל מי ששוקל קניית דירה. ריבית יקרה מקטינה לחצי ביקוש ובהמשך המחיר ירד. בודו־טרכטנברג חשפה סוד שלא כולם היו מודעים אליו. הריבית על ההלוואות זחלה בשנה האחרונה בלי
שנרגיש ב־0.6% לשנה בממוצע. לבעל משכנתה של 600 אלף שקל מדובר בפיגוע פיננסי נוסף שעולה עשרות שקלים לחודש. 

זה קרה בחסות בנק ישראל, שהגביל לפני שנתיים את משכנתת הפריים וקנס הונית את חובבי המשכנתאות. המפקחת חדוה בר ביקשה בפורומים בנקאיים פנימיים ובשיחות אישיות עם כל מנכ"ל לתמחר את הסיכונים ולנהוג משנה זהירות. בנוסף הגביל בנק ישראל את האשראי לענף הבנייה לתקרה של 20% מהאשראי כולו. המגבלה קרובה למיצוי, והמשמעות פשוטה: פחות כסף למשכנתאות, פחות מימון לקבלנים ופחות התחלות בנייה.

הבנקאים הבינו את המסר. בנק הפועלים התחיל לפני שנה במסע קיצוצי המשכנתה ומימוני שוק הנדל"ן. לקראת סוף 2015 הצטרף בנק לאומי ובשבועות האחרונים המזרחי טפחות, הנחשב עתיר תיאבון סיכוני המשכנתה. דיסקונט ובנק איגוד הם היחידים שממשיכים להציל את המולדת.

כשהיצע הכסף יורד והביקוש עולה, גם המחיר עולה. מנכ"לית בנק לאומי, רקפת רוסק־עמינח, חוששת שהמחסור באשראי דווקא יביא להמשך עליית מחירי הדיור. ב"שולחן העגול" עם שר האוצר בשבוע שעבר היא אמרה: "במשק מורגש מחנק אשראי, והדבר נכון במיוחד בשוק הנדל"ן. הבנקים מתקרבים לתקרת המימון המותרת. כבוד השר, הדבר עלול לפגוע בתוכניות להורדת המחירים ויגרום לעליות".

אז מה קורה כאן? אנשי האוצר, שהטיפו כל הזמן להעלאת הריבית כדי לצנן את השוק וכעסו על עיכובי בנק ישראל, ממשיכים לכעוס ולא בצדק. אנשי הבנק המרכזי העלו אפקטיבית את הריבית בלי לפגוע בייצוא (הריבית הבסיסית אינה עולה), אז מדוע באים אליהם בטענות?

מבולבלים? בצדק. קיים פער גדול בין המסרים וההצהרות בנוגע לשוק הדיור לבין הצעדים בשטח. כחלון מעוניין בבלימת המחירים וגם בירידה מסוימת, אלא שאת עיקר המאמצים הוא מרכז במחיר למשתכן. ייתכן שבעיית הדיור לאלפי או עשרות אלפי זוגות צעירים בעפולה, בקריית מוצקין בלוד ובראש העין, תיפתר. הוא גם מקווה שהמחירים בפרויקטים שלו, הנמוכים בכ־30%, ישפיעו גם על הסביבה. הוא יכול להמשיך לקוות, כי בינתיים זה לא קורה.

באזורי הארץ האחרים ובעיקר במרכז, המחירים ממשיכים לעלות. סעיף הדיור במדד מאי האחרון הוכיח זאת. המחירים עולים כי אין קרקעות זמינות באזורי הביקוש, אין תכנון, אין כוח אדם, ובקרוב לא יהיה גם מימון.

חלק מהאחריות נמצא במינהל, שאותו יש המכנים "מינהל מקלקלי ישראל". כמ"מ ראש המינהל משמש עדיאל שמרון. פקיד איכותי, אבל גם ידיו כבולות. בימים אלה הוצנח מעל לראשו צחי דוד, עד כה רכז מקרקעין באגף התקציבים, שישמש כמנהל אזור המרכז. האם זה המינוי שיעשה את השינוי?

