ההצבעה על יציאת בריטניה מהאיחוד האירופי יוצרת מצב גיאו־פוליטי עולמי חדש. מתוך כל סימני השאלה המאפיינים את התקופה, בריטניה יצרה ודאות אחת ברורה: מעכשיו ישנה בריטניה, עדיין מעצמה, המנווטת את עצמה, ולא אחת מתוך 28 מדינות המנווטות בידי צבא פקידים בבריסל. במאמר זה אעסוק בהצבעה בבריטניה על היציאה מהאיחוד האירופי. ותחילה גילוי נאות: איני מומחה לנושא האנגלי, ואיני מתיימר להיות מומחה כמו שרבים וטובים עושים. ברצוני להציג את תפיסתי לגבי המאפיינים של ההצבעה הבריטית, כפי שאני מבין אותם.
ראשית, המערכת הבינלאומית, המדינית, הכלכלית והביטחונית מצויה בשנים האחרונות במצב של חוסר ודאות ומשברים מתמשכים. אין דבר שהוא ברור: עתיד המזרח התיכון, הטרור, הכלכלה המקרטעת, הנפט, ההגירה, פוטין ומדיניותו, אוקראינה, הנשיא החדש שיהיה בארצות הברית, סין ושאיפותיה בדרום הים הסיני ועתיד האיחוד האירופי. והנה, בריטניה הוציאה את עצמה מתוך מעגל אי הבהירות: החל מרגע זה כל העולם יודע בוודאות מי זאת בריטניה. היא לא עוד אחת מתוך 28 מדינות באיחוד האירופי. מרגע זה כל התחשיבים וההערכות הם ביחס לבריטניה ככזאת ולאיחוד האירופי בלי בריטניה. זהו שינוי גיאו־פוליטי במפה העולמית, לטוב או לרע.
שנית, כמובן שזה מצדו מגביר את אי הוודאות העולמית, את אי הוודאות באיחוד האירופי ואת אי הוודאות בבריטניה עצמה בכל המישורים, ובכללם התנתקות אפשרית של סקוטלנד. אבל מעכשיו ההחלטות יהיו בידי האנגלים. הקברניט שינווט את הספינה יהיה אנגלי, לא אלפי פקידים בבריסל. הוא שיקבע כמה מהגרים ייכנסו, והוא שיקבע אם האנגלי בניוקאסל יאכל נקניקייה שכולה 100% בשר, כפי שקבע פקיד בבריסל, או לא. והבוחר האנגלי יוכל להעניש אותו בבחירות אם החלטותיו היו רעות. עד עכשיו הוא לא יכול היה להעניש את פקידי בריסל, והוא גם בכלל לא ידע מי הם.
ולעניין הניווט. לדעתי, אחת הבעיות המרכזיות של העולם בשנים האחרונות היא שאין "סדר עולמי" מוסכם (כפי שהיה בזמן המלחמה הקרה), ומאז עליית הנשיא אובמה אין קברניט שינווט את הספינה העולמית. אובמה ויתר על כך כתפיסת עולם.
שלישית, ההצבעה החזירה את אנגליה לתא הלאומי היסודי שלה. הרוב הגדול באנגליה (להבדיל מהגרעינים הלאומיים של סקוטלנד ואירלנד) הצהיר בבחירה שלו שהוא קודם כל אנגלי ולא "אזרח אירופי". ולעניין זה אני רוצה
לעמוד על פרדוקס האינטרנט (כמבטא הטוב ביותר של הגלובליזציה). מצד אחד, היה זה האינטרנט שאפשר להמוני האנגלים להביס את "הסיטי" הקוסמופוליטית, את האליטות הכלכליות והפוליטיות שנהנות ממנעמי האיחוד האירופי ואת התקשורת האנגלית הממסדית המשרתת את האליטות האלו. מצד אחר, האינטרנט הוא המכשיר היעיל ביותר לטשטוש מרכיב הלאום והתרבות הייחודית שלו, והכלי היעיל ליצירת זהות קולקטיבית משותפת.
בואו ונזכור: בריטניה, אף שחדלה להיות אימפריה, היא עדיין מעצמה הנשענת על ארבע רגליים מוצקות: היא המדינה עם הצבא החזק והמנוסה ביותר במערב אחרי ארצות הברית, והיא בעלת יכולת גרעינית; יש לה הכלכלה השנייה בגודלה באירופה אחרי גרמניה; יש לה מעמד בינלאומי: היא חברה במועצת הביטחון והיא עדיין מנהיגת חבר העמים הבריטי; ויש לה היסטוריה של עומק תרבותי. איך כתב פעם "הטיימס" הלונדוני: "סערה עזה בתעלת למאנש. אירופה מנותקת מאנגליה!".
מה יהיה? איני יודע ואיני יכול אפילו להעריך ברגע זה. מי שעושה כך, בונה מגדלים יפים באוויר. אבל דבר אחד נראה לי כמעט ודאי: בתוך כמה שנים נשמע על מיליארדרים חדשים שידעו לנצל את ההזדמנויות.