עם שוך שבוע הספר (שבוע וחצי הספר) חייבים להודות שהמדיום שנקרא ספר - גוסס. השיר הידוע "וידיאו קילד דה רדיו סטאר" צריך להתעדכן, פייסבוק קילד דה בוק סטאר. את דור ה־Y ודור ה־Z יותר מבדח, מרגש ומפדח לקרוא סטטוסים בפייסבוק מאשר ספרים של 300 עמודי נייר. נוסיף לזה, שידוע שחצי מהם סובל (או נהנה) מהפרעת קשב וריכוז, כך שלפנינו דור של אנשים חדשים, שמכורים ל"להתעדכן" ולוקים ב"fomo" קליני - שהוא הפחד העדכני (fear of missing out) - פחד מלהחמיץ משהו אחר בעולם, בזמן שהם חלילה, מנותקים. לכן אי אפשר לצפות מהם לשקוע למספר שעות, בנובלה שמתעכבת במשך 30 עמודים על תיאור צל העלים, המשחק מעדנות על מפתן חלונו הפתוח למחצה של הכותב, ונוסך בו הרגשה מעורפלת של קדרות משונה.
אני חסיד של דוקטרינת המדיומים שאינם נעלמים אלא מתחדדים ומבדלים את עצמם. כלומר, הקולנוע שרד כי הוא הצליח להבין את ההבדל בינו לבין הטלוויזיה, על ידי התמקדות בסרטים גדולים עם אפקטים מרהיבים. שום קולנוע ביתי לא יכול לחקות את תחושת המסוק המתרומם בסרט 3D באולם, עם רמקולים הפזורים ב־360 מעלות, שעושים את צליל ה"צ'יו צ'יו צ'יו צ'יו" של הרוטור, ככה מימין לשמאל - ועבור חוויה כזאת, שכוללת גם את היציאה לבילוי, החושך הכפוי והאופציה להתמזמז עם אדם זר, אנחנו עדיין מוכנים לשלם 50 שקל. העיתון שורד כי הוא משכיל לוותר על החדשות החמות והעדכניות לטובת האינטרנט, ועובר להיות מגזיני ופובליציסטי. אולם הספר, עקשן וגבה מצח, נשאר באותו פורמט מימי גוטנברג.
פרסום סמוי וטיזרים
הספר חייב לעבור עדכון גרסה - ניאלץ להכניס לספרות חידושים כדי שישאירו אותו עדכני, למשל טיזרים של מה שהולך לקרות בעמודים הקרובים - "מיד בעמוד 137! הגיבור הולך להגיד משהו שישאיר אתכם בהלם!! אבל קודם, סיפורה של האצילה הבריטית מרגרט, שלנה באותה תקופה על מיטת אפיריון בבית הוריה. אבל לפני הכל, דמיינו שדיים!! יופי. עכשיו אתם פנויים לשמוע את הסיפור על מרגרט".
וכן, נהיה חייבים להפוך את קריאת הספר לאירוע סקסי. אני לא מציע להאריך בתיאורי משגלים מפתים, שזה אף פעם לא באמת מספק, וגם דורש - אבוי - דמיון. יש להכניס הפניות רלוונטיות בצורה מתוחכמת. למשל, קצת אחרי התהייה המפורסמת ב"האחים קרמזוב": "האם אתה חושב שזוהי תקוות שווא, שיום אחד האדם ימצא שמחה במעשי אצילות של אור וחסד...? אני בטוח שאין זו תקוות שווא, ושיום זה יבוא בקרוב...". תהיה הפניה: "אבל עד שיבוא יום זה, צפו בתמונות של דר זוזובסקי מההשקה המהממת של בגדי ים במסיבת הבריכה, ועושה מעשי אור וחסד יחד עם בן זוגה הלוהט".
כך נעדכן את הקלאסיקות וגם כמובן נדרוש מהסופרים המודרניים להשתדרג, למשל הד"ר גדי טאוב, בספרו החדש - "נגד בדידות, רשמים", חייב לצרף לרשמים שלו גם כרטיס כניסה חינם למועדון ה"קיטקט" בברלין, כדי שהקורא עצמו יתנסה בסקס מנוכר ויגיע לתובנה עצמאית. אם אכן סקס מזדמן מאפשר בריחה מאהבה ואינטימיות, כמו שטוען המחבר, שמצפה שנאמין למילה שלו - תן לנו להחליט.
גם המודל הכלכלי של הספר צריך להתרענן. כידוע, סופר משתכר שקל לספר, ולכן זה לא רווחי לפנות לקהל הקוראים בעברית. גם כאן יש להיות פתוחים לשינויים ולשתול, למשל, קצת תוכן שיווקי, וכך סופרים חדשים לא יהיו תלויים עוד בדואופול של רשתות הספרים. מה ייגרע מן העולם אם "גרעינים לבנים" של יוכי ברנדס יהיה בחסות גרעיני עפולה? ומה אם את "כל בית צריך מרפסת" יממן גינדי אחזקות, שיודע דבר או שניים על מרפסות? ל"הר האושר" תצטרף המלצה לצריכה מבוקרת של ציפרלקס, ומאיר שלו חייב להיפרד מהבעלות הבלעדית, שהרי כל הטרקטורים בספריו הם של דוד אהרון. שיפתח את זה למכרז, יוריד מכסים ויעשה אקזיט לחברת הענק העולמית מייסי פרגוסון, היצרנית הנודעת של הטרקטורים האדומים - כך גם הוא יתכבד ויעשה עוד כמה ג'ובות.
ואם תוכן הספרים לא ישתנה, הם תמיד יוכלו להישאר בתפקידם הדקורטיבי, אומנם לא לשם כך הם נועדו, אבל אין כמו "נוטות החסד" כדי לרהט חדר מגורים.