ייאמר גלויות כבר בתחילת הדברים: איני יודע לשחק שש־בש. אבל בשנות שירות רבות בצה”ל למדתי: אפשר להפסיד במשחק, אבל כדי לנחול תבוסה ממש יש לספוג מארס טורקי.



איני יודע גם אם בנימין נתניהו משחק שש־בש. אבל במהלך שנות שירותי בכנסת ישראל למדתי גם שאפשר להפסיד במהלכים פוליטיים. אלא שכדי להתבזות ממש צריך להיות נתניהו.



אולי רק הצביעות של ליברמן גרועה יותר; האיש שאמר "התנצלות של מדינת ישראל על פעילות של חיילי צה"ל נגד ארגון טרור היא שגיאה חמורה", ועכשיו הוא שותף לכניעה להתנצלות ולפיצויים למשפחות המחבלים. הבקשיש היה כלי לגיטימי מול טורקיה בימי מונטיפיורי, כשלא הייתה מדינה, כשלא היה לנו צבא. אבל כעת האיש שאצלו “מילה היא מילה” שותף להשפלה כשאין לה הכרח.



יש מעט מאוד דברים מעוותים יותר מאשר הסכמה ל”הקלות ההומניטריות” לעזה בשעה שראשי חמאס שהביאו את עזה למצבה הנוכחי מחזיקים בגופות חיילי צה”ל ויוצאים מנצחים בחשבון הסופי של פרשת המרמרה. אולי רק זה מעוות יותר: הכניעה מובלת בידי נתניהו, מי שהטיף לנו - ולכל העולם המערבי - כי לעולם אין להיכנע לטרור. מחבר הספר “מקום תחת השמש”, שאמר שלעולם אין להיכנע לסחטנות הטרור בעסקאות חטיפה, היה זה ששחרר אלף רוצחים בעסקת גלעד שליט כדי לצנן את המחאה החברתית, ועתה לא התנה פיוס עם טורקיה בהחזרת גופות חיילינו. מתי תוגש תביעה ייצוגית בידי אלו שקנו את ספרו וצריכים להבין עתה שהוא רימה אותם?



ראש הממשלה המנוח יצחק שמיר נשאל פעם על נתניהו וספרו “מקום תחת השמש” והשיב: "קראתי אותו ומצאתי בו קטעים רבים שמצאו חן בעיני. הייתי מציע גם לו לעיין בספרו מדי פעם”.



מעט מאוד דברים מעוררים בחילה יותר מההצדקות שנתנו להסכם מלחכי הפנכה המיניסטריאליים צחי הנגבי (נהרגו טורקים, לכן מפצים אותם. לו היו נהרגים ישראלים, הם היו מפצים אותנו) ויובל שטייניץ (יש לנו “חובה מוסרית” להגן על חיילי צה”ל). האם אינם מבינים שבכך הם מצדיקים, למשל, תביעות פיצויים מצד שרידי משפחתו של סלאח שחאדה, אשר 14 מהם נהרגו בעזה בשעת חיסולו? האם אינם מבינים שבאותה מידה אפשר להצדיק גם כניעה לסחיטה של אבו מאזן אם יאיים שוב להגיש תביעה לבית הדין הבינלאומי בהאג? “חובה מוסרית” כלפי חיילי צה”ל המסכנים את חייהם יום־יום, לילה־לילה, במלחמה בטרור, תחייב אותנו לשחד את הערבים רק כדי שלא יתבעו אותנו?



נתניהו מצדיק את ההשפלה והכניעה בכך שההסכם עם טורקיה יפתח בפנינו אפשרויות כלכליות אדירות. מה הוא אומר? שתמיד אפשר יהיה לקנות יהודים תאבי בצע בכסף? שטורקיה, שרוצה את הגז שלנו אחרי שהצליחה לערער את יחסיה עם רוסיה, תסכים לקנות מאיתנו, ואולי גם לייצא דרכה לאירופה, לא בגלל אינטרסים כלכליים או מדיניים, אלא רק כי ישראל נכנעה?