כחלון מוטרד כיום בעיקר משיכוני מחיר למשתכן ומהיעדר משכנתאות לצעירים המעוניינים לקנות. עד לכנסת הוא הגיע כדי לסדר להם ערבות של 650 מיליון שקל. מבחינתו, מחירי הדיור בתל אביב יכולים לטוס לשמיים. אבל מה עם גבעתיים, רמת גן, פתח תקווה, כפר סבא, נתניה, הרצליה ובאר שבע? האם שם לא חיים זוגות צעירים? אז מה יעשה בכל הבלגן הזה זוג צעיר עם תמונת המצב המבולבלת?
 

לפי מרבית הסימנים בשטח, המחירים ימשיכו לעלות. גם המשכנתה המתייקרת שאמורה לרסן את תיאבון הסיכון לא משפיעה בינתיים. באמת כאב ראש רציני. ואולי נאום התוכחה של המשנה לנגידה יגרום להרהור מתבקש נוסף.

האסיפה הכללית של בעלי המניות בבנק לאומי תתכנס ב־11 ביולי לבחירת חמישה דירקטורים חדשים. משרת דירקטור בבנק היא סידור עבודה לא רע. התגמול נאמד ב־600 אלף שקל לשנה, וזה עוד לפני הבורקס ופינוקים נלווים. לכן יוצר אירוע הבחירה רחש־בחש מאחורי הקלעים. אחד מבעלי העניין המרכזיים שיקבעו מי ייבחר הוא משרד האוצר, שמחזיק 6% ממניות הבנק.  
 

כפי שחשפתי אתמול, ועדה בראשות החשבת הכללית מיכל עבאדי־בויאנג'ו זימנה השבוע את המועמדים לסדרת ראיונות עבודה. כולם התייצבו, ובכלל זה יו"ר דירקטוריון לאומי דוד ברודט, המעוניין להמשיך לכהונה שלישית.
 

מעורבות האוצר בהליך הבחירה מעוררת אי נוחות, או כפי שמקובל לומר, תחושת חמיצות. אין זה מתפקידו להתערב בבחירת החברים, בתשלום בונוסים או בכל עניין אחר הנעשה בבנק. האוצר הוא הזרוע הארוכה של השלטון, והוא יכול לאכוף את המדיניות (כפי שעשה בחוק שכר הבכירים) כריבון ולא כבעל מניות. מעורבות ישירה עלולה להוביל למקומות לא טובים בקשרים הרחוקים מהעין, ואסור שזה יקרה. אבל למרבה ההפתעה זה קורה ועוד יקרה.

מה שמדאיג הוא התענוג היקר הכרוך בהמשך החזקת המניות. שוויים של 6% ממניות לאומי נאמד ב־1.2 מיליארד שקל, והוא הולך ונשחק. לפני כשנתיים שקל האוצר למכור את המניות ופנה לוועדת הכספים בהיתר לעסקה. ההיתר פג ובשלב זה הבקשה לא חודשה. מכירת המניות לא בוצעה גם מחשש שמכירה מאולצת תלחץ על השער ותשחק את המחיר עוד יותר. מניות לאומי נשחקו ל־74% מהונו העצמי של הבנק (כ־29 מיליארד שקל). בעבר הן נסחרו סביב להון. הנזקים לאוצר מהמשך החזקת המניות נאמדים במאות מיליוני שקלים. נכון שאם המניות יימכרו הכסף לא ייכנס לבסיס התקציב, אבל הוא יסייע בהפחתת הוצאות המימון. 
 

 

לאי מכירה קיימת סיבה נוספת, נסתרת. הסיפור קשור לפרשת הסיוע בהעלמות מס בבנק לאומי ארה"ב. היועץ המשפטי אביחי מנדלבליט חשף השבוע בבית המשפט שהפרשה עדיין לא נסגרה, והיבטיה השונים, ובכללם אלה הפליליים והאזרחיים (תשלום הקנסות של בכירי הבנק), ממשיכים להיבחן.

מנדלבליט ממשיך את מה שקודמו יהודה וינשטיין לא קידם. עמדת היועץ תידון ביום שלישי הבא בפני השופט חאלד כבוב הדן בתביעה הייצוגית שהושגה בעקבות הפרשה. לעמדת היועץ יינתן המשקל הראוי.
 

האוצר מודע לכל המתרחש מאחורי הקלעים בפרשת לאומי, ולכן כל עסקה במניות הבנק עלולה לחשוף אותו לטענות על שימוש במידע פנים. בינתיים הוא תקוע עם המניות. ועדיין, צעד הכרחי מינימלי הוא להימנע משימוש במניות או להעבירן לנאמנות. מעניין שהדבר עדיין לא מזיז למפקחת על הבנקים או למבקר המדינה.

הכנת התקציב הדו־שנתי מתקדמת בעצלתיים ואיתה גם חוק ההסדרים. כמו בכל שנה מכינים באגף התקציבים רפורמות מאתגרות, המוכנסות משיקולים פרלמנטריים לחוק ההסדרים. המשחק המקדים הוא חלק מהסיפור. כחלון ידחף כמה שיותר רפורמות, יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין ישלוף את מרביתן, ובסוף נישאר עם מה שבאמת חיוני. ניתן כבר לקבוע שמסים חדשים לא יוטלו, בטח לא על קרנות השתלמות.

הפרטים הדולפים מהרפורמות מקפיצים את קהלי היעד הרלוונטיים. הרפורמה בחינוך הטכנולוגי שנחשפה השבוע על ידי מנכ"ל האוצר שי באב"ד הקפיצה את פורום המכללות הטכנולוגיות, שהגיב בחריפות: "מדובר בשיח ישן של פקידות ממשלתית, שלצערנו פעולותיה עד כה מוטטו את ההשכלה והחינוך בעשורים האחרונים". נושא החינוך הטכנולוגי, כמו גם דרישות לשינוי חוק עידוד השקעות הון, הגדלת השקעות במו"פ ושיפוץ בתי מלון, קרובים ללבם של התעשיינים, ובאוצר רוצים לרצותם.
 

במפגש "השולחן העגול" שלשום בהובלת מנכ"ל האוצר הציג נשיא התאחדות התעשיינים שרגא ברוש יעד צמיחה יומרני של 5% תוך חמש שנים, שגרם לנציגי האוצר להחוויר. הכלכלן הראשי יואל נווה דיבר על יעד מאכזב של 3% בלבד. "המשק נמצא בתעסוקה מלאה, ולכן לא ניתן להשיג עובדים לעידוד הצמיחה", קבע נווה. ברוש התפוצץ, אך כמי שידוע באיפוקו לא נטש את השולחן כמעשה ניסנקורן לפני שבוע.
 

סיפור אחר המתכתב עם התקציב המתכונן נוגע ל"צעדת השוויון" של ראשי הרשויות. את הסטארט־אפ של צעדה כאמצעי מחאה ייסדה ויקי קנפו. מאז צעדתה ב־2003 היא עשתה קילומטרז' ארוך והסתדרה בחיים כאחראית חדר אוכל במלון "בראשית". זה עדיין לא מפריע לה להזדהות עם דרישת הרשויות המוחלשות להקצאה מוגדלת של התקציבים על חשבון העיריות החזקות. 
 

השבוע נחשפה גם הכוונה להגניב לחוק ההסדרים היטל לסיוע בפיתוח התשתיות ברשויות המקומיות. החשיפה טרפדה את הרעיון שממילא ההסתברות לביצועו הייתה אפסית. באוצר ובבנק ישראל גם החלו השבוע בחקיקה הנובעת מרפורמות הבנקאות. ויש לנו כמובן את תוכניות האוצר להניח את ידו על חלק מעודפי הפיס.
 

ככל שדיוני התקציב יימשכו, כך נשמע על יוזמות, רעיונות, רפורמות ומהפכות, שספק אם ייצא מהם משהו. חלקם יופיעו כ"עזים", יוכנסו לחוק ההסדרים ובסוף ייצאו ממנו. לא צריך להתרגש יותר מדי.
 

יו"ר ועדת השקיפות, סתיו שפיר, חשפה שלשום אי סדרים בהתקשרויות משרדי הממשלה עם גופים פרטיים, וכי יותר מ־17 מיליארד שקלים דווחו כהוצאות תחת קטגוריית "אחר". זה עדיין "הכסף הקטן". בתקציב הקרוב, שיעמוד על כ־440 מיליארד שקלים לשנה, עוד נגלה כיצד מתעופפים עשרות מיליארדי שקלים מסעיף לסעיף בלי שנרגיש. 

דוח משרד הבריאות מתחילת החודש חשף שאוכלוסיית המעשנים בישראל שמעל לגיל 21 מהווה 19.7% מהאוכלוסייה. מיליון המעשנים הוציאו בשנה האחרונה במישרין 8.1 מיליארד שקל על סיגריות כדי להזיק לבריאות.

ולא רק הם מכורים. גם המדינה התמכרה להכנסות ממסי סיגריות - 6 מיליארד שקל. חברות הטבק מודעות לתדמיתן השלילית ופועלות ללא הרף לשיפורה. בנוסף נעשים מאמצים לפיתוח תחליפים כמו סיגריות אלקטרוניות, שרמת הנזק שלהן פחותה. את המאמצים מובילה מטבע הדברים חברת פיליפ מוריס אינטרנשיונל, הנחשבת לחברת הסיגריות הגדולה בעולם. בישראל היא משווקת בין השאר את המותגים מרלבורו ופרלמנט.

במהלך 2014 יצא לאור מוצר חדשני המסעיר את עולם העישון. מדובר בפטנט מהפכני הנחשב לתחליף כמעט מושלם לסיגריה, שיש לו פוטנציאל לנזקים פחותים.
 

המוצר, המכונה IQOS, אינו עוד סיגריה. מדובר במקלון חימום, מעין סיגריה המקוצצת לשליש מהגודל המקובל, הכוללת טבק המוכנס למתקן גלילי. הטבק מחומם בתהליך אידוי לטמפרטורה של 250 מעלות. האידוי מצמצם משמעותית את נזקי העישון הנגרמים בתהליך הבעירה המקובל בסיגריה רגילה.

תוצאות מעודדות של מחקרים ראשונים מלמדות על הפחתה של 90%־95% בנזקים בהשוואה לסיגריות רגילות. הפרויקט של פיליפ מוריס הושק במהלך 2014 בעיר נגויה שביפן, ומאוחר יותר במילאנו שבאיטליה.
 

מקלוני החימום משווקים כיום בשבע ערים במדינות מערביות (שיווק המוצר בארה"ב ממתין עדיין לאישור ה־FDA). ההשקעה הישירה בפרויקט נאמדת ב־2 מיליארד דולר, סכום אדיר לחברה עסקית שיכלה להמשיך במדיניות בת היענה של "עסקים כרגיל" בלי שבעלי מניותיה יתקוממו.
 

בפיליפ מוריס מקווים שייצור תחליף העישון המזיק פחות ומספק חוויית משתמש סבירה, יניב בנוסף פירות עסקיים. ואכן אנליסטים בארה"ב הגיבו בחיוב למה שמסתמן כדבר הבא בעולם העישון. מניית פיליפ מוריס אינטרנשיונל (PMI) הנסחרת בבורסה של ניו יורק (NYSE) הוסיפה לערכה מתחילת השנה 15% וחצתה את השווי של 150 מיליארד דולר. כלכלני ענק הבנקאות וולס פרגו קבעו השבוע: "אנחנו מאמינים של־IQOS ולטכנולוגיית 'החימום ללא בעירה' יש פוטנציאל לשנות את אופן ההתייחסות לעישון. פיליפ מוריס מספקת מענה לטרנד השואף לחיים בריאים יותר תוך הגדרה מחדש של חוויית העישון".
 

סוכנות בלומברג דיווחה ב־24 במרץ כי "יותר ממאה אלף מעשנים ביפן עברו לשיטה החדשה, ועל פי נתוני פיליפ מוריס, מקלוני החימום החזיקו בינואר בנתח של 2.4% משוק הסיגריות של טוקיו". אז האם מדובר בפלא טכנולוגי ובמהפכה בריאותית ועסקית כאחת?
 

התוצאות בשטח מעודדות. ד"ר מוירה גילכריסט, מנהלת קשרי המדע בפיליפ מוריס, שימשה לפני הצטרפותה לחברה כיועצת בכירה לענף הפרמצבטיקה בענק החשבונאות הבינלאומי PWC. "מחקרים מראים שהבעירה היא גורם הסיכון העיקרי בסיגריות, ולא הניקוטין. המוצרים החדשים שאנחנו מפתחים נועדו להפחית את השפעת הגורמים המזיקים", אומרת לי המדענית.

"ה־IQOS מחמם טבק בלי לשרוף אותו, בתהליך אידוי המזיק פחות מעשן סיגריות. אוכלוסיית 1.3 מיליארד המעשנים בעולם תוכל להפחית מאוד את הנזק לבריאותה אם תצרוך ניקוטין ללא הסיכון בתהליך הבעירה. מחקרים הוכיחו שבעישון המוצר החדש לא מתרחשת בעירת טבק. הכימיקלים הנקשרים למחלות לב וכלי דם הופחתו ביותר מ־90% בהשוואה לעישון הרגיל. הממצאים מבטיחים מאוד, ונותנים לנו ביטחון ביכולתנו להוכיח שלמוצר פוטנציאל להיות תחליף לסיגריות למספר רב של מעשנים. אבל למרות זאת, נסיק מסקנות סופיות לאחר השלמת המחקרים הרלוונטיים". 

"קהל היעד שלנו אינו מעשנים חדשים. אנחנו מעוניינים לעודד את הקיימים לעבור לעישון פחות מזיק המספק רמת הנאה הדומה לזו שחוו עד היום. המחקרים מצביעים על רמת סיפוק נאותה גם בטכניקת העישון החדשה. סיגריות הן גורם ממכר ומזיק בגלל החומרים המסוכנים והניקוטין. הן גורמות למחלות ורצינו
מוצר שיפחית את הסיכונים לצד השיקולים המסחריים".

אתם משווקים את המוצר בשבע מדינות. מתי הוא יגיע לישראל?

"נגויה שביפן ידועה בחדשנותה וזאת הסיבה שהתחלנו שם. על פי הצהרת הכוונות של הנהלת החברה, נתרחב עד סוף השנה ל־20 מדינות. עדיין לא הוחלט אם ישראל תהיה בתוכן. בארה"ב אנחנו עדיין נמצאים בשלבי האישורים של ה־FDA".

השר לשעבר לפיתוח הנגב והגליל, סילבן שלום, פרש בסוף 2015 מפעילותו הפוליטית ומאז נעלם מהכותרות. אלא שבזכות פעלתנותו בעבר אנחנו
מקבלים ממנו מעת לעת דרישת שלום.
 

 

השבוע קיבלנו שתיים כאלה. האחת נוגעת ליציאתו לדרך של פרויקט תעלת הימים. למכרז שפרסמו הירדנים להקמת מתקן ההתפלה ואזור התיירות ניגשו לא פחות מ־17 קונסורציומים בינלאומיים וישראליים כמו קבוצת עזריאלי, יצחק תשובה ושרי אריסון (באמצעות החברות שבבעלותם). המכרז יוצא לדרך למרות כל הספקנים. כל אלה שטענו שיצמחו להם שערות על כף היד לפני שהפרויקט יבוצע מוזמנים לקנות מכונת גילוח.
 

דרישת השלום השנייה מגיעה מכיוון היוזמה לסוף שבוע ארוך. שלום התחיל את הרעיון ועבד עליו קשה. ח"כ אלי כהן קוטף את הפירות ומצליח למנף אותו. בעוד שיוזמת שלום התרסקה מול ביבי שלא פרגן, יוזמת ח"כ כהן מתקדמת בזכות הגיבוי מכחלון.
 

ביום ראשון הקרוב תדון ועדת השרים לחקיקה באישור ההצעה. אלה אינן הפעילויות היחידות של שלום, שמיצב את עצמו כפרויקטור שאינו נופל משמעון פרס. עדיין לא הזכרתי יוזמות כמו בית הספר לרפואה בגליל, יום השואה הבינלאומי, הטלה חסרת תקדים של מס על רווחי ההון בבורסה ועוד. את מקומו בעשייה ממלא שר האוצר כחלון. הוא עצמו חסר בנוף הפוליטי".