אנשי עסקים רציניים נוהגים לומר לממשלות את הדבר הבא: "לא נורא אם המדינה לא תסייע, העיקר שלא תפריע". האמרה הזאת נכונה גם לגבי המתרחש באירופה ובעולם בעקבות התנתקות בריטניה מהאיחוד האירופי. המשתמע מהאמירה הזאת הוא שלעסקים בעולם יש קיום ודינמיקה עצמאיים, שאינם קשורים בהכרח לפוליטיקה.

המשבר באירופה הוא בעיקרו פוליטי. הוא לא חייב להתפתח גם למשבר כלכלי. אין משבר במצב הכלכלי העולמי בימים אלה. הכלכלה הריאלית, האמיתית, מצויה בהתקדמות איטית אך חיובית. הצמיחה בעולם גדלה באורח יציב למדי. העולם יוצא ממשבר 2008 באורח מתון, כשארצות הברית מובילה. סין אומנם מהווה עדיין סימן שאלה כלכלי, אך אין תופעות יוצאות דופן למעט הקיטון בצמיחה.

החלטת ההתנתקות של הממלכה המאוחדת לא יוצרת שינויים בכלכלה הריאלית. היא לא מקטינה בהכרח את הביקושים ואינה פוגעת בהכרח ביעילות הפירמות. הבנקים הפכו לאחראים ויציבים יותר בעקבות המשבר הקודם ואינם חשופים לאותן סכנות. שוק ההון מגיב, בין השאר, לשני מרכיבים מרכזיים: לתחזית התיאורטית של רווחיות הפירמות, ולמצב הרוח הכלכלי שנגזר בעיקר מהלך הרוח בתקשורת הכלכלית. וכמובן שהא בהא תליא.

העיתונות זועקת זה זמן שהתנתקות הממלכה המאוחדת מהאיחוד האירופי תביא לצרה צרורה. העיתונות, שהיא בעיקרה ליברלית, זועקת מתוך חשש אמיתי, אך כזה שנובע מתפיסת עולמה, הגורסת כי יש לאפשר הגירת מוסלמים לאירופה ולהמשיך בערבות ההדדית של מדינות אירופה. שוחרי ההתנתקות רוצים לשנות את ההתנהלות ביחס להגירה כי הם מפחדים מהטרור האסלאמי הקיצוני שיפרח כשהמיעוט האסלאמי יגדל, לשיטתם. האירופים גם אינם רוצים לאבד את השליטה באירופה למוסלמים. הם גם חושבים כי הערבות ההדדית מייצרת קני חוסר יעילות באירופה, שהמדינות היעילות אמורות לממן אותם.

העיתונים מייצרים הלך רוח היסטרי ולא מוצדק מבחינה כלכלית. לעיתונות יש הכוח להפוך את ההיסטריה שהם משדרים לכדי בעיה ממשית. לכן עליהם להתעשת ולחזור לשפיות.

לטעמי, מה שיתפתח באירופה בתקופה הקרובה יהיה שונה מהתחזיות האפוקליפטיות של התקשורת. ראשית, הנהגת אירופה מבינה היום כי הגזימה בשתי הנקודות שציינתי. לכן יבוא תיקון הן בהתייחסות להגירה והן בהתייחסות לשאר האלמנטים שמרגיזים אנשים באירופה. השינויים יהיו מהירים, כי להנהגת אירופה יש עניין שלא תהיה היפרדות כוללת. ברוב מדינות אירופה גוברים הקולות המיליטנטיים נגד האסלאם הקיצוני. הקולות יגברו לכדי מהפכה כוללת, אם ההנהגה לא תהיה קשובה לכך. לכן אין להנהגה ברירה.

אני לא רואה בעיה בפירוק האיחוד האירופי, ובלבד שהשוק המשותף ימשיך להתקיים. אם בעקבות המהלך של בריטניה לא ייעשה שינוי בהסכמי הסחר, וכך יהיה גם מול כל מי שיפרוש, הנזקים יהיו מינוריים. העיקר הוא הסחר של החברות. יחד עם זאת, מאחר שאיני סומך על כך שהתקשורת תנהג באחריות, מה שעשוי לקרות הוא משברים קצרי טווח, אחרי תהליכי ההתנתקות, שבסופם העולם ינהג כמנהגו בהיבט הכלכלי. יש אומרים שאירופה מפוררת טובה יותר מאירופה מאוחדת, כי האיחוד יוצר עיוותים כלכליים ומדינות בלתי יעילות כמו יוון.

לסיכום אשאל: מדוע שאנשים יקנו פחות אם התקשורת לא תפחיד אותם שצפוי משבר? מדוע שהפירמות יתחילו להפסיד כסף אם הלקוחות לא יקנו פחות? מדוע שהבנקים יקרסו אם הפירמות ימשיכו להרוויח? הכל בידי התקשורת. אם היא תנהג באחריות, המצב יתייצב מהר.

הכותב הוא נשיא התאחדות התעשיינים לשעבר ומחבר הספר "ללכת עם האנשים